קשר עין גליון 293 - ירחון ארגון המורים - אוקטובר 2019

על התהליך שעברתי בניסיון להבין את הקשר בין שני העולמות

אילו רק יכולנו להציץ מתוך עיני הילדים על מאמצינו להכינם לעתיד, היינו רואים ש"העולם האמיתי" אליו אנו מכוונים זר ורחוק מהם. השאלות הפוריות המניעות למידה פרויקטלית, בהן השקענו אנרגיה אדירה, לא היוו קטליזטור אותנטי לחקירה של ילדים. המטרות שהוצבו בשלב תכנון הפרויקט הומשגו בשפת המבוגרים ולרוב שייטו מעל ראשי הילדים. ניסיונות לכופף את פרצי האנרגיה האקראיים ל"מיומנות ניהול זמן" או את המלל האסוציאטיבי המתרגש ל"יכולת דיבור מול קהל" לא באמת מכינים את התלמידה לעתיד. המלאכותיות הנדרשת עבור בניית סימולציה קרובה למציאות של עולם אמיתי מעקרת את האותנטיות שבו וכך מוציאה את החיות הדרושה לתהליך הלמידה. אי אפשר לבנות "עולם אמיתי" כבמה ללמידה, אלא רק ללמוד מלחיות בעולם הקיים. עולמות מתנגשים מבקשת לתרגם את תהליך הפקת התוצר - PBL פדגוגיית ה- תכנון, טיוטות מרובות, נקודות משוב והערכה, תצוגה לקהל הרחב ורפלקציה אישית - לעולם הבית-ספרי. כאילו שלבים אלה משולבים טבעית בתהליכי למידה של ילדים וזהו סדרם הנכון. בבואי להוציא אל הפועל פרויקטים שתכננתי, ראיתי כי חלק מהשלבים מיותרים לילדים. בפועל, רבים מתקשים ברפלקציה, נוטים לדלג על שלבי התכנון, ניגשים ישר לעשייה ומושג האסתטיקה נתפס בעיניהם אחרת. עם הזמן שמתי לב שתהליכי למידה אינטואיטיביים של ילדים מובנים פחות, מגוונים יותר, וקשה מאוד לארגנם לתהליך סדור אחד צפוי מראש.

ל"מעריץ". פיתחתי התמכרות למסמכולוגיה והתחלתי לקרוא כל דבר שהצלחתי להניח עליו את ידי: מסמכי תכנון פרויקט, מחוונים, פרוטוקול כוונון, כרטיסיות של פרויקטים, רפלקציות של תלמידים, תעודות, רפלקציות של מורים, רפלקציות של הרפלקציות. שכנעתי מורים והורים שזו התשובה, זה המזור לכל כאבינו. אם רק נדע לעשות את זה נכון, זה יעבוד. שלוש שנים ניסינו, אני וכלל צוות בית הספר, למצוא את הדרך להפעיל את הקסם, שראיתי בסן דייגו, באקלים הישראלי. גייסנו צוות מורים עם ברק בעיניים, למדנו הרבה, בנינו תוכניות לימודים נפלאות עם ליווי מנחים, ניסינו למצוא נקודות חיבור מעולם הילדים ולשלב גם מומחים מהעולם האמיתי. היו גם תצוגות תוצרים מרהיבות עם חיוכים ומחמאות מההורים. שלוש שנים של מאמצים - והרגשתי שנכשלתי. מה פספסתי? למה חלק גדול כל כך מהילדים לא מצליחים להתחבר ללמידה פרויקטלית? עולם המבוגרים נדרש לי זמן להבין שאני מסתכל על כל סיפור החינוך מזווית הראייה הלא-נכונה. זווית הראייה שלי - אדם בוגר. אדם בוגר שוכח במהרה את חייו כילד, ואף מקטין ומזלזל במידה מסוימת: "הייתי מת לחזור לילדות, לא היו שום דאגות". אינני מכיר ילדים רבים שהיו מצהירים על עצמם שהם נטולי דאגות. קשה להבין את דאגותיהם, מחשבותיהם וחלומותיהם של ילדים דרך עיני המבוגר - בדומה לתמיהה מסוימת העולה כשמבחינים במנהג מוזר בביקור בארץ זרה בעלת תרבות ומנהגים שונים.

41