סיפור חיי - סיפורו של עמוס בונה

נכדי לוטן …

הספר לב טולסטוי, כתב באחד מספריו כי "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, וכל משפחה אומללה, היא אומללה בדרכה שלה". לא הייתי מגדיר אותנו כאומללים, אך יש דבר המעיב על אושרנו מזה כ 14 שנים, עם הולדתו של נכד לביתנו ענת, עם ליקוי מוחי קשה. בניתוח, בהיותו בן 10 חודשים, הוסר חלק מה אונה השמאלית במוחו. מאז הוא נכה ובעל צרכים מיוחדים. הוא אינו הולך בכוחות עצמו, אינו מדבר, אך מבין את מה שמדברים אליו וגם משמיע קולות שמחלקם אני מבין מה הוא רוצה להביע. יש לו מטפלת צמודה הנמצאת עימו בדירת הוריו, מחזרתו מבית הספר ועד לכתו לישון. הוא לומד בבית הספר "גיל" שבחיפה. אנו הסבים, הסבתא השנייה גרה בחול, עוזרים ככל יכולתנו ותומכים במ שפחת ביתנו. לוטן אמור להיות במסגרת הזו עד גיל 21. איני משלה את עצמי, אך יש לי תקווה שבעתיד, עם התפתחות המדע והרפואה, ניתן יהיה לעזור ולשפר את מצבו, ושאנו עוד נזכה לכך.

אלבום משפחתי

אני מעלעל ומביט והזמן אוזל הם עומדים, הם יושבים, הם כורעים כיחידים, בזוגות בחבורה וכמשפחה אוחזים ידיים מתקרבים ומתחבקים בידיהם ועל כתפיהם ילדים ונכדים על פניהם נסוך חיוך השמור לצילומים. אני ממשיך ומעלעל ונזכר במה שהיה ויודע כי יהיה עוד המשך שימצא את מקומו באלבום המשפחתי גם לאחר לכתי.