זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

הולנדר אליקים בן יהושע וצפורה יליד חוסט, צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 7291 בחוסט, צ'כוסלובקיה (היום באוקראינה). אבי היה סוכן של מוצרי מזון. אבא היה חסיד סאטמר, בעוד אמי הייתה מחסידות ויזניץ'. היו לי עוד 6 אחים ואחיות. בשנת 3491, כאשר הייתי בן 61, נשלחתי לזנטה ביוגוסלביה ללמוד אצל הרב טייטלבאום, הרב של חסידות סאטמר. לקראת הפסח נסעתי חזרה הביתה לביקור. אני וחבריי נעצרנו בחשד לריגול, נשלחנו לבודפשט והוחזקנו

בבית חרושת ללבנים, משם שלחנו גלויה הביתה. נשלחתי ברכבת לאושוויץ עם שאר היהודים.

כאשר נערכה הסלקציה, חשבתי שארגיש בטוח יותר בקרב המבוגרים וניסיתי להצטרף אליהם. קצין אס-אס החזיר אותי במכות לקבוצת הצעירים. לא נשארנו באושוויץ, אלא הועברנו מיד למחנה עבודה ויסטה גיזדו בשלזיה עילית. לימים הסתבר כי בכל אותה תקופה הייתי יחד עם אבא של מלכה, רעייתי לעתיד. מחנה העבודה היה קרוב לחזית. אני וחבריי נלקחנו לעבודות שונות. חפרנו בורות עבור עמודי טלגרף. את העמודים הכבדים נאלצנו להרים ולסחוב לעבר הבורות ולהעמידם במקומם. כמו כן עסקנו בחפירת ביצורים להגנה מפני פלישת הצבא האדום. לעתים נלקחתי לנקות את חדרי הקצינים. ניצלתי זאת לאסוף בדלי סיגריות, להכין מהם סיגריות והחליפן תמורת פרוסת לחם. כאשר היינו בשדות, קיבלנו לעתים מהאיכרים תפוחי אדמה או סלק בהמות או סלק סוכר, ואם הקצינים הגרמנים העלימו עין, הצלחנו לבשל לעצמנו ארוחות בנוסף על ההקצבה שקיבלו. לאחר זמן הועברנו למחנה דרנהאו, שם הייתי במשך שנה. לקראת סוף המלחמה הוחזרתי למחנה ויסטה גירסדורף, שם שוחררתי בידי הצבא הרוסי. יצאתי לעבר ארץ ישראל, אז פלסטינה, בקבוצה מאורגנת של בני עקיבא בשם “איילה". הגענו לאיטליה וב- 51 באוגוסט 6491 עלינו על אניית המעפילים “כ"ג יורדי הסירה". הבריטים תפסו את האנייה ואנו גורשנו לקפריסין. בינואר 7491 הגעתי לחוף מבטחים. בשנת 8491 התגייסתי לצבא. בתחילה הייתי עוזר קצין מנהלה במרכז האספקה. המשכתי בשירות בצבא קבע והשתחרר בדרגת סא"ל. לאחר השחרור הייתי סגן מנהל מתקני ייצור של מפעלי ה"שק"ם". לאחר המלחמה חזרתי לבודפשט ופגשתי את אחי ששרד. מכל המשפחה נותרנו בחיים 4 אחים.

בשנת 8591 נשאתי לאישה את מלכה כהן.

למלכה ולי נולדו שני ילדים: יהושע וצפורה, על שם הוריי, ויש לנו 9 נכדים ונין.

207