זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

מוזס דב בן שמואל ורגינה יליד אורדאה, רומניה

נולדתי בשנת 3291 באורדאה, רומניה. אבי היה אחראי מטעם הקהילה על קיום החיים היהודיים ועל מפעלי צדקה. למדתי טכנאות טכסטיל ועבדתי במקצועי במפעל בבודפשט שהיה שייך לאחד מידידי המשפחה. בפסח 4491 הגעתי הביתה לחופשה, זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את בני משפחתי. כשחזרתי לבודפשט נלקחתי למחנה לעבודות כפייה. בתחילה עבדתי

בפיצוץ ביצורים בגבול אוסטריה, ולאחר מכן כאיש מקצוע במפעל סנט. אנדר לייצור נייר. בנובמבר 4491 חזרתי לבודפשט. העזתי ויצאתי מהמקום שבו שהיתי, יצרתי קשר עם בעלי השפעה וכך השגתי תעודת זהות מזויפת ואישור שאני עובד עבור הצבא. כך שרדתי חודשים בעיר בזהות בדויה ואפילו עבדתי במקצועי. בינואר 5491 שחררו הרוסים את העיר.

בשואה איבדתי את הוריי, שמואל ורגינה, ואת אחיי צבי, אילונה, אלזה ואיבריה.

לאחר המלחמה חזרתי לעיר הולדתי והתפרנסתי מתיקון מכונות שונות. מאחר והייתי ציוני מנערותי התחלתי לפעול לקראת עלייה ארצה. נסעתי לבולגריה וניסיתי לארגן ספינה בבורגאס, אך נתפסתי. חברים אמידים שחררו אותי וחזרתי לאורדאה. בעיר פגשתי את רחל דסקל, לימים אשתי, ושבתי לפעול בארגון עלייה ארצה. בעזרת המוסד לעלייה ב' השגתי מסמכים מזויפים ויצאתי לעבר גרץ שבאוסטריה, שם פגשתי חיילים ישראלים מהבריגדה. רוב החברים בקבוצה שלי עלו בספטמבר 6491 על האנייה “פלמ"ח" בקאררה, ואילו אני וחברתי ועוד כמה חברים הצטרפנו אליהם בלב ים לאחר שיצאנו מבארי. הספינה נתפסה ואנו גורשנו לקפריסין. הגענו ארצה בפסח 7491. עם הגיעי לארץ התגייסתי לצבא ושירתי עד סוף מלחמת השחרור. בשנת 9491 נשאתי לאישה את חברתי רחל. לאחר השחרור עבדתי בסוכנות, אחר כך במפעל באשקלון ובהמשך הקמתי מפעל גלידה בשארם-א-שיח'. בשנת 2891, לאחר שהמקום הוחזר למצרים, עברתי לרעננה, הקמתי כאן מפעל לייצור גלידה ועבדתי בו עד צאתי לגמלאות.

הקמתי את מועדון השח-מט בעיר והייתי פעיל בעמותת פל"ח (פעילות למען החברה).

לרחל ולי שלוש בנות: תמי, ורדית וזמירה, וכן חמישה נכדים ונינה.

אני מאמין כי האופטימיות והתקווה שפיעמו בלבי, הם שהחזיקו אותי בחיים באותם ימים קשים. אני מאמין שצריך להיות זהיר אך לא לפחד לעשות את הדבר הנכון. דברים אלה אני מנחיל לבנותיי ולנכדיי.

295