סיפור חיי - סיפורו של עמוס בונה
באותם ימים עבד כיו"ר סניף ההסתדרות באילת, דודי ממושב חרות שבשרון. כשהגענו לאילת הלכתי לבקר אותו ולהיעזר בו. הוא זה שספר לי שהורי התקשרו אליו ובקשו את עזרתו בהחזרתי הביתה. כך באילת, נפרדו דרכינו. אני הועליתי על מטוס ארקיע שהטיס אותי הביתה. גם דרכם של שני חברי נפרדה. האחד הצליח להצטרף לטיול מאורגן של אחת מתנועות הנוער. השני, צור, שהיה בנו של איתמר בן ברק מחניתה, מפקד חטיבת הנחל אז, נעצר על ידי הצבא כשפנה אל החיילים שהיו בדרכם לסיני. איני יודע אם הצליח סוף דבר: אל גיבורינו הצנחנים לא הגענו, את הורינו מאוד הדאגנו. אפשר לסכם ולומר כי ברצון שלנו לספק את מאווי י נו ובחוסר אחריות משווע מצדנו , הגזמנו במה שעשינו. הפעם השנייה בה הגעתי ממש לפטרה, הייתה בשנת 1997 , בטיול מאורג ן. השלום עם ירדן היה אז בן שנתיים וחצי ואני כבר בן 57 . אחד המטיילים בקבוצה אמר:" כן, המטיילים הישראלים חוזרים לסלע האדום". אכן, בשבילי זה היה חלום שהתגשם נגלו לעינינו הרים נישאים ועל מצוקיהם הזקופים, חזיתות של מקדשים וקברים מפוארים. מדרגות הובילו אותי להר גבוה וממנו נשקפה הערבה והרי הנגב, במרחק נגיעה.
להיכנס עימם.
כיתה יא בבית חינוך גוש זבולון
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker