כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - יולי 2019 - גיליון 265

היה מדכא. אלון הציע לי יום אחד לראות את יחידת הדיור הזאת במושב. לא הסכמתי אפילו לנסוע לראות כי לא רציתי לנהוג בלילה למושב ולא רציתי להתרחק, אבל הוא התעקש ואני עשיתי לו טובה. ברגע שראיתי את המקום הקסום הזה, התאהבתי בו וידעתי שהגעתי הביתה". על מה גאוותך? "על הסיפור של רחלי. רחלי הגיעה אלינו לפני שנים אחרי ששום סטודיו בעיר לא הסכים לקבל אותה. היא סבלה משיתוק מוחין, אבל אימה הביאה אותה לסטודיו. 'את באמת רוצה לרקוד'? שאלתי אותה, 'והיא הרימה את ראשה ואמרה לי: 'כן', תוך שדמעה זולגת על לחייה. קראתי לאחת משמונה מורותיי, תמר, וביקשתי ממנה לשלב את רחלי באחת הקבוצות. 'את יודעת שיש לי אחיינית במצב כזה ואני מלמדתאותה'? שאלה אותי תמר. לא ידעתי כמובן ועד היום אני לא יודעת למה בחרתי דווקא בה. השורה התחתונה היא שרחלי רקדה פה כמה שנים, עשתה בגרות, התגייסה ועכשיו . זה SIDE EFFECTS מופיעה בלהקה בת"א במופע שנקרא בדיוק הסיפור שמרגש אותי. לא רק העובדה שאפשר להפוך ילדות כישרוניות למצוינות אלא דווקא מה אפשר לעשות עם אלה שאין להן פוטנציאל". תכנית לעתיד? "המון", מחייכת ברומר, "אני רוצה לכתוב ספר, סוג של ביוגרפיה אבל לא במובן המקובל. יותר דרך סיפוריהם של אנשים שהשפיעו עליי. לפני המון שנים כתבתי ספר ושמרתי את הדפים בתא המטען של מכוניתי ואז יום אחד נשרף האוטו. שנים אחר כך לא יכולתי לכתוב אבל עכשיו זה מתעורר בי. אני רוצה גם לבלות יותר עם חברותיי מדימונה, מקהילת העבריים שם. שנים רבות ערכנו כל מיני שיתופי פעולה, ואני רוצה לשהות שם יותר זמן ולחזור הביתה בסופי השבוע. אני לא ממש יודעת מי אני כאומן ומקווה למצוא את התשובה שם. חוץ מזה אני רוצה לנסוע. יש לי חברים ומשפחה בכל העולם, בדרום-אפריקה, באנגליה, באירלנד, באיטליה, בקרואטיה, באוסטרליה ובארצות-הברית, ואת כולם אני רוצה לבקר. ואל תשכחי שיש לי שמונה נכדים שגם איתם אני רוצה לבלות קצת, כי בעבודה העמוסה שלי היה לי מן הסתם חוסר זמן כרוני". יש לך עצה למחליפה שלך? "ענת בצלאל היא רקדנית ידועהשרקדה בלהקות גדולות ואף עסקה בניהול בתחום. יש לה פוטנציאל נהדר להצליח ואני מקווה שתביא לגידול בית-הספר בדרכה. שהערכים יישארו אך שתביא איתה את הוויית עולמה. אם את שואלת אותי על עצה, אגיד לך מהשאמרתי גם לה: לשמור על ניטרליות בניהול הדברים. להקשיב לכולם, קרי להורים ולצוות, למגזר החילוני כמו גם לדתי, ולתת את תשומת הלב לשיווק כדי להתגבר על הסטיגמה של המקום כחוג. הוא הרבה יותר מחוג. וחוץ מזה לחלום בגדול וללכת בעקבות החלומות, כי זה מה שאני עשיתי". mehulal2@netvision.net.il

שאלתי אותם איך זה קרה שהם נהיו כל כך חזקים, הרי הייתי בסטודיו יום יום מבוקר עד ערב. הם הסתכלו עליי ולא הבינו את השאלה: 'הסתכלנו עליך ואת ההקדשה שלך לעבודה וככה למדנו איך מישהו מקבל את מה שהוא רוצה, רק על ידי הקדשה טוטאלית ועבודה קשה". ומה באמת נהיה מהם? לא בלי גאווה עונה ברומר: "שלושתם הפכו לכדורגלנים הם כבר שיחקו במכבי 16 מצטיינים. אני זוכרת שבגיל ת"א, והיו נוסעים לאימונים בשלושה אוטובוסים הלוך ושלושה חזור. אני זוכרת שערב אחד ישבתי איתם סביב שולחן האוכל העגול והתחננתי שיעברו לשחק ברעננה, כי מאוד דאגתי מבחינת הנסיעות. אני זוכרת עד היום את תשובתם: 'לא חשבנו שלא הבנת שאנחנו מכוונים להיות שחקנים מקצועיים. אם לא תתני לנו לחזור לת"א זה לא יקרה'. כמובן שוויתרתי, והם נהיו שחקנים מקצוענים ומוכרים. לירון קרתה תאונה מצערת כשאצבע כף רגלו נכרתה במפגש מפתיע עם מכסחת דשא, דבר שסיים לו את הקריירה כשחקן, אבל הם כולם משמשים כמאמני כדורגל היום וגרים ברעננה, הוד השרון ופתח-תקווה". ואת?

צביה ברומר

"אני גרה בשדה חמד, מצליחה ברומר להפתיע אותי, "חיפשתי לעצמי מקום לגור בו, מקום שקט וירוק שיזכיר לי קצת את בית הוריי בדרום אפריקה וכל מה שראיתי

6

07/2019 - 265 רעננה