מגזין גישה אישית ספטמבר 2011

פרט ושכר

האם באמת הצלחנו "להציל" את הרפואה הציבורית?!

כיאה לחודש חם מאוד, הפך יולי לחודש רותח ומבעבע ביחסי העבודה בין הרופאים למעסיקים הציבוריים, כשבסופו מצטרפת המחאה הכלכלית מנהלת מחלקת מדיניות שכר גלית מדמוני לנדאו, שגדלה לממדי ענק. והסכמים באגף פרט ושכר, מנסה לעשות עבורנו קצת סדר בבלאגן

של יולי טפחה המציאות על פנינו. גם מה שנראה היה כמתווה של הסכמות בין הצדדים, אשר טעון שיפור קל ביותר בדרך לברך על המוגמר, הסתבר כמסובך יותר. המתמחים החליטו להתערב במו"מ והם נוקטים בצעדים חריפים על מנת שדרישותיהם יקבלו ביטוי נאות בתוצאות המו"מ. קשה לפרט את המתווה אולי זה הרגע לחלוק איתכם בעיה אישית: כשהתחלתי לכתוב את הדיווח על מו"מ הרופאים רציתי בתום לב לפרט את עיקרי ההסכם המתגבש. ביקשתי מעורכי "גישה אישית" כי ימתינו מספר ימים על מנת שאני אהיה בטוחה בפרטי ההסכם, כי ודאי משהו ייחתם עד אז, וכדאי שנביא במגזין בשורה ועניין לקוראים. אולם לא כך היה. כרגע נראה לי כי פירוט המתווה של ההסכם יכול רק ליצור בלבול, כי עם המציאות המפתיעה באמת לא ניתן לדעת מה ילד יום. מכאן קצרה היריעה מלספר איך מנקודת סיום משבר הפך סוף חודש יולי, כיאה לחודש חם מאוד, לחודש רותח ומבעבע ביחסי העבודה בין הרופאים למעסיקים הציבוריים. ואם לא די בזאת, המחאה הכלכלית אשר יצאה לדרך בהגיגי הצ'טים באינטרנט הלכה וגדלה לממדי ענק של אוהלים וצעדות ברחבי המדינה, תוך איומים בהשבתות שכנראה לא ידענו כמותם כלל, כאשר הציבור מאוחד במחאה כנגד יוקר המחיה. ממאבקים על תוספות שכר התפקח הציבור והבין כי לא גובה ההשתכרות הוא שורש הבעיה – הבעיה האמיתית היא מה שבסופו של דבר יכול הפרט לקנות באותם שקלים. כך, החוויר עד מאוד המאבק על השכר אל מול המחאה האמיתית על יוקר המחיה: ראוי לוותר על שקל בשכר באם בשקלים האחרים אשר ברשותנו נוכל לקיים את עצמנו בכבוד וללא חובות, לפחות בתקופה שבה אנו עובדים ומקימים משפחה. אני מקווה שעד אשר תתפרסם הכתבה לפחות נהיה מסוגלים לענות על שתי שאלות: האחת, כפי שמופיעה בראשית הכתבה, האם הצלחנו להציל את הרפואה הציבורית? והשנייה, והיא השאלה הרחבה יותר שנשאלת על ידי כל אזרח בימים אלו – האם הצלחנו להציל את הכלכלה בישראל?

מנהלים הצדדים מו"מ על חידוש ההסכם 2010 מיולי הקיבוצי בין הרופאים לבין המעסיקים הציבוריים. נראה כי כבר מעל לעשר שנים לא ניהלו הצדדים מו"מ במטרה לשנות את פני הרפואה הציבורית. ,2008 במהלך בוררות הרופאים שהוכרעה בשנת הובאו בפני הבוררים שורה ארוכה של בעיות במערכת הרפואה הציבורית שהוצגו על ידי הצדדים. אולם הבוררים בחרו שלא להכריע והתמקדו רק ללא כל שינוי 24.2%- בהעלאת שכר הרופאים ב בעבודת הרופא. הבוררים אף לא העזו לחייב החתמת שעון נוכחות, על אף שלאורך כל הבוררות הם גילו אמפתיה לדרישת המעסיקים בעניין זה. החלו הרופאים לנקוט בצעדים 2011 מאפריל ארגוניים שונים בפיזור ארצי ובאופן מדורג: בכל שבוע פורסמה באתר הר"י מפת ההשבתה השבועית. מתווה השבתה מעין זה יוצר בלבול בציבור כךשקשה מאוד לדעתבאיזה יום משביתים , החליטו בהר"י כי 2011 שירות כלשהו. החל מיולי הצעדים הארגוניים יקבלו לבוש חדש של עבודה לפי "הספר" לגרסת הר"י, קרי עבודה של עד שש תורנויות בחודש למתמחה. עבודה במתכונת שכזו, שעליה אין הסכמה בין המעסיקים להר"י, יוצרת בעיות רבות בתפעול השירותים הרפואיים. בסופו של דבר צעד זה לא הופעל לאורך זמן. המתמחים נכנסו לתמונה על מנת להביא את הצעדים הארגוניים לכדי סיום הגישו המעסיקים בקשה לצווי מניעה לבית הדין לעבודה – בתחילת הדרך לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ובהמשך לבית הדין הארצי לעבודה. בבית הדין לא מגיעים לסיום סכסוכי העבודה, אלא זהו שלב שבו מקבלים או שלא מקבלים צו מניעה כנגד צעדים ארגוניים הננקטים על ידי ארגוני העובדים. וגם כאן, התוצאה זהה. לאור זאת, נשיאת בית הדין הארצי לעבודה לקחה על עצמה משימה בלתי שגרתית, והיא להיכנס לעובי הקורה של הסכסוך הכלכלי תוך שהיא מעניקה מזמנה גם בשעות הלילה המאוחרות על מנת לנסות ולקרב בין הצדדים. שלושה שבועות העתיקו הצדדים את מקום המו"מ לאכסניית בית הדין הארצי לעבודה. הצדדים דנו בצוותים שונים בניסיון להגיע להסכמות שיאפשרו חתימה על הסכם וסיום הסכסוך הכלכלי. לקראת סוף יולי קיננה התחושה בין הצדדים כי הלילה ייחתם ההסכם המיוחל והמערכת תוכל לחזור ולהתנהל בשקט במערכת יחסי עבודה. אולם בשבוע האחרון

כך, החוויר עד מאוד המאבק על השכר אל מול המחאה האמיתית על יוקר המחיה: ראוי לוותר על שקל בשכר באם בשקלים האחרים שברשותנו נוכל לקיים את עצמנו בכבוד

23