זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

זילברשטרן נחמה בת דוד וליבה שטרן ילידת קמינץ פודולסק, אוקראינה

נולדתי בשנת 2291 בקמינץ פודולסק שבאוקראינה למשפחה דתית. אבי שימש כראש ישיבה ואמי הייתה עקרת בית. הייתי הצעירה מבין 8 אחים ואחיות. אימא הייתה המפשרת בין רצון אבא שילדיו ילכו בדרכו ובין רצון הילדים לרכוש השכלה כללית. אחד מאחיי נשאר בפולין, אחד ברוסיה ושניים עלו ארצה. עברנו לקייב, ובשנת 8391 התחלתי ללמוד שם משפטים.

בתחילה, כאשר הגרמנים הפגיזו את העיר, העריך אבי כי זו בהלת שווא, מאחר שזכר את הגרמנים מימי מלחמת העולם הראשונה. אני ואחותי ברחנו בשנת 1491 לטשקנט. הוריי שנותרו מאחור מצאו את מותם בטבח באבי-יאר בספטמבר 1491. החיים בטשקנט לא היו קלים. עברתי השתלמות בעזרה ראשונה, גויסתי לצבא האדום והתחלתי לנדוד בין החזיתות והגשתי עזרה לפצועים. באחת הפעמים, כאשר הייתי קרובה לקייב, נסעתי הביתה ואז נודע לי מה עלה בגורל הוריי ושאר יהודי האזור. בעת שירותי בצבא לא חשתי באנטישמיות. בסוף המלחמה, בשנת 5491, עבדתי בבית חולים בצ'נסטוחובה שבפולין. בשואה איבדתי את הוריי, דוד וליבה שטרן, את אחי ישראל ואשתו, את סבתי רחל שקלנייביץ ובני משפחה נוספים. חזרתי לקייב להמשך לימודיי באוניברסיטה. הכרתי שם את יצחק זילבר ונישאתי לו בשנת 6491. בשנת 1791 אחותי קיבלה אישור יציאה מרוסיה, ושנה אחר כך גם אני ובעלי. נשלחנו למרכז קליטה בערד. לאחר חודשיים בעלי נפטר. קיבלתי דירה בירושלים וגרתי שם 01 שנים ועבדתי במשרד התקשורת. בשנת 3891 עברתי לעבוד בתל אביב. המשכתי לעבוד במשרד התקשורת עד גיל 77.

יש לי בת, ליובה, שני נכדים ושלושה נינים.

התנדבתי ברעננה ב"אוזן קשבת", ואני נהנית לבקר במרכז יום לקשיש שברחוב ההגנה.

באבי יאר בספטמבר 1491 הנאצים, בתגובה לניסיון פגיעה במפקדתם בקייב, החליטו לחסל את כל יהודי העיר. ב-92 בספטמבר 1491 רוכזו אלפי יהודים בבית-הקברות היהודי שבפאתי האזור, אשר גודר בתיל יחד עם חלק מבאבי יאר. הנאצים לקחו קבוצה קטנה של אנשים בכל פעם והעבירו אותם קדימה, ירו בהם, ובאו לקחת קבוצה נוספת. על פי דו"חות הגרמנים נרצחו שם במשך יומיים כ-005,33 יהודים. במהלך השנה שלאחר הרצח הומתו שם 000,51 יהודים נוספים.

330