סיפור חיי - סיפורו של עמוס בונה
באותו זמן הקימו בצבא את יחידת הקומנדו ה 101 , בפיקודו של אריק שרון, ושרתו בה דמויות מוכרות כמו מאיר הר ציו ן, אלישע שלם ועוד, שהחלה בפעולות תגמול מעבר לגבול לאחר כל פיגוע רצחני של הפדאיון. הם היו למודל ההזדהות שלנו והיה לאן לשאוף ולאן להגיע. וכך, למרות שהיינו נערים צעירים, התחלנו ל"התאמן". חלק מהאימונים היו במסגרות לגיטימיות ופעולות לילה במסגרת ביה"ס, ח וגי סיירות וטיולים, מטווחים ברובי טוטו ועוד. אך חלקם היו בלתי לגיטימיים, שנעשו בלילה בירי בנשק קל, זריקת רימונים גנובים ממחסני התחמושת פה ושם בשדות ובוואדיות, תוך כדי ביצוע "משימות" שדמו להיות פשיטות מעבר לגבול. כל שנה, עם סיום הלימודים, התגייס מחזור נעורי ם בוגר לצבא, והשאיפה להתנדב ולהגיע לצנחנים הייתה אז בשיאה. הכרנו את כולם , את הסיפורים והאגדות שנרקמו אודותם, וחיכינו ליום שגם תורנו יגיע להתגייס "אחריהם לצנחנים". ככה עברו להם שנה ועוד שנה ופעולות התגמול רדפו האחת את השנייה, והמלחמה הבאה הייתה בלתי נמנעת. ישראל יצאה ל "מבצע קדש", 1956 , שנקרא גם "מבצע סיני", לכיבוש סיני ורצועת עזה על מנת לשים סוף וקץ לפעולות הפדאיון. המבצע החל עם הצנחת גדוד צנחנים במיצרי המיתלה, והסתיים תוך שבוע בכיבוש כל סיני כולל תעלת סואץ ורצועת עזה. ואנחנו – הנערים הצעירים שרצו להצטרף א ל גיבוריהם וחבריהם שהיו אי שם ברחבי סיני. בשבועות הראשונים לאחר כיבוש סיני, החלו לצאת מישראל טיולים מאורגנים, בעיקר של תנועות הנוער, אל מרחבי סיני, בעקבות הלוחמים ואתרי הקרבות, וגם בעקבות "בני ישראל שנדדו במדבר הזה בצאתם מארץ מצרים". אך אותנו, אותה חבורת ה רפתקנים קטנה מהגוש, לא עניין שום דבר מלבד לצאת לסיני בעקבות הצנחנים, וכך, מבלי לשתף אף אחד, למעט כמה "שותפי סוד", לצאת לדרכים ולהגיע לסיני לחברינו – גיבורינו. שלושה היינו שיצאנו לדרך "עם שקיעה" , כאשר המטרה היא להגיע לאילת. יצאנו לכבישים, נסענו באוטובוס לחי פה, כשהרעיון היה "להתפלח" אל תוך ארגז משאית שמובילה גרעינים דרומה ממגורות דגון, וכך הווה. הצלחנו להתגנב אל מתחת לברזנט של משאית כבדה אחת ואיתה הגענו לפנות בוקר לבאר שבע. כשעצרה המשאית באחד הצמתים בכניסה לעיר, יצאנו במהירות מתחת לברזנט והתחמקנו באין רואה ונ בלענו ברחוב ובין הבתים. אחר כך שמנו פעמינו ברגל ליציאה מהעיר דרומה לכיוון מצפה רמון ומשם דרומה לאילת בטרמפים מזדמנים. לעיתים עצרנו ליום יומיים באחד המקומות בדרך. בשדה בוקר הסתתרנו במתבן ליד הצריף של בן גוריון. נפגשנו בדרך עם עוד מספר חבורות נערים הרפתקניים כמונו, ורקמנו תוכניות כיצד לחדור לסיני. אחת התוכניות הייתה ל"התפלח" לאחת מספינות האספקה שהפליגו לשארם א באושה, גילו ההורים שנעלמנו. לאחר חקירה קצרה, נודע להם גם מה היה יעדינו. מיד הוגשה הודעה למשטרה על העדר נו ובקשה לח פשנו ולעצרנו ולהחזירנ ו הביתה. עבר שבוע מאז יצאנו לדרך.
בגדנ"ע
שייך.
בביתנו
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker