גושפרתה - גיליון 922

היישוב שלי מסע זמן

| נדב פרנקל |

בית לחם

תצפית אל עבר בית לחם מלמדת אותנו כמה עובדות היסטוריות חשובות על העיר הקדומה, על שמה ועל אופייה. )המשך לטור הקודם על 'הר גילה'(.

אל הגבעה - שם נאנסה פילגשו באכזריות. ועדיין, בראשית תולדותיה של העיר בית לחם חסתה העיר בצילן של ירושלים מצפון ושל חברון מדרום. -4 הירונימוס, בן המאה ה לספירה קרא לה ה'מקום הקטן ביותר בעולם', עד שבאו שתי דמויות שהזניקו את העיר אל במת ההיסטוריה: דוד המלך, ולהבדיל - ישוע הנצרתי. נצא מהיישוב הקסום הר גילה, ונשים את פנינו אל עין חיניה - שלאחרונה שופץ. איך מגיעים? יוצאים מהיישוב אל

נחצה רגלית את מתחם בית ספר שדה לכיוון דרום, דרך הגן הארכאולוגי - ונשים פנינו אל המגדל הלבן השוכן בצמוד לגדר ההפרדה )לא להתבלבל עם מגדל התצפית האפור שבלב רחבת בית ספר שדה(. סמוך למגדל נמצאת רחבת תצפית הפונה לכיוון בית לחם ופרבריה. מתחתינו נבחין בבתי העיירה הנוצרית בית ג'אלה, ומעט יותר שמאלה )מזרחה( - נבחין בעיר בית לחם עצמה. הלאה יותר נראה את רכסי צפון מדבר יהודה.

רחל לא נקברה בבית לחם גופא, אלא 'בדרך אפרתה היא בית לחם'- בדרך אל העיר הקדומה

כביש עוקף הוולאג'ה ופונים בו ימינה - לכיוון ירושלים. כקילומטר לאחר תום הירידה התלולה תבחינו בחנייה הנרחבת של האתר ששופץ לאחרונה. אם הגעתם למחסום עין יעל - סובו אל אחוריכם. פספסתם את הנקודה. הגענו אל עין חיניה, מעיין גדול הנמצא מעט מעל לאפיקו של נחל רפאים. כאן קיים מעיין יפה השופע מים בכל ימות השנה, וסביבו שרידי מבנים מהתקופות הרומיות והביזנטיות. המסורות הנוצריות מזהות כאן מפגש מעניין בין פיליפוס, ממבשרי הדת הנוצרית, ובין שרו של מלך אתיופיה. בעקבות המפגש התנצר האחרון והפיץ את בשורת הדת החדשה בממלכה המרוחקת. בימים שלפני חג הפסח מגיעים למעיין אופיי המצות כדי לשאוב 'מים שלנו'. ואם לא די במעיין הציורי והיפה ובבריכת האיגום שלידו, בוצעו כאן בשנים האחרונות עבודות שיקום הסדרה על ידי קק"ל ועיריית ירושלים, כדי להפוך את המקום נגיש יותר למטיילים. במסגרת העבודות בוצעה כאן גם חפירה ארכאולוגית, שחשפה את הבריכה המקורית שאליה הגיעו מי המעיין בימי קדם. לצערנו כעת טרם הסתיימו עבודת ההסדרה, כך שהכניסה לאתר עדיין אסורה, אך נקווה שעניין זה יוסדר במהרה.

אנו רגילים להתייחס לכל גוש התיישבות הגדול בתור 'בית לחם', אך 60 הנמצא ממזרח לציר לא כך הוא הדבר. ההתיישבות הערבית מורכבת מפסיפס של יישובים - המרכזי ביניהם הוא בית לחם ומסביב לה נמצאת שרשרת כפרים ערביים, . בית 20- שהתחברו אליה במהלך המאה ה לחם עצמה נמצאת במרכז הגוש, וסמוך למרכז העיר העכשווי )באזור כנסיית המולד(, נמצא גם מרכזה ההיסטורי של העיר. בדומה לירושלים אחותה מצפון, בית לחם הקדומה לא נמצאת במיקום אידיאלי להתיישבות. היא יושבת מעט ממזרח לקו פרשת המים הארצי, בגבול ספר המדבר, ואין בסביבתה מעיינות המשמעותיים המאפשרים קיום של חקלאות אינטנסיבית. בית לחם נמצאת על הגבול בין האזור בו עדיין ניתן לגדל חקלאות ובין שטח ההפקר המיועד למרעה. הדבר רמוז בשמה העברי - 'בית לחם' - המעיד על האפשרות לקיום חקלאות בגבולותיה, ושמה הערבי - 'בית לאחם' )בית הבשר( שמלמד על אפשרויות המרעה. דוד המלך, בן בית לחם, נאלץ להתמודד בשעה בה רעה את צאן אביו עם 'הארי והדוב' )שמואל א', י"ז( - מציאות המלמדת על אזור בית לחם כאזור ספר בו שוכנות חיות הבר.

העיר מוזכרת לראשונה במקרא כמקום הסמוך ביותר למקום קבורת רחל אמנו על ידי יעקב. ואכן - יש לדייק - רחל לא נקברה בבית לחם גופא, אלא ב'דרך אפרתה היא בית לחם' - בדרך אל העיר הקדומה. קבר רחל לא נמצא בעיבורה של העיר, אלא בשוליה הצפוניים, במקום בו עוברת הדרך הראשית, דרך גב ההר, לכיוון ירושלים. מאוחר יותר תוזכר בית לחם מספר פעמים בספר שופטים, כעיר בנחלת שבט יהודה. מכאן יצא איש לוי - ששימש לאחר מכן ככהן בבית מיכה, ומכאן יצא האיש שהלך להשיב את פילגשו בדרכו אל ירכתי הר אפרים, בדרכו

|

18

פרתה גוש מבית