שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

המכרזים של הרשות, ועדת הכספים, ועדת הביטחון, הווע דה לענייני ביקורת, הוועדה להנחות במיסים, בוועדה לקליטת העלייה ביישובים בהם היא מתקיימת, ועוד )פרייזלר, 2011 .(

השיתוף הנפוץ בישראל על פי חוק, הוא שיתוף הציבור בנוגע לתכנון עירוני, ה מעוגן בחוק התכנון והבנייה התשכ"ה - 1965 . ז הו דבר החקיקה המרכזי המסדיר את תהלי כי התכנון המרחבי בישראל. חוק זה כולל בחובו את המחויבות העקרונית לשתף את הציבור בהכרעות הנוגעות בהליכים תכנוניים. עם זאת לדעתה של מנאל תותרי - ג'ובראן , ההסדרים הקבועים בחוק התכנון והבנייה אינם מאפשרים השתתפות ראויה של האזרחים בכלל, ושל האזרחים המוחלשים בפרט, בהליכי תכנון. משום שתהליך שיתוף הציבור מתחיל בשלב מאוחר מדי, כאשר התכנון כבר נמצא בשלב מתקדם . נוסף על כך, הוא מאפשר שיתוף של הציבור רק בדרך של הבעת עמדה בלבד, באמצעות הגשת התנגדויות לתוכניות. סיבה אחרת היא שחוק התכנון והבנייה אינו מביא בחשבון שי קולים חברתיים , כלכליים ותרבותיים לצורך בחינת ההשפעות של תוצאות התכנון המרחבי על הקהילה המקומית ) 'ג- תותרי ובראן , 2008 .( גם וקסמן ובלאנדר מדגישות ש זהו שיתוף לאחר מעשה, ולא שיתוף בתהליך התכנון עצמו. התושבים במקרה זה לא לוקחים שום חלק ב תהליך קבלת ההחלטות ; א הם ל יכולים להעלות הצעות ופתרונות ולא יכולים להביע התנגדות בטרם התקבלה ההחלטה . לדעתן, הטעמים לרמת ה השתתפות ה מצומצמת של אזרחים בהליכי שיתוף קשורים לתרבות ה ניהולית ה ריכוזית הנהוגה בישראל ולעובדה שאזרחים חסרים , במקרים רבים, את הידע הרלוונטי כדי להיות שותפים י בתהל קבלת ההחלטות. מלבד העדרו האובייקטיבי של ידע, יש לתושבים , לדעתן, תחושה סובייקטיבית שהם אינם מבינים בנושאי התכנון העירוני. תחושה זו מחזקת את מעמדם של פוליטיקאים מקצועיים, והם הופכים חסינים לביקורת מצד התושבים. הפוליטיקאים מצדם ממעטים לשנות את המצב ומ ציבים מכשולים לי ו זמות אזרחיות שמגיעות מהשטח. מציאות זו מובילה לחשדנות מצד האזרחים ולפקפוק בכוונותיהם של אישי ציבור לפעול לטובת הכלל ) וקסמן ו בלאנדר, 2002 .( בין עמדותיהם של ראשי ערים ביחס למהותה של אזרחות פעילה לבי ן עמדותיהם של התושבים. במחקר שערכה יעל ישי נמצא כי ראשי ערים מציגים תמונה של אזרחות פעילה ומתארים ערוצי השתתפות פתוחים ברשות לתושבים. לדבריה, הם מציירים את פרופיל התושבים כאילו הם מודעים לנעשה בעירם ויוזמים. מנגד , מצביע מחקרה על כך ש התושבים דיווחו כי ערוצי ההשתתפות אינם פתוחים לפניהם והמעורבות שלהם נמוכה. הדבר מלמד על פער בין העמדות הערכיות שהתושבים והפוליטיקאים אוחזים בהן לבין התנהגותם בפועל. אזרחים אינם מאמינים ביכולתם להשפיע על הפוליטיקה המקומית, בהעדר מיומנויות הדרושות לכך, ואילו ראשי ערים נכונים לערב א ת התושבים בעיקר בצורה של שיתוף שמכוון מלמעלה, ולא של השתתפות מלמטה . למרות זאת ועל פי הממצאים , הן התושבים הן ראשי הרשויות בערכים התומכים בדמוקרטיה השתתפותית ו כי זוהי הדרך 2005 .( משום כך ועל פי התפיסה העומדת מאח ורי מחקר זה, חשוב להטמיע מנגנון מערכתי אשר יכתיב את אופן קיומם של הליכי שיתוף הציבור, באופן מוסדר ומחייב. נראה כי עניין זה הוא העומד מאחורי ש פערים ה העדיפה לפעול ברמה המקומית )ישי,

זאת

שלילית

כים של

סבורים

מחזיקים

46