זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

שרי מקס בן אריה-ליאו ומרים-מריה שרייבר יליד צ'סקה-ליפה, צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 6291 בצ'סקה-ליפה, צ'כוסלובקיה. היה לי אח צעיר ממני, ברונו. היינו משפחה חילונית שומרת מסורת ומבוססת. בשנת 8391 פלשו הגרמנים לחבל הסודטים, העילה לפרוץ מלחמת העולם השנייה, שם התגוררנו. ברחנו לפנים צ'כוסלובקיה, לכפר ליד העיר קולין.

שנות המלחמה הראשונות עברו עלינו בשקט יחסי. במרס 3491 נלקחנו לטרזינשטט, אני הייתי ביוגנטיים - בית נוער. לעתים עבדתי בגינון, בחפירות או במתקנים צבאיים. אמנם קיבלנו אוכל, אך לא מספיק. בספטמבר 4491 נשלחתי לאושוויץ, זה היה טרנספורט של גברים בריאים עד גיל 05. נסענו במשך 3 ימים ללא מזון ומים והגענו לאושוויץ תשושים ומבולבלים. נשלחתי ימינה, למקלחות. הועברתי . לאחר שלושה שבועות במחנה התנדבתי לעבוד B 11746 לבירקנאו ורק ב-2 באוקטובר נחקק על זרועי המספר כמסגר. יצאנו כ-03 אנשים ברכבת אל מחוץ למחנה. הרכבת עצרה ביער, הורדנו והוצעדנו לגליביץ, שם עבדתי בתיקון קרונות רכבת. עבדתי שם עד ינואר 5491. הרוסים התקדמו, והגרמנים הוציאו אותנו מהמחנה על 03- לעבר מחנה בלכהאמר. ביום המחרת ציוו °C מנת לברוח מפני הצבא האדום. חבריי ואני צעדנו בקור של עלינו להמשיך לצעוד. כאשר הגענו לשער מחנה שמעתי שני שומרים צוחקים ואומרים: “תראה את היהודים המטומטמים רצים אחרינו!" הדבר גרם לי להחליט לא להמשיך עם הקבוצה. יתר האסירים המשיכו לצעוד, מי שהתעכב - נורה, הנותרים הועלו על קרונות פתוחים, רבים מהם קפאו למוות. אני ועוד כמה יהודים התחבאנו מתחת לצריפים. המחנה הופגז והגדר נפרצה. יצאנו מהמסתור וראינו טנק רוסי. החיילים זרקו לעברנו אוכל. זה היה ב-72 או ב-82 בינואר 5491. נלקחנו לקטוביץ, שם הוכנסנו לבית ספר ושהינו במקום להתאוששות עד אפריל. יצאתי חזרה לסלובקיה והתגייסתי לצבא הצ'כי. במאי 5491 חזרתי לביתי בסנטה קטרינה, שם מצאתי את הוריי ואת אחי שחזרו מטרזינשטט. לאחר המהפכה הקומוניסטית ב-8491 פניתי לשגרירות ישראל וזו פעלה לעלייתי ארצה. במרס 9491 הגעתי לישראל, הוריי ואחי נותרו בצ'כיה. שירתי בצבא קבע עד שנת 0791 והשתחררתי בדרגת סא"ל. לאחר שחרורי עבדתי כ-02 שנה בהנהלת התעשייה הצבאית. המשכתי לשרת בצבא הצ'כי עד 8491 והשתחררתי בדרגת סגן.

יש לי בת בשם דנה, ו-3 נכדים.

227