סיפור חיי - סיפורו של דודו דג

9

שהעשן הגיע לאפיהן של הגננות שמיהרו להוציא אותנו ולכבות האש. ארוע זה נשאר חרוט חזק בזכרוני. וכמובן שהיו גם התחפושות שגרמו למצב רוח טוב. לגן הילדים היה צביון דתי וכן ביה"ס העממי. מכיתה ד' היינו מתפללים תפילת שחרית וחוגגים את חגי ישראל בראש השנה עשינו "תשליך" בקישון. לקראת היינו מכינים ערבות ו בהושענא רבא מוכרי ם אותם והתמורה היתה לקרן הקיימת. ב שמחת תורה אנחנו הילדים היינו מופיעים ב בית הכנסת עם דגל ותפוח בראשו וכמובן השמחה והריקודים עם התורה. ב ט"ו בשבט יצאנו לנטיעות של עצים בכפר ובכפר - הנוער - הדתי. פורים ב היינו "הורגים" את המן ברעשים רעשנים מה וכן בקפצונים שהכינונו לבד: החומרים: מפתח חלול, מסמר וגפרורים. אופן ההכנה: מגרדים את הגופרית מהגפרורים, מכניסים לחלל שבמפתח, שמים את המסמר, נותנים מכה עם תנופה בקיר. וזאת עשינו עם קריאת המגילה כשהוזכר השם "המן". אז היה נשמע קול פיצוץ אדיר והיה גם ריח של אבק שריפה. בט' באב בעת הקראת מגילת איכה, לזכר חורבן הבית, היינו מכינים "קולטנס" העשוי מצמח "לכיד" ו"דטורה", שצומחים עם פירות קוצניים כמו קיפוד, והשלכנו אותם על המתפללי ם למען ענותם (הקולטנס היו מסתבכים בשיער ובבגדים וקשה היה להוציאם). לקראת קנו לנו בגדים ונעליים חדשים וכל כך התלהבתי מהחידוש שישנתי איתם. בבית הספר העממי למדתי 8 שנים. לא הייתי תלמיד מצטיין וגם ספורט בקושי עשיתי. היתה לי בעיה רצינית בעיניים עם אישונים לא יציבים שלא התמקדו , לכן עד היום אינני רואה דברים שחולפים מהר ונוסף הייתי גם קצר ראיה. הרבה שנים לא הבנתי מדוע איני מצליח במשחקי כדור , פשוט לא ראיתי אותו. כשהייתי בן 5 יהונתן החל את פעילותו ב"נוער העובד" ואני, לא ויתרתי ולא עשיתי חשבון לאף אחד, התלוויתי א ליו. הייתי החניך הצעיר ביותר שהיה אי פעם בתנועת נוער. בתחילה פעולות התנועה היו בבית - הספר. במשך הזמן התלכדו הדתיים ולחצו על מנהל ביה"ס להפסיק פעילות של תנועה חילונית זו. המנהל לא עמד בלחץ ופינה אותנו. סניף הנוער העובד הוקם בשנת 1928 ע"י פועלים שההסתדרות קיב להקמת מבנים חקלאיים במושב, כמו רפתות, לולים, מחסנים וכו'. התנועה היתה פעילה מאד, היינו נפגשים אחרי הלימודים והנושאים היו רבים ומגוונים. בין המדריכים היו יפתח זייד שריכז את פעילויות הספורט וכוכבה שארגנה ריקודי עם. - ההדרכה בוצעה ע"י מדריכים מקומיים ומתנדבי ם מההכשרות ביגור. חנן זלינגר ז"ל (שעל - שמו תל חנן) הכין אותנו למופע פרמידות לחנוכת בית ההסתדרות החדש. בתנועה רכשנו ערכי תרבות, חברות ומשחקי שח - מט, דמקה, דומינו וכו'. בערבי שבת התכנסנו לשירה בציבור וריקודים. לרוב המשחקים והבילויים היו בחוץ, בטבע, בחצרות על ח בילות חציר, על גבי שזרות התירס ובשדות עשינו "חלילים" משיבולת שועל, אכלנו סינריות, חרובים וזערור. בבית היו משחקים כמו "ריכוז" (מונופול) שקיבלתי מדודי דוד מתל - אביב. מידי שבת באו חברינו, בני הכפר, לשחק במשחק שהיה חדש ומעניין שארך שעות ארוכות. ברחוב שיחקו קלאס , קפיצות בחבל, דודס, 5 אבנים, גולות, שוטרים וגנבים, הצילוני ועוד... זכורני הרפתקאות שהיו מרתקות אותנו. בהיותי בן 5 הלכנו כמה חברים (אני זוכר את חנן קופמן ואליצור ירקוני) על פסי הרכבת ליד יגור. לפתע הבחנו בערבים שהלכו אחרינו וניסו לתופסנו. למזלנו עבר אוטובו ס (פסי הרכבת היו קרובים לכביש הראשי) עם חברי ההג נה שחזרו מאימונים והם הבחינו בסיטואציה הלא נעימה שהיינו בה ו הם בלי הרבה שאלות

סוכות

כיאות.

פסח

לה

ולקחו אותנו הביתה. והיתה גם עלייתנו ברגל של כמה מי ל די הכפר למעיין

אספו