סיפור חיי - סיפורו של עמוס בונה

תקופת מלחמת השחרור – כדורים תועים כחודש לפני הכרזת המדינה, ב 12 לאפריל, ואני בן 8 , החלה ההתקפה של הכ ו ח הערבי הדרוזי על יישובי הגוש. משעות הבוקר המטירו אש חזקה מרובים ומקלעים מהגבעות שמצפון וממזרח לרמת יוחנן ואושה. החברים הפסיקו מיד את עבודתם , תפסו עמדות בתעלות המגן שנחפרו מראש, והחלו להשיב אש בירי לכיוון הגבעות. אותנו, ילדי בית הספר, " הילדים הגדולים " , השכיבו על הרצפה של חדר האוכל, בבי ת הילדים , "הבית ה גדול". הבית היה בן 2 וחצי קומות: קומת החדרים העליונה, קומת השירותים והמקלחות, וקומת חדר האוכל התחתונה, שהייתה מוגנת בחומת אבן. כדורים אחדים פגעו בבתי אושה. כדור תועה אחד, חדר למסגרייה , ולרוע המזל פגע בחבר צבי ד. שהשתהה במקום. צבי נפגע ופו נה במצב קשה לבית החולים, שם שהה תקופה ארוכה ונאבק על חייו. לאחר כשנתיים חזר לקיבוץ והוכר כנכה צהל. כדור תועה נוסף חדר ל"בית הגדול", דרך חלון אחד מתאי השירותים. למרבית המזל, לא נפגע אף אחד, רק הבהיל 2 ילדים שישבו באותה עת בשירותים והם מן הסתם זוכרים זאת היום. עד עם ערב, כשהלכנו לישון, גילינו חור באחת מדלתות ארון הבגדים במסדרון, ולאחר חיפוש, התגלה גם הקליע. לאחר מספר ימים, וקרב קשה, נהדפו ונסוגו הכוחות הדרוזי י ם מהגבעות. חגים ומועדים בילדות עברו השנים ואיתם זיכרונות נוספים מהחגים ו מ המסורות הנלוות אליהם בקיבוץ. טו בשבט נחוג אצלנו בבית החינוך המשותף שבגוש זבולון. האירוע המרכזי היה הריקוד "גם בעיר וגם בכפר" של כל ילדי בית הספר. היה זה ריקוד זוגות של בנים ובנות שיצרה הכוריאוגרפית "המיתולוגית" לאה ברגשטיין מרמת יוחנן. מאוד רציתי לרקוד עם ביתה, מלכת הכיתה שלנו, אך היא לא רצתה בי ואמרה :"עמוס רוקד כמו צפרדע". .... נפגעתי ואכלתי את לבי, ומאז לא רקדתי בחגיגות טו בשבט. עוד חג שהיה מסורת אצלנו היה לג בעומר. כל תלמידי ומורי בית הספר היו יוצאים במאורגן אל יער רמת יוחנן ומקימים "מחנה". הפעילות לאורך היום הייתה, משחקי מחנאות ותחרויות שונות שאורגנו על ידי המורים והמדריכים בני הכיתות הגבוהות שהיו כבר בתנועת הנוער העובד. מנהג זה החל בתקופתו של המנהל הראשון ומייסד בית הספר הלא הוא יהודה רון פולני, שהיה איש חינוך בכל רמ " ח איבריו ושס גידיו. ה " הוא הגיע לרמת יוחנן מבית אלפא והניח היסודות לשיטת החינוך הקיבוצי. האמין בדוגמה אישית כחלק משיטת החינוך שלו.