חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018
מל"טים מטוסים קטנים במשימות מסוכנות
מערך ההגנה האוירית של מדינות ערב, אשר עובה לאחר מלחמת ההתשה במערכות טילים ובתותחים, הגדיל את הסיכון למטוסי צילום של חיל האויר הישראלי. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד מיד אחרי המלחמה, כאשר את מבואות הדלתה ואיזור קהיר כיסו עשרות סוללות טילי 23 וכן תותחים מונחי מכ"ם בקוטר SA -3 וטילי SA -2 מ"מ. הפעלת מטוסים ללא טייס 88 מ"מ ואף 57 , מ"מ לשם ביצוע משימות צילום ארוכות-טווח, כפי שנעשה בוייטנאם, היה אחד הפתרונות שנבחנו בחיל האויר. , בשלהי מלחמת ההתשה, החליט חיל האויר לרכוש 1969 בשנת ולהכניס לשרות מטוסים ללא טייס. לשם כך נשלחו מספר מהנדסים לחברת טלדיין-ריאן בארצות-הברית, אשר רכשה מונטין רב בפיתוח מטוסים מונהגים מרחוק למשימות מבצעיות. חברה זו פיתחה משפחה ענפה של מטוסים ללא טייס, מונעים "פיירבי" ("דבורת האש"). אלה MQM -34 במנוע סילון, שסומלו שימשו כמטוסי מטרה לאימון יחידות בירי אויר וכמטוסי צילום ללא טייס, לטווח ארוך. בראש פרויקט הקליטה של המל"ט עמד אל"מ עודד ארז, וליווה אותו סא"ל (מיל) יואש (צ'אטו) צידון, סוכן חברת טלדיין בארץ. טייסת מל"טים ראשונה חיל האויר החליט לרכוש מספר סוגים של מל"טים שנועדו למשימות שונות. בשלב ראשון נכנסו לשרות שני סוגים עיקריים של מטוסי סילון ללא טייס: מטוס צילום ומטוס מטרה. הדרישות של חיל האויר ממטוס הצילום היו רבות: שלא כמו מטוסים של חיל האויר או צבא ארה"ב, שפותחו למשימות צילום בגובה רב, או בדגמים לגובה נמוך, דרש חיל האויר מטוס צילום רב-תכליתי, שיוכל לטוס בגובה נמוך וגם בגובה רב, ויוזנק לאויר בתוך זמן קצר, נושא מגוון מצלמות וחיישנים שהוגדרו 124 I בנפרד. לאור דרישות אלה פיתחה החברה את דגם הפיירבי הושלם 1971 שהותאם לדרישות חיל האויר הישראלי. בינואר תכנון המטוס והחברה נדרשה לספקו עד אוגוסט. להפעלת , ונבנה 200 המטוס הוקמה בבסיס פלמחים טייסת חדשה מספר מתקן קדמי מיוחד להפעלתה מאיזור רפידים בסיני. מבט לאויר המל"ט הסילוני, משוגר בעזרת מעוט רקטי ממתקן המראה. הוא
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker