סיפור חיי - סיפורו של עמוס בונה
הכיתה המקובצת המושג "בית ספר תיכון" לא היה אצלנו בשימוש. קראנו לו "בית החינוך המשותף", ובתנועה הקיבוצית "כיתות המשך" נשמע נכון יותר לאוזניים הקיבוציות. בשנים הראשונות סבלו אצלנו ממיעוט ילדים בכיתות ומקשיים לספק להם מגוון רחב יותר של אפשרויות לימוד, רמות, מגמות ועוד. לכן, את כתה י"ב , שנת הלימודים האחרונה לפני הצבא, הוחלט לאסוף ל"כיתה מקובצת" בתנאים של פנימייה , את כל תלמידי הקיבוצי ם של "איחוד הקבוצות והקיבוצים". מהלך השנה התחלק ל 2 בבית ברל - המגמה ההומניסטית ו חצי שנה במדרשת רופין ריאלית. ה מגמה ה - שם נפגשנו עם הרבה חבר'ה מקבוצים אחרים, כמו כן נפגשנו עם צעירים וצעירות שלמדו שם בכל מיני מסגרות סמינרים וסמינריונים. הייתה זו שנה נהדרת עם מיטב המורים והמרצים, ומפגישה עם צעירים וצעירות ש"לא ישבנו איתם על הסיר" בילדותנו. שם גם טעמתי את טעם הנשיקה הראשונה " על הספסל בגן" עם אחת הבנות מהסמינר. בקיצור, חגגנו ועשינו חיים משוגעים.
תקופות:
חצי שנה
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker