זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

ברדו ציונה בת ויליאם ואלה פינקלשטיין ילידת יאסי, רומניה

נולדתי בשנת 4391. אבי היה עורך דין בהשכלתו, אך רוב הזמן עסק בהוראת פיתוח קול ובשירת אופרה. סבי, הרמן סולומוביץ', היה רופא ועסקן ציוני ידוע, מראשי הקהילה היהודית בעיר. במשך זמן רב טופחה בעיר השנאה ליהודים שקיבלה את ביטויה בפוגרום של יאסי שהתחולל בימים 92 ביוני - 2 ביולי 1491. הרומנים בצעו את הפשעים,

בהשראה ובהשגחה של הגרמנים. זכור לי היטב מה שאירע באותו יום. ברמקולים נקראו התושבים היהודים שלא לנעול את דלתות בתיהם. כאשר דפקו הבריונים החמושים לבושים בבגדי חיילים על דלת הבית, סבא שלי פתח להם - והוא נורה ונהרג בו במקום. הרוצחים המשיכו לדירה אחרת, ואבי שיצא למרפסת בקריאות עזרה, רק בנס לא נפגע מהיריות שנורו לעברו. בחצר הבתים שלנו נורו ונהרגו 21 יהודים. את גופותיהם אספו אחר כך בעגלות. למחרת נלקח אבי עם יהודים רבים נוספים לתחנת המשטרה, שם אולצו לסחוב את הגוויות ולנקות את שלוליות הדם שנותרו. לשם השפלה, נאלצו לאסוף את הדם בכובעים שלהם. בסופו של היום שוחררו לבתיהם. בלילה שוב הוציאו את היהודים מבתיהם, הפעם גם את הנשים והילדים. הם הועברו ממקום למקום מוקפים בחיילים, ומדי פעם הושכבו על האדמה. אחד השומרים הכה את אבי, צעקתו מהדהדת באוזני עד היום. בני המשפחה יחד עם אחרים, הוצעדו בידיים מורמות לעבר מטה המשטרה. לידם עצר קומנדקר ובו שני טייסים גרמנים ששאלו מה קרה. אמי, ששלטה בגרמנית, סיפרה להם על אירועי היום. הגרמנים הורו לרומנים ללוות את היהודים לבתיהם. התערבותם עזרה לנו מאוד ויתכן מאוד שהודות לכך ניצלנו. בפוגרום מצאו את מותם דודי בובי פוקשיניאנו ובנו ג'ולי, וכמה קרובי משפחה נוספים. מיד אחרי הפוגרום גורשנו מביתנו שבמרכז העיר, אך רומני מוזיקאי חבר של אבי השכיר לנו דירה שבה גרנו עד 4491. למרות ההתנכלויות השתדלו הוריי להמשיך באורח חיים רגיל ככל שהיה ניתן. אבא לימד בקונסרבטוריון היהודי ואמי לימדה ציור בתיכון היהודי. אני למדתי בבית הספר העממי של הקהילה, בכל שנה בבנין אחר, בתוך אחד מבתי הכנסת. באביב 4491 הרוסים התקרבו. פגזי ארטילריה נפלו ללא הרף. חיינו רוב הזמן במקלטים. רוב הרומנים ברחו, מה שהיה אסור ליהודים. חיינו משך כמה חודשים במציאות המוזרה של עיר מאוכלסת ביהודים ובחיילים גרמנים. הסיוט ניגמר באוגוסט 4491 עם הכיבוש הרוסי. התגוררנו ביאסי עד שנת 2591, אז עברנו לבוקרשט והתחלתי ללמוד הנדסת בניין. בשנת 3691 עלינו לארץ באניה “ירושלים", מנאפולי. למדתי עברית באולפן בנצרת והתחלתי לעבוד כטכנאית בניין ב"סולל בונה".

בשנת 6691 נישאתי לדן ברדו. נולדו לנו שני ילדים אילנה ורן, וכן שלושה נכדים.

שהיתי תקופה מסוימת בדרום אפריקה עם הילדים ועם בעלי לרגל עבודתו ושם עבדתי כמה שנים כטכנאית באוניברסיטה המקומית. בשנת 5002 שבתי עם בעלי לרעננה בעקבות בתנו.

260