זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

יעקובוביץ נעמי בת לודוויג וברטה בלז' ילידת טורגו מורש, רומניה

נולדתי בשנת 9291 בטורגו מורש, טרנסילבניה, רומניה. אבי היה עורך דין ואמי סיימה לימודי עבודה סוציאלית. היו לי אח ואחות, ובביתנו גרה גם סבתי. אימא קיבלה מאביה בירושה מפעל לייצור חומץ, וניהלה אותו עם שותף. משפחתי הייתה מסורתית ואמידה. בילדותי למדתי בבית ספר יהודי.

בשנת 0491 נכנסו לעיר ההונגרים והלאימו את המפעל. בנוסף, התעמרו הגרמנים במשפחות העשירות בדרכים רבות במטרה להשפילן ולהוציא מהן את כל כספן. בתחילת 4491 נכנסו הגרמנים לאזור, וב-5 במאי הוכנסנו לגטו בעיר. לאחר כחודש הועמסנו על קרונות המיועדים לבהמות בדרכינו לאושוויץ. הנסיעה נמשכה שלוש יממות. עקב הצפיפות והמחנק אנשים מתו בקרונות. עם הגיענו לאושוויץ נערכה סלקציה. ד"ר מנגלה שלח את אמי לצד ימין, אחותי ואני לצד שמאל. הייתי נערה בת 41, ורציתי להצטרף לאמי, מנגלה סטר לי ואמר כי אני משקרת מאחר ולדעתו אני בת 61. נפלתי ונותרתי בקבוצה שנידונה לחיים. לאחר שגולחנו, קיבלנו בגדי אסירות וכפכפי עץ ונשלחנו לצריף בבירקנאו שבו שהו כ-000,1 נשים. כל יום נשלחו נשים למותן בגז. שכבנו בצריף חסרות מעש. כבר ידענו מה מתרחש במחנה, וריח הבשר החרוך ליווה אותנו כל שעות היממה. פעמיים ניצלתי ממוות בטוח; בפעם הראשונה כאשר הצלחתי להתחמק מהתור לקרמטוריום ולהסתתר, ובפעם . נשלחתי למחנה עבודה בתורן שבפולין B השנייה כאשר עמדתי בתור, נגמרו הגרגירים לייצור הגז צקלון ועבדתי כחודשיים בחפירת שוחות עבור הצבא הגרמני. עם התקרבות הרוסים, הובילו אותנו הגרמנים לחווה, שם נטשו אותנו. למחרת בא קצין ורמכט ולקח את 004 הנשים לעיר קרונו, שם הוכנסנו לבית סוהר וזכינו למנת מרק חם. למחרת נכנסו הרוסים ושחררו אותנו. קצין יהודי רוסי דאג לנו לאוכל ושלח אותנו להבראה. לאחר חודש נשלחתי עם אחותי לסיגט שבטרנסילבניה, שם כבר הייתה התארגנות יהודית, משם נשלחנו לעיר הולדתי.

עד היום אני נושאת צלקות פיזיות ונפשיות מהמכות שספגתי במחנות.

בשואה איבדה את הוריי, סבתי ועוד כ-03 בני משפחה קרובה.

בשנת 9491 נישאתי לאדמונד-מאיר יעקובוביץ' ברומניה, ובשנה זו עלינו לארץ.

למאיר ולי נולדו שני ילדים: אבישי ואביבה, ומהם זכינו ל-4 נכדים.

בארץ עבדתי כמדריכת עולים במוסד “רמת הדסה" שליד טבעון וכאם בית במוסד “אחווה" לנוער עבריין.

תועדתי בפרויקט של סטיבן שפילברג.

283