זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

מרום יצחק בן ישראל וציפרה יליד סורהו, רומניה

נולדתי בשנת 7291 בכפר סורהו ליד העיר דורוהוי שברומניה. הייתי הבן הבכור להוריי, אחריי נולדו עוד שלושה אחים ואחות. ביתנו היה בית מסורתי ובחגים הלכנו לבית הכנסת. אבי סחר במכשור חקלאי. בנוסף היו לו גם טחנת קמח וחנות מכולת ובה עבדה אמי. מימי לימודיי אני זוכר גילויים אנטישמיים מעטים. בשנת 0491 היה פוגרום בדורוהוי ובמהלכו נרצחו כ-05 יהודים. עם פרוץ המלחמה

העבירו את כל יהודי הכפרים לערים הגדולות, ומשפחתי נלקחה לדורוהוי. משם הועברנו לטרגוז'יו. אבי ואני עבדנו שם בכרם ענבים. ב-14.11.51 נשלחנו לטרנסניסטריה, לשם הועברו רוב יהודי בוקובינה ובסרביה. אבי נשלח למחנה עבודה, ואמי נותרה עם 5 ילדים. נשלחנו לאטקי וכל חפצינו נבזזו. לאחר תלאות רבות הגענו למוגילב ומשם, במסע רגלי לוולדיצ'ן, שם התגוררנו במבנה בית ספר נטוש, בתנאים גרועים, סובלים ממחלות ומכינים. לאחר כשנה קיבלנו כסף מהג'וינט, אז הצלחנו לשכור חדר בבית אחד האיכרים. במשך כל הזמן הזה נאלצו לעבור מבית לבית ולקבץ נדבות ומעט לחם. מדי פעם נכמרו רחמיהם של תושבי כפר סמוך, שהיו נוצרים אדוקים, והם נתנו לנו מעט אוכל. ובכל זאת, סביבנו מתו מדי יום רבים מרעב ומקור. גם אמי חלתה, אך החלימה. דודתי, אחות אמי, שרה ליבוביץ', חלתה ונפטרה. אימא הצליחה להעביר אותי ואת אחיי לבית יתומים שניהל יהודי מצ'רנוביץ', וכך שרדנו. לאחר המלחמה עבדתי כמחסנאי. לאחר כמה שנים עברתי לבוקרשט ולמדתי בבית ספר לאופטיקה. עברתי לבוטושני, שם פגשתי את רוזה לבית גולדשטיין ונישאתי לה. בשנת 4691 עלינו ארצה. בתחילה קיבלנו דירה בגבעת המורה שבעפולה, ואני התחלתי לעבוד במפעל טקסטיל. בנובמבר 3491 חזרתי לדורוהוי, שם פגשתי לשמחתי את אבא.

בשנת 8691 עברנו לרעננה, כאן פתחתי חנות לאופטיקה, היום בניהול בני.

לי ולרוזה ז"ל נולדו שני בנים: שלום ואורן ויש לי 4 נכדים.

המסר אותו אני רוצה להעביר לנכדיי: “משפחתנו שרדה את השואה בזכות היותנו מלוכדים, המשיכו מורשת זו, והיו תמיד מלוכדים ומחוברים אחד לשני!"

300