כותבים קוראים - אפוס הוצאה לאור - שבוע הספר העברי - גיליון מספר 6 - יוני 2019

גיליון מס ‘6

כותבים קוראים מגזין שבוע הספר העברי - יוני 9159

מאת: מיכל אדמוני רציתי צבעים בהירים

בסוף דצמבר 9112 התהפכו החיים של מיכל אדמוני החיים, עקב הליך רפואי שלאחריו נותרה נכה. שלושה שבועות שכבה בבית החולים ולאחריו נדרש היה

שיקום ארוך בבית החולים השיקומי, בית לוינשטיין. חודש אחרי שהשתחררה נפטרה

מתוך הספר..

...” תראי יובל, כל יום שעובר פה ממלא אותנו במחשבות, וככל שאני חושבת על כך יותר, אני מאמינה באמונה שלמה שאנחנו צריכים לעזוב את מי שהיינו ולהמציא את עצמנו מחדש....כשנצא מפה, זה מה שאני מתכוונת לעשות.. “

אמה, וחודשיים לאחר לכתה, קיבלה תסחיף ריאתי ובמשך שלושה ימים התנדנדה בין שמים לארץ. לקינוח, פרץ לחיי המשפחה המתגוררת בישובי עוטף מבצע עופרת יצוקה. אדמוני מספרת, "מאז ומעולם כתבתי. תמיד רגשות, תמיד במחברות, תמיד למגירה", אומרת מיכל ומוסיפה, "אחרי מבצע "צוק איתן" הרגשתי שהבטן מתהפכת לי. משהו גדול התבשל שם. לאחר ” מספר חודשים, מצאתי את עצמי יושבת במרפסת ביתי, ומספרת את סיפורה של אלה לתוך הלפטופ. מי שעזרה לי להפוך את הסיפור הגולמי לספר, הייתה מריה אלוני שערכה את הספר. “

'רציתי צבעים בהירים' מספר את סיפורה של אלה, 96 , אשר בעקבות תאונת דרכים קשה מאבדת את

התחושה בפלג גופה התחתון ומאושפזת במחלקת נפגעי עמוד השדרה, בבית החולים השיקומי. בעל כורחה הופכת אלה, מבחורה אופטימית, תוססת ומינית, לאסירה במחלקה שקירותיה צבועים בצבע שמנת צהבהב, וריחות של חומרי חיטוי עומדים בה. היא נכלאת בתוך גופה, הגוף שפעם הסב לה אושר ואפשר לה להגשים את חלומותיה ונדרשת לאסוף את שבריה כל פעם מחדש לאחר שהיא מתרסקת שוב ושוב, ולמרות זאת היא מצליחה לרקום חברויות חדשות, ולפתוח את ליבה לאהבה מפתיעה שנכנסת בהיסוס לחייה.

מה התגובות שאת מקבלת על הספר?

תגובות חמות בדרך כלל. הספר נמכר גם באמזון והתגובות מגוונות ונעות בין האהבה לדמויות, לבין ביקורת עליהן. יש כאלה שכתבו לי

שהם הרגישו כאילו הדמויות היו איתם בבית והם התחברו לאופי הכתיבה שלי לתיאורים בספר ולזרימה שלו. בעיקר אני אוהבת את התגובות שמתמקדות בחשיבות של הספר ובאופן בו הקוראים למדו דרכו על השיקום ועל נכות.

4