קשר עין גליון 293 - ירחון ארגון המורים - אוקטובר 2019

אני פועל לפי כללי ההתנהגות הנדרשים ומשתדל לאכול לפי החוקים. נראה לי שכך פועלים גם ילדים בכללי הנימוס המיותרים הרבים שעולם המבוגרים מציב בפניהם. עולם הילדים בגלל ההיגיון, הסדר והארגון PBL נמשכתי למתודולוגיית ה- שבה. מיקמתי את עצמי - המבוגר - כלומד פרויקטלי וראיתי כי טוב. עם הזמן הבנתי כי תהליכי למידה בעולם הילדים הם כאוטיים, משולבי-חיים ואקראיים הרבה יותר. עולם זה ניחן בחוקים פיזיקליים שונים מאלה של עולמנו. שם לפעמים הגיוני יותר לעמוד על הראש או לטפס על עץ יחפים; לצאת להירטב בגשם; לאכול באמצעות האף; הזמן לא נמדד בדקות או שעות; הרעש רועש הרבה פחות. בעולם זה הפחד והשנאה תופסים חלקה קטנה יותר, והמשחק הוא אוויר לנשימה. בעזרת מאמץ אפשר להחליף את הביקורת, במבטנו על עולם הילדים, באהבה ובקבלה. אז יתגלה לפנינו עושר של רגשות, דימויים, צבעים, מחשבות ורעיונות. מרחב מלא הרפתקאות, דרמות, מערכות יחסים, יצרים ותזוזות. מרחב בו למידה מתרחשת בכל מקום בו יש חיים. לפעמים הם צריכים שנלווה אותם בעולמם. מדי פעם הם צריכים את המנהיגות והיציבות שלנו כדי שיוכלו להסתכן לצמוח. הם צריכים את התמיכה שלנו כדי ליפול ולקום. הם צריכים שנשקה אותם באהבה ובקבלה שיאפשרו להם להמשיך להתפתח. הם צריכים שנבקר בעולמם המיוחד ללא יומרות לעצב אותם, להכין אותם ולשנות אותם. מאמצינו להכין את ילדינו לעתיד מסנוורים אותנו ומקשים עלינו לראות את האמת: הדרך הטובה ביותר להתכונן לעתיד היא על ידי חיים משמעותיים בהווה. חיים משמעותיים, כפי שהם נתפסים בעיני הילד, לעיתים ייראו סתמיים בעיני המבוגר, אך עלינו לזכור את זווית הראייה הקובעת מבין השתיים. כך נסגל מבט אוהב, לב פתוח, ונבקש גישה לעולם הילדים כדי ללוות אותם במסעם הייחודי.

ההתנגשות בין עולם המבוגרים לזה של הילדים נתגלתה לי גם מכיוון אחר לחלוטין. הבחנתי שילדים רבים בגיל היסודי לא נוטים לברך בברכת "בוקר טוב" ביוזמתם כשהם פוגשים לראשונה באותו בוקר אדם שהם מכירים. בעבר חוסר תגובה ל"בוקר טוב" שלי מצד הילד היה מרגיז אותי. הרגשתי שהילדים לא רואים אותי ולא מכירים בקיומי, אני שקוף עבורם. שד "העולם האמיתי" התעורר בי וכבר דמיינתי עתיד בו קבוצות בוגרים שהכשרתי פושטים על העולם וזורעים אגוצנטריות, שנאה ואדישות. לנו, המבוגרים, טקס ה"בוקר טוב" נראה טבעי ומושרש בחיינו כמעט כמו הנשימה. אך לא כך עבור הילדים. הם פשוט ממשיכים את התקשורת היכן שהם הפסיקו אותה אתמול. אין להם צורך בטקסי נימוסין של "בוקר טוב" ו"מה נשמע?" בעולם ללא מבוגרים, ילדים הפוגשים ילדים בבוקר המלאכותיותהנדרשתעבור בנייתסימולציה קרובה למציאות של עולם אמיתי מעקרת את האותנטיות שבו וכך מוציאה את החיות הדרושה לתהליך הלמידה; אי אפשר לבנות "עולם אמיתי" כבמה ללמידה, אלא רק ללמוד מלחיות בעולם הקיים מתקשרים ביניהם בדרך פשוטה ואפקטיבית ביותר: "ראית את הפרק של ריק ומורטי אתמול?" או "כמה גביעים יש לך?" ללא הקדמות מיותרות. אין זה אומר שהם לא מסוגלים לכבד את קיומו של האחר, את רצונותיו או מחשבתו. בארוחות משפחתיות בבית הוריי אימי נוהגת לערוך שולחן שבו לכל סועד קערת מרק, צלחת קטנה, צלחת גדולה וסכו"ם. גם אחרי הסברים ארוכים איני מבין את הגיון השימוש בכלים רבים כל כך. זהו טקס מיותר בעיניי, אך

42