גושפרתה - גיליון 922

נעים להכיר

”יש משפחה יקרה ממיאמי שזו התרומה שלהם. היא תורמת לפעילות שלנו דרך עמותת ’הכנסת אורחים חברון' של ישראל ברמסון." מה טווח הגזרה שלך? ”אין לי", הוא אומר במשיכת כתף. ”אני מגיע ומעניק. מהצפון ועד הדרום, בכל זמן נתון, בכל מזג אוויר, בכל תרחיש ובכל שעה."

מקפיא. יש קולות שאומרים שאם לוחם מג"ב מפנה מאחז אז אסור לתת לו, אבל אני לא עובד לפי פוליטיקה כזאת. הנתינה היא בשווה לכולם - שוטרים, יס"מניקים, לוחמי מג"ב, חיילים בסדיר ושאר אנשי כוחות הביטחון." איך אתה מרגיש לנוכח העובדה שרוב היום אתה עסוק בגמילות חסדים? ”זה מרגש אותי מאוד אבל זה גם מחייב.

אי אפשר לקום בבוקר ולהודיע לבוס שאתה חולה. זו עבודה מסוג אחר וצריך לתת בה את כל הלב והנשמה. ההרגשה היא שעושים עולם טוב יותר, וזה כיף גדול. לא סתם אומרים ’עולם חסד יבנה'". על פניו של רפי אפשר לראות בבירור את האהבה הרבה שלו למקצוע. אהבת הנתינה היא זאת שמניעה אותו להיות מאחורי ההגה שעות רבות אם צריך, ובסוף להגיש לחיילים בחיוך שתיה חמה ומאפה טרי. בימי השבת, כשאני יורד להתפלל במערת המכפלה, אני מוצא אותו מחלק ממתקים לחיילים לאורך הציר.

מה החלום שלך? ”החלום שלי זה לתת כמה שיותר. להקים מקומות נוספים שבהם יחלקו לחיילים אוכל וממתקים בחינם. שהעשייה הזאת תתרחב לעוד מוקדים ולעוד אזורים בארץ." באיזו צורה אתה מאמין שאתה יכול להשתפר? מה יכול להיות טוב יותר? ”כבר עכשיו אני עובד מסביב לשעון . ככה זה הלב של עם ישראל, 24/7 רחמנים וגומלי חסדים", אומר רפי. ”החלום שלי הוא להתרחב לקבלות שבת, לעשות עוד ’על

”החלום שלי הוא להתרחב לקבלות

האש' ללוחמים, לארגן פעילויות מיוחדות לחיילים בודדים, לפנק בימי כיף ועוד. יש אינסוף רעיונות." לפני שבועיים אחד המפקדים בגזרת שכם יצר קשר עם רפי ואמר לו שהשנה החורף בהרי השומרון קר בהרבה ממה שהם מכירים, מה שמקשה מאוד על הלוחמים. פחות משלושה ימים נדרשו לרפי כדי לארגן תרומה של זוג כפפות וחם-צוואר לכל לוחם. ”כל יום אני מציב יעד ופשוט מגיע אליו, וככה זה כבר שבע שנים. שואפים להיות הכי טובים בשטח, לדאוג באמת לצרכים של הלוחמים. פנה אליי לא מזמן רס"ר שעשה ביקור בית וביקש שאנסה לסייע לו במציאת מקרר, כי לא היה לחייל בבית. סידרתי שמישהו יקנה לו. יש הרבה רגעים מרגשים בעבודה הזו." בסיום הריאיון רפי מתרחק עם המשאית שעליה הלוגו של ”קפה אחי הכי." קולות המוזיקה שבוקעים ממנה נשמעים למרחוק. אחרי הכל, אם נותנים - אז שיהיה בשמחה.

לפני כמה חודשים ניצלו שוב חייו של רפי, כאשר מחבל ניסה לבצע פיגוע כנגד כוח צה"ל במקום שבו היה עסוק בלחלק סוכריות. ”זה היה לפני חצי שנה", הוא משחזר, ”הלכתי בשבת בבוקר עם בני ליאם לתפילה במערת המכפלה. יצאנו מהשער המערבי של הקריה, מ'חזון דוד' לכיוון ’סמטת ארז'. עברנו כל לוחם ולוחם, עד שהגענו למרחק של חמישים מטרים לפני הכניסה לסמטה. לפתע נהג ’בובקט' ניסה לדרוס את החיילים ששמרו בעמדה. בהתחלה קצין שנכח במקום ביצע נוהל מעצר חשוד, אבל תוך דקות נהג הבובקט שינה כיוון וניסה לדרוס אותנו. הלוחמים שהיו במקום ירו כשנים-עשר כדורים ונטרלו את המחבל. שוב ניצלו חיי, בפעם הרביעית לפחות", הוא מחייך. לדעתך יש קשר בין הפעילות שלך לבין מספר הפעמים שניצלו חייך? ”ברור שכן. לא סתם אומרים ’צדקה תציל ממוות'. אני רואה המון השגחה פרטית בכל מיני

מצבים. לא פעם קרה שהתעכבתי קצת כדי לפנק לוחמים, ובאותו הזמן היה פיגוע במקום אחר שאליו הייתי אמור להגיע", מספר רפי ברגש. נשמע יקר מאוד לתת ככה בלי גבולות. מהם מקורות המימון? מי עומד מאחוריך? שבת, לעשות עוד ’על האש‘ ללוחמים, לארגן פעילויות מיוחדות לחיילים בודדים, לפנק בימי כיף ועוד. יש אינסוף רעיונות.“

|

12

פרתה גוש מבית