סיפור חיי - סיפורו של עמוס בונה

בתוך אותו זרם אנושי ישנם כאלו הרצים ויש כאלו ההולכים ב הילוך די מהיר, מנפנפים בידיהם ורגליהם בתנועות נמרצות המניעות מצד לצד גם חזות ואחוריים חטובים, זרועות ורגליים שריריות ואף שערות ארוכות מתבדרות.

אנו ממשיכים כך הלאה לצעוד וחושבים על הרוח והשמש והמים שאחרי הלילה שעבר, את שהיה או לא היה, האם היה הים שקט וחלק או שהיה רוגש וגבה גלים, ורק הקצף הלבן שנישא בראשי הגלים הנשברים אל החוף יעידו את עוצמת הסערה או לא . הייתה

שהייתה

לאחר כשעה של הליכה עוצרים אנו באזור הסככות שלרגלי אחד ממגדלי המצילים "בחוף שלנו", פותחים את כסאות הנוח ויושבים לנו לשוח לשתות קצת קפה ולאכול פ רי טרי שהבאנו עימנו, מעיינים בעיתון, קוראים קצת בספר, פותרים תשבץ או סודוקו למען הכיף, ולקראת צהרים "מקפלים" את עצמנו וחוזרים לביתנו.

רותי ואני לאורך השנים