זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

רוניס חנה בת יצחק ושרה גלר ילידת בלץ, מולדובה, רומניה

נולדתי בשנת 2291 בבלץ שבמולדובה, אז ברומניה. אבי היה בעל עסק לייצור מכונות לטחינת קמח. היו לי שלוש אחיות ואח אחד. בעיר הייתה קהילה יהודית גדולה שמנתה כ-000,05 איש. היינו משפחה דתית ושמרנו שבת וחגים. אני זוכרת את כלי הפסח ששמרנו בעליית הגג אותם הורדנו לקראת החג. למדתי 5 שנים בבית ספר רומני ובגיל 21 התחלתי לעבוד אצל תופרת על מנת לעזור בפרנסת המשפחה. רק אחותי הגדולה סיימה גימנסיה, שאר האחיות והאח יצאו לעבוד בגיל צעיר כי המצב הכלכלי שלנו לא היה טוב. בתחילת המלחמה הרומנים שיתפו פעולה עם הגרמנים. מאחר והיו התנכלויות ליהודים החלטנו לברוח מהעיר. יצאנו במסע ארוך ברכבות משא לעבר קווקז. הגענו לחוף הים הכספי ומשם הפלגנו באניית משא לטג'יקיסטן. כולם חלו בטיפוס חוץ מהוריי. קיבלנו קורת גג באחד הכפרים. עבדנו בקולחוז בחקלאות. ראש הכפר פגש את אחותי ושמע ממנה על תלאות הדרך ועל עבודתה בבלץ. הוא הציע לשלוח אותה למפעל סריגה בעיר אחרת. אימא לא הסכימה שהיא תיסע לשם לבד וביקשה מראש הכפר שהיא ובנותיה יצטרפו גם הן. אמי ואנו, הבנות, עבדנו במפעל לסריגת סודרים לחיילים, בעוד אחי יצחק גויס לצבא האדום. קיבלנו מגורים במקום, מנת לחם יומית ופעם בחודש מעט סוכר. הצלחנו לשרוד בזכות עזרה שקיבלנו מהאוכלוסייה המקומית. כך חיינו עד סוף המלחמה. במלחמה איבדתי את סבי מצד אמי שנשאר בבלץ ונרצח בידי הרומנים. אבי נרצח בידי מנהל המפעל שבו עבד. המנהל חשש שאבי יגזול ממנו את תפקידו ולכן מצא דרך להיפטר ממנו. בשנת 8491 נישאתי להירש רוניס. בעלי היה מהנדס ואני עבדתי כגזרנית במפעל לתפירת חליפות. הייתי עובדת מצטיינת במפעל התפירה. בהמשך עבדתי במפעל צעצועים, וגם על עבודתי שם קיבלתי תעודות הצטיינות. בשנת 0891, לקראת האולימפיאדה שהתקיימה במוסקבה, “נפתחו השערים" לזמן קצר. ניצלנו את ההזדמנות וכל בני משפחתי עלו ארצה: אני, בעלי וילדינו, שלוש אחיותיי, אחי ומשפחותיהם. לאחר המלחמה חזרנו לעיר הולדתי, בלץ. לאחר כמה חודשים עברנו לעיר הגדולה - צ'רנוביץ.

יש לי שני ילדים: יצחק וריה, 4 נכדים ו-2 נינים.

אני אוהבת לקרוא ספרים, מהם אני לומדת רבות.

342