קשר עין ירחון ארגון המורים גליון 248

קרן שקד התקשורת בישראל אמצעי תקשורת ההמונים המסורתיים והחדשים הם מקור המידע המרכזי, המשתתף באופן מודגש בעיצוב עמדות של הציבור, פרט וכלל. על פני הדברים נראה שבידי העיתונאים עוצמה רבה שממנה נובעת גם השפעה. ריבוי ערוצי התקשורת דורש להגביר את המודעות של צרכני התקשורת לכך, שהם נדרשים ויכולים לשפוט ולהעריך את המסרים הללו, מבחינת אמינותם ואיכות המידע שהם מספקים. אנו, אותו ציבור צרכני תקשורת, לא בקיאים בנבכיה ונפתוליה, אך אנו מוצפים במידע האין סופי שהיא מספקת לנו. לשקף את המציאות, וגם לחשוף אמת שלא תמיד מסתדרת עם המציאות ועם התפישה של הציבור, ולפעמים זו אמת שמנוגדת לתפישות ואמונות הציבור. אבל התפקיד שלנו לא להיות נחמדים. יש לה תפקיד בעיצוב המציאות, אבל היא איבדה את זה במשהו. זה לא כמו שהיה פעם. נוספו ערוצי טלוויזיה ורדיו מקומי, ומהפכת האינטרנט, שהיא מהפכה בסדר גודל של המהפכה התעשייתית. היא הפילה משטרים. אנשים חשופים לטונות של מידע שמתקבל במהירות האור. וזה לגמרי מעצב מציאות - אבל מההיבט האחר של ניהול מידע, גוגל, פייסבוק, שהן חזקות יותר מכול.  ריאיון עם העיתונאי בן כספית

קשר כתבה 30

כדי לנסות ולהבין ולו במעט כיצד מתנהלת היום התקשורת בישראל, פניתי לעיתונאי בן כספית, לקבל מעט תשובות ולו רק הצצה אל מאחורי הקלעים. כספית הוא עיתונאי, כתב ופרשן מדיני-פוליטי ב"מעריב" זה 03 שנה. נוסף על כך הוא מגיש תכנית רדיו יומית וכמה תכניות טלוויזיה, הוא פרשן טלוויזיה, כותב באתר “אל מוניטור" ואף כתב כמה ספרים. בקרב הציבור רווחת התפישה שאם משהו נכתב או שודר, הוא אמת ויציב. האם זה נכון? להאמין או לא למה שכתוב בעיתון? עצם האמירה “כתוב בעיתון" היא אנכרוניסטית. עיתונים מזמן אינם ספקי חדשות. רוב המידע מגיע היום מרשתות חברתיות. אני מתגעגע לעיתון הכתוב של פעם, כי היה אז סוג של סטנדרטים עיתונאיים ואתיים. היום, כשהכול מופץ ברשתות החברתיות, קשה להבדיל בין משהו מוסמך לבין ציוץ של מישהו. אבל התקשורת הממוסדת היא עדיין מקצועית ולא רעה. היא מנסה להיות נאמנה לשליחות של זכות הציבור לדעת. הבעיה היא שהיא נחלשת. מי שמחפש “מה יהיה בבחירות", לא ימצא. אנחנו לא נביאים. פרשן מנתח את העבר ומדווח על ההווה.  הוא לא יכול לנבא. העידן המודרני הוא יותר מדי תזזיתי. לעומת העבר, שהיו בו גושים פוליטיים גדולים ופחות אמצעי תקשורת. היום צריך ובלתי אפשרי לשלוט באין ספור מדיומים.  האם התקשורת משקפת את המציאות או מעצבת אותה? היא צריכה לשקף את המציאות. אבל אין ספר כיס שמגדיר הפעלה ותפקידים. התקשורת היא לא מוגדרת והיא מורכבת. תפקיד אחד שלה הוא

על העיתונאי מופעלים לחצים רבים העלולים להשפיע על תפקודו: העורך או הבעלים של העיתון, עיתונאים אחרים (בחשיפה של סקופ), לחצים פוליטיים וכדומה. עד כמה, אם בכלל, מצליחים עיתונאים לשמור על היושרה שלהם בתוך כל זה? העיתונאי זה סיפור עצוב כי מעמדו בעשור האחרון הידרדר, והואממשיך להידרדר. העיתונותהמסורתית התפרקה. עידן המו"לים הגדולים נגמר. היום, כדי להחזיק עיתון, צריך להיות איש עסקים, דבר שהופך את המו"לים ליותר פגיעים ולא עומדים בלחצים. זה הופך את העיתונאי מבעל מקצוע לעלה נידף ברוח. כשהגעתי לתקשורת, בשנות ה-08, הגיל הממוצע של עיתונאי היה מעל 05 והשכר היה ראוי. היום הגיל הממוצעהוא02פלוס והשכרהואמינימום, והתוצאות בהתאם. ולכן, למרות כל המהפכה התקשורתית, אין תחליף לעיתונות המקצועית המסורתית ופגיעה בה היא פגיעה בדמוקרטיה. ועדיין יש בישראל מספר לא מבוטל של עיתונאים בעלי מקצוע ויושרה. אמנם, מחצית ממה שהיה לפני עשור, אבל בעוד עשור יהיה מספרם מחצית ממה שיש היום וזה מסוכן מאוד.  מי לוחץ יותר, ההון או השלטון? ואגב כך, דעתך על תוכן שיווקי אין מד לחץ. קשה להגיד מי לוחץ יותר. תלוי בתקופה. בבחירות ברור שהשלטון. אבל אלה לחצים שמשתרגים אחד בשני. נכון שלעיתון קשה להתנפל על מישהו חזק. אני במקרה נפלתי למו"ל שיודע