קשר עין ירחון ארגון המורים גליון 248

אני לא מאמין במונח עיתונות אובייקטיבית. דבר ראשון, עליה להיות אנטי ממסדית. לבקר את השלטון. וככזה אתה לא בא אובייקטיבי אלא ביקורתי

קשר כתבה 31

איור: רותם פלמה

להתנהל בסביבה עוינת זו והפורמט של “מעריב" קל יותר להתנהל איתו. אנחנו זוכים לחופש נפלא וגמישות. זה לוקח לסיטואציה שתוכן שיווקי הוא לא מילה גסה. ואם הדבר חלחל ל"ידיעות אחרונות", שהוא הארז של הארזים, זה כנראה המודל העסקי. אני לא טהרן, ואם זה המודל, צריך לחיות איתו, נחיה אבל תוך גבולות ואבחנות ברורות.  חרף כל הלחצים, האם העיתונאים בישראל מקפידים על האובייקטיביות הנדרשת? האם זה בכלל אפשרי? אין אדם אובייקטיבי ובטח לא בישראל. אני לא מאמין במונח עיתונות אובייקטיבית. דבר ראשון, עליה להיות אנטי ממסדית. לבקר את השלטון. וככזה אתה לא בא אובייקטיבי אלא עם ביקורת. עיתונאי הוא כלב שמירה וכלב מסוג הכלבים שרצים אחרי השלטון. אני לאאובייקטיבי, ומפני שנחשפתי להרבהמידעשחשף אותי לחדרים הכי אינטימיים של השלטון, אני מתריען. לא אובייקטיבי. עמודי חדשות ודיווחים צריכים להיות מאוזנים. לדווח גם על השלטון וגם על האופוזיציה. עיתונאים היום דעתניים מאוד. יש לי דעה. אני בעד, אני נגד. בארה"ב ובאירופה, לפני בחירות, עיתונאים מאמצים מועמד. המצב היה מדאיג אילו התקשורת כולה הייתה ימנית או שמאלנית. היום התקשורת עוד לא הגיעה לאיזון מושלם, אבל לעומת העבר, אנחנו במצב טוב, ולכן צעקת ה"גוואלט" הייתה לא במקום, כי ההפחדה של הימים האחרונים קיבלה מקום בגלל ההשפעה של השלטון על עיתונים, וטלוויזיה, אתרי אינטרנט וכמה עיתונאים בעלי שיעור קומה מהימין, אבל היה גם ביטוי נרחב לצד שכנגד, כך שזה מצב של פלוס ומינוס.  בידי העיתונאים מידע רב מאוד ודרכים להפצת המידע. זה נותן להם המון כוח. האם הכוח משחית? אכן, עיתונאי נחשף להרבה מידע, אבל אין לו

סמכויות. הוא מקסימום מפרסם, אבל זה לא משחית. את רואה את הדברים מנקודת מבט של לא עיתונאי. את יודעת איזה לחץ זה לפרסם כתבה? המידע לא בא על מגש של כסף. הרוב בא מעבודה קשה, סיזיפית - לנסות להוכיח ולהצליב. יחד עם זאת האינטרנט הוזיל את הפרסומים כי אפשר לשנות ולמחוק מיד. בעיתון זה נשאר לנצח. ההשחתה היא אם אתה עולה גבוה מדי, מחובר מדי לעטיני השלטון ושוכח מנין באת. על הנייר קיימת אתיקה עיתונאית. האם היא קיימת גם במציאות? תקנון האתיקה הוא מסמך המלצה. גם למועצת העיתונות אין שיניים. האתיקה תלויה בחוט השדרה האתי והמוסרי של העיתונאי. כשהוא ילד בן 32 עם שכר מינימום הוא חי פחות את השלד האתי והמוסרי של התפקיד שלו. בעיקר כשאתה נמדד במספר הפרסומים, הכותרות וכמה הצלחת להכתיב סדר יום. לכן התהליך הוא מסוכן.  מהו האתגר העיקרי העומד לפני עיתונאי? האתגר האמיתי הוא לא מה לפרסם אלא מה לא לפרסם. ממכלול של שיקולים אתה לא מפרסם משהו ואתה צריך לכבוש את היצר לעשות רעש ולקבוע סדר יום, לעומת שיקולים מוסריים. יש כאלה שחושבים שמסוכן להימנע מפרסום נושאים אלה או אחרים, אבל אני חושב שזה מורכב יותר ויש עוד צריך להבין שאף אחד, גם לא העיתונאי החביב על אדם זה או אחר, לא מנוי על צדק אבסולוטי. הקריאה צריכה להיות בהקשר רחב של קריאה מושכלת. לכל אחד צריכה להיות “חבילה תקשורתית", והיום זה קל, לקרוא, להשוות. קריאה ביקורתית מבוססת על קריאה מתמשכת שבאמצעותה אדם יכול לבסס את האמונותשלו ולבחור את העיתונאי שהוא אמין בעיניו.  שיקולים חוץ מהשיקול העיתונאי.  איך ניתן לפתח קריאה ביקורתית?