סיפור חיי - סיפורו של עמוס בונה

אפילוג מילות סיכום

בערב חורפי אחד ישבתי ליד השולחן והרהרתי על מה שכתבתי. כתבתי על ילדותי, שנים שובבות, שנים עליזות של ריצה והשתוללויות, אבל בסך הכל

זו ילדות רגילה כפי שהייתה בו ו דאי לרבים אחרים.

היתה

כתבתי על נעורי, תנועת הנוער, עבודה ולימודים איך בחיי השתלבו וזיק מחויך אז נדלק בעיני, סך הכל נעורים רגילים, חשבתי לעצמי. אחר כך כתבתי על חיי הבוגרים ונזכרתי איך נעמדתי על רגלי, עצמאי , ונתתי משמעות לחיי, ואז הזיק המחויך בעיני התעמעם קמעה, אך כשכתבתי על האהבות הנישואין והקמת המשפחה – ליבי החל לפעום בחוזקה.

הרהרתי וכתבתי גם על הזקנה ומה שעוד מצפה לי, וכמו שנכתב "מה לי נפקא מינא", יש לי זמן אין לי זמן, כל עוד ככה אני חי – לא אבכה ולא אלינה.

נ.ב סיפור זה הוא חלק מטרילוגיה הכוללת סיפורי מקום של אושה , סיפורי חיים ולקט כתיבה יצירתית מחוג כתיבה יוצרת בדורות .

תודות

תודה לצוות דורות זבולון שא פשר לי הוצאת ספרון זה. תודה למרסל חלוצי שהעלתה בפני את הרעיון במסגרת מיזם "כתיבת קורות חיים". המיזם נוהל ולווה על ידי יהלומה קצב. תודה מיוחדת לפועה פדהצור שערכה והגיהה והביאה לדפוס את שכתבתי. תודה לנעמי נמרוד, המורה לכתיבה יצירתית בדורות. תודה לרעייתי רותי על העזרה הטכנית והדפסת החומרים.