זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

גרוסמן צביה (הרמינה) בת יהושע ומרים רוזנר ילידת ברג, צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 4291 בברג (פֵלו) באזור הרי הקרפטים שבצ'כיה. בבית שבכפר נובדלו חיו נפשות רבות: הוריי, שמונה ילדים וסבי וסבתי, ההורים של אבא. האווירה בבית הייתה מסורתית וציונית. הוריי היו עשירים אך עבדו קשה. לאבי היו כרמים, וכן ניהל בית חרושת לאלכוהול וגם סחר בבעלי חיים. הייתי תלמידה טובה וחלמתי ללמוד רפואה, למרות שכבר בשנת 8391 נכנסו ההונגרים לאזור

ולא אפשרו ליהודים ללמוד באוניברסיטה. בשנת 2491 הוכרחנו לענוד את הטלאי הצהוב. שתי אחיותיי הגדולות יצאו לבלגיה במטרה לעלות לארץ, אך המלחמה תפסה אותן שם ולכן הגיעו לארץ רק ב-5491. שני אחיי הגדולים נלקחו לצבא ההונגרי ולא חזרו. במוצאי ליל הסדר 4491 נכנסו הגרמנים. בשעת לילה הגיעו שני נאצים ושני שוטרים הונגרים והוציאו אותנו מהבית. נלקחנו למרכז הכפר. לאחר זמן קצר הגיעו משאיות והעלו אותנו עליהן ללא כל ציוד, רק הבגדים שלגופינו. נלקחנו לגטו בעיר ברגסס, שהיה בעברו בית חרושת ללבנים. עבדתי בעיקר בניקיון המקום. לאחר חודשיים של סבל מקור ומרעב נלקחנו ברכבת משא לאושוויץ. בסלקציה הופניתי לעבודת פרך, אך יתר בני משפחתי הופנו לתאי הגזים. עברתי את כל התהליך, מקלחות, גילוח השערות, קיבלתי שמלה אפורה וכפכפי עץ שהיו אתי עד סוף המלחמה. מישהי ביקשה ממני להתחלף אתה במקומות כי רצתה לעמוד ליד אחותה, הסכמתי. הסתבר שבכך ניצלתי. הקבוצה שלי נשלחה לצריפים, הקבוצה השנייה - למשרפות. נלקחתי לעיר גלזן-קירשן שם עבדתי בפינוי הריסות בתים שהפציצו האמריקנים. ההפצצות נמשכו. באחת ההפגזות הועפנו אני וחברתי מההדף ונפלנו לתוך בור שנגרם מפצצה, שם היינו מוגנות. בבוקר הסתבר כי פצצה הרגה 005 צעירות, ואנו, השורדות, נאלצנו לטפל בקבורתן. לאחר חודשיים נשלחנו לזומרדה, שם עבדתי במפעל לייצור תחמושת. עסקתי במילוי הכדורים באבקת שריפה. לאחר חצי שנה נלקחתי לצעדת המוות. לאחר חודשיים של הליכה מתישה הגענו לדכאו. האמריקנים והרוסים כבר היו קרובים ולכן השומרים הגרמנים היו אדישים לנעשה. ברחנו ליער ופגשנו את החיילים האמריקנים שנתנו לנו אוכל ובגדים. כחודשיים לאחר תום המלחמה חזרתי לביתי בצ'כיה. כשהגעתי, נודע לי שכל בני משפחתי נספו. נותרתי גלמודה, חלשה ובמצוקה איומה. התגוררתי בביתי משכבר הימים שהיה אז בברית המועצות. שם פגשתי את יעקב גרוסמן, יליד הונגריה, שהיה קרוב משפחה רחוק, ונישאתי לו.

עלינו לארץ בשנת 2791.

התנדבתי במקומות רבים. עסקתי בתרגום מצ'כית, רוסית והונגרית בעיריית רעננה, התנדבתי בגן ילדים, בבית חולים לוינשטיין, צה"ל, בעזר מציון ועוד, וקיבלתי תעודות הוקרה רבות על פעילותי.

ליעקב ולי נולדו שני ילדים: מרים ומיכאל. יש לי שני נכדים ושני נינים.

. “רק רציתי לחיות" סיפור חיי מתועד בספר בהוצאת “יד שרה" -

205