קשר עין גליון 293 - ירחון ארגון המורים - אוקטובר 2019

חונך ותלמיד בזרם החינוך הדיאלוגי, בית הספר ״הבית העגול״ בפרדס חנה; בעל הבלוג ״מורה בפלוס״ | ׳ בוריס גורביץ

בית הספר והעולם האמיתי

אילו רק יכולנו להציץ מתוך עיני הילדים על מאמצינו להכינם לעתיד, היינו רואים ש"העולם האמיתי" אליו אנו מכוונים זר ורחוק מהם; השאלות הפוריות המניעות למידה פרויקטלית, בהן השקענו אנרגיה אדירה, לא היוו קטליזטור אותנטי לחקירה של ילדים זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הוקסמתי משלל המושגים ברגע פתיחתה: שאלה PBL המתוחכמים שיצאו מאריזת ה- פורייה, ידע, מיומנות, הרגלים, ערכים, תוצר ביניים, תוצר סופי, תערוכה, מומחים, הערכה, משוב עמיתים, משוב עצמי, חיבור לקהילה, רפלקציה, תיעוד, עבודה בקבוצות, הצגת למידה ופרזנטציה. הכול נראה כה מודרני, אמריקאי ומתוחכם. זו הדרך ללמוד באמת, סוף סוף נוכל להכין אותם למה שהם הולכים לפגוש בעולם האמיתי. עבודה על פרויקטים, משימות קצובות בזמן, דד ליין דוחק, קהל משתמשים ממשי שמחכה לתוצרים, עבודת צוות, אחריות והובלה. הם הולכים להתלהב מזה, בטוח, אין מצב שלא. מי לא היה רוצה לבנות קאנו, לצלם סרט או להשתתף בהצגה? High tech high טסתי לסן דייגו, לביקור ברשת בתי הספר ככלי מרכזי בעשייה PBL המשלבים את מתודולוגיית ה- הפדגוגית. שם עליתי שלב נוסף בסולם האהבות, מ"מחבב"

בתחילת עבודתי כמורה חוויתי דיסוננס גדול אשר התעכל באיטיות. כבר ביום הלימודים הראשון הרגשתי מוזר: ניסיתי לקבוע פגישה עם עמיתה, היא הציעה שניפגש ב"שעה שנייה". תהיתי מה זה אומר מבחינת שעות שעון, שעות אדם רגילות שכל שאר העולם משתמש בהן לקביעת פגישות. שימוש ב"מערכת השעות" כתבנית זמן מקבילה הוא דוגמה מצוינת למחיצות הגבוהות שעוטפות את מוסדות החינוך ומפרידות אותם מן העולם. זו רק דוגמה אחת בין רבות אשר עוררו בי חשד להפרדה בין העולמות. במאמר זה ארצה לשתף אתכם בתהליך שעברתי בניסיון להבין את הקשר בין העולמות השונים. הוא המשיח PBL הדיסוננס גבר כשלא הצלחתי לענות בדרך אותנטית על שאלות "למה?" רבות שעלו מהתלמידים והתלמידות: למה אני צריך לדעת מה זה פרבולה? למה יש צלצולים? למה מפריע שאני מאחר? למה צריך לבוא כל יום לבית הספר? למה אי אפשר לאכול בכיתה? למה חייבים לבוא בתלבושת אחידה? למה אסורים מכנסיים קצרים? למה אסור להיות עם טלפון בכיתה? לכל אלה סיפקתי תשובות מגוונות, מגובות בערכים ובחשיבות עצמית. לעיתים היה נדמה לי ששכנעתי אפילו את עצמי בחלק מן הנושאים. בתוכי הרגשתי משהו . PBL לא הגיוני, משהו חסר. ואז פגשתי את ה-

40