סיפור חיי - סיפורו של עמוס בונה
לאחר הפסקת העבודה בדרכים, השתלבתי בעבודה חקלאית בגידולי שדה. תחילה – בפלחה כולל ריכוז הענף, ואחר כך הצטרפתי לצוות השלחין וגידול ירקות לתעשייה, בניהולו של החב ר אילן יגב. העבודה הייתה מאתגרת ו אינטנסיבית . זכינו כצוות בשנת 1970 , "בפרס קפלן" לעבודה, על הישגים בחקלאות בגידול עגבניות לתעשייה . בטקס הענקת הפרס, לחצה את ידי גולדה מאיר, שהייתה אז שרת העבודה.
מלחמת ששת הימים "יציאת מצרים" אישית
המצווה לחזור ולספר ביציאת מצרים, איננה מכוונת רק ללמד את הסיפור שאותו אנו מכירים מילדותינו, של יציאה מעבדות לחירות. יש לחזור ולספר ביציאת מצרים, שכן זהו סיפור יסוד בתודעה שלנו. החזרה על הסיפור מאפשרת בכל פעם, משמעויות חדשות ורלוונטיות למושג היציאה ולהשתחררות מכבלים שכבלנו את עצמנו במו ידינו. למשל, עבדות ליצרים, לגחמות, למחויבויות אידאולוגיות, להרגלים ולקיבעונות ולכן עלינו לבצע "יציאת מצרים" אישית. היו לי בחיי "יציאות" קטנות אחדות כמו הפסקת העישון וההתמכרות לסיגריה של "לפני" ו" אחרי" ועוד....... אך "היציאה" הגדולה עבורי הייתה ההשתחררות מכמה אמונות הקשורות למלחמות ישראל, שיצרו אצלי בעבר , מחויבויות אידאולוגיות כגון האמירות: "נצח ישראל לא ישקר", "אנחנו תמיד צודקים", והמיתוס "טוב למות בעד ארצנו"..... השינוי לא קרה בבת אחת, אלא לאט עם השנים. האירוע המכריע שגרם לשינוי, היה – מלחמת ששת הימים. ב מלחמה זו הוטל על הגדוד שלי לקחת חלק בקרב על רמת הגולן. הגדוד שלי הוטל למערכה ושימש "בשר תותחים". רבים מחברי נהרגו בו לשווא. גם בהמשך השנים, כשאני בוחן האישי, ולומד של האחרים שהשתתפו במלחמות אליהם יצאנו, אני חושב שלכל המלחמות הללו הייתה ברירה ובחירה שלא לפרוץ, בעיקר כי לא טוב למות בעד ארצנו, אלא לחיות בעדה!!!! ולסיכום, כמו שאומרים לגבי דליקות ושריפות, הן אינן קורות כך סתם, הן נגרמות, ומלחמות גורמות לשכול והרס ומעגל ש נאה שאינו נגמר לעולם, ושלא תמיד אנו הצודקים.
מניסיונם
מניסיוני
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker