סיפור חיים - סיפורה של רחל סגל

לא היתה לנו שום דרך ליצור קשר עם אבא או סבא . לא ידענו מה יעלה בגורלנו והפחד היה

. גדול הדוד נתן לנו כסף לחשמלית שהביאה אותנו בחזרה לסוסנוביץ ' .

הגענו העירה , אל שקט מ עיק של מלחמה . סבא וסבתא קבלו את פנינו בשמחה ו סיפרו שגם

. בסדר בסדר היה דבר יחסי . הגרמנים גילחו לאבא את הזקן כדי להשפילו . מיהרנו

אבא

שהיה

לצאת הביתה . אבא ראה אותנו ופרץ בבכי . התחבקנו ובכינו . קשה היה להכירו . ,ן הזק

. בלעדיו הוא נראה רזה , מבוהל ופגוע .

תמיד מטופח ו שיווה לו מראה אצילי נעלם ,

יותר

אמא הגיעה עם מוט ק ימים אחדים לאחר מכן . ממנחם לא היו כל ידיעות . רק מאו

חר

נודע לנו שכל חבורת הקיבוץ שהיתה בראדום הגיעו לווילנה .

בעיר שררה בהלה . על הקירות ברחובות היו מודעות שונות על עוצר ואיסורים שונים

ליהודים , כולל איסור נסיעה בחשמלית וברכבות . מודעות אחרות הורו על גי וס הגברים .

גברים נ לק חו אל גורל לא ידוע , ושוב לא שמעו מהם . פעילותנו בקן השומר הצעיר נפסקה ,

התחיל קיצוב בלחם . אבא אמר שחבל שהיהודים לא הבינו את גורלם הצפוי ויצא מידי פעם

אל השוק למכור דברי סדקית לפרנסתנו ."

הגיעה במרוצה וצעקה לכולם

ה שפרינצ

הגיע יום כיפור . היהודים התכנסו בבתיהם להתפלל .

לה תפזר כי הגרמנים מגיעים ." זה היה יום כיפור הראשון שלי שבו צמתי . לא היה לי קשה כי

ממילא לא היה מה לאכול .

לראות אם שם המצב טוב מעט

ֶ אבא החליט לשלוח אותי עם אחותי שפרינצה לאחיו בק ֶ , הלצ

שלנו היה בעזרנו ועלינו על רכבת , אף שהנסיעה ליהודים היתה

ַ ְ ר ֶ " גויי " ה הא

יותר , שוב .

המ

. אסורה אבל גם אצל הדוד המצב היה קשה ו הוא לא יכול היה לארח את משפחתנו הגדולה .

חזרנו הביתה בחרדה גדולה . בדרך כלשהי הגיעה הביתה הודעה מיעקב שהוא יוצא

קופ מז ֶ נ ה שאליה הגיע לכיוון רוסיה , ושמנח ם נמצא עד י ין בווילנה . יעקב ביקש ש

שפרינצה

תגיע אליו ויחד יעברו את הגבול . בינתיים הגיעו צווי התייצבות ל כל הנותרים ."

לא נשארת בבית אלא נוסעת עם שפרינצה אל

רחל הודיעה בנחישות האופיינית לה היאש

הבנתי שזה יהיה הצעד הנכון ל. מחרת יצאנו

מעבר לגבול הרוסי להפגש עם יעקב ו ". מנחם

כולנו בכינו . היתה תחושה שלא נתראה עוד לעולם ."

י הפר דה היתה . קשה

לכיוון ז קופ ֶ . הנ

בתחנת הרכבת היו כבר המונים ." התיישבנו בין הפולנים והשתדלנו לא להתבלט . בערב

הגענו לזקופנה , עיירת נופש יפהפיה , שהיתה עטופה בחושך ובאימה . הגענו אל בית , הדודה

. שעשיתי הוא סיפר על הקשיים שבפנינו

ויעקב קיב ל את פני בכעס על הצעד הפזיז

לדעתו

' הצעיר

עודדתי אותו ואמרתי לו שאני בוגרת ' מר השו

אני אבל

ואמר שלא אוכל לעמוד בהם .

7