קשר עין ירחון ארגון המורים גליון 248

ערך החברות והעזרה לזולת שאותן הראיתי בבוחן. התעניין אם אני מאוהב בשכנתי, וכאשר השבתי בחיוב מבויש, חיוך עלה על פניו הרציניות. כן, זה קורה, כך אמר לי, האהבה עיוורת ולעתים גם מעוורת. האהבה יכולה לחשוף התנהגויות בבני האדם, אשר הדעות תהיינה חלוקות בנוגע אליהן לעתים. המחנך הסביר לי כי לא כך אזכה באהבתהשל שכנתי. המחנך הסביר לי את הצד השני של המטבע, מבחינת המורה לפיזיקה. זהו, לא נזיפה, לא הערה לתיק, שיחה בוגרת, מייעצת, מאוזנת. סיימתי את לימודי התיכון בקושי רב, התגייסתי ליחידה מובחרת בצה"ל, עברתי מסלול קרבי מחייל ועד מפקד היחידה, השתתפתי בלחימה, נפצעתי, החלמתי. כאשר פיקדתי על קורסים ניסיתי לנהוג כמותו, לימדתי לאור מה שלמדתי ממנו. באחת מחופשות סוף השבוע בצבא, וכאשר הייתי קצין צעיר, ירדתי מהאוטובוס לכיוון בית הוריי. לפתע נקרתה לפניי המורה לפיזיקה, זו שקבעה שעתידי בבית סוהר ברור. בירכתיה לשלום, ואודה שרציתי להשתחצן לפניה. “אתה," כך אמרה, “קצין? אני לא מאמינה!" “המורה, את זוכרת שאמרת לי שעתידי בבית הסוהר?" מילים נצרבות בזיכרון. בחופשה אחרת מהצבא, כאשר כבר הייתי מפקד פלוגה, נהגתי ברכבי הצבאי ליד בית הספר, ופתאום הבחנתי במחנך העומד בתחנת האוטובוס. לא האמנתי שאכן אני רואה אותו. עצרתי והצעתי לו טרמפ. “אבל זה לא בכיוון שלך," אמר. “המורה, הכיוון שלך הוא היעד שלי, עלה בבקשה". בדרך שוחחנו על הא ועל דא, הוא התעניין מי עוד מחבריי לכיתה בצבא, ומי מהם קצינים. איחל לי הצלחה וביקש שאשמור על עצמי.

לאחר מבחן שכבר התקיים באותו היום. שכנתי לספסל הלימודים סירבה לבצע את הבוחן בטענה כי זה מנוגד לתקנון. ואולם המורה לפיזיקה התעקשה לקיים את הבוחן, בטענה כי הוא קצר, ומי שמסרב יכול לצאת מהכיתה, כך אמרה, ושכנתי קפצה על המציאה. כל ניסיונותיי לשכנעה שלא לצאת מהכיתה כשלו. הבוחן אכן היה קל, וסיימתי אותו מהר לפני הזמן שהוקצה לו. החלטתי לכתוב בוחן שני ולרשום את שמה של שכנתי על הדף. כדי שהמורה לא תרגיש שאני מגיש בוחן פעמיים, חיכיתי לסיום הזמן ו"התנדבתי" לסייע למורה לאסוף את הבחנים. זה היה הזמן “לשתול" את הבוחן השני בין הבחנים. הצלחתי, המורה לא הרגישה, כך קיוויתי. בשיעור הבא חילקה המורה את הבחנים והציונים. משסיימה, ולא קיבלתי את הבוחן והציון, שאלתי אותה מה בנוגע לבוחן שלי. לרגע השתררה דממה בכיתה. “אני לא יודעת באיזה בית סוהר אבוא לבקר אותך כשתגדל," כך אמרה. תחילה לא הבנתי, מה לי ולבית סוהר. אני, שבא מבית ערכי, ציוני - בית סוהר? “סליחה, המורה, על מה את מדברת?" שאלתיה. כאן החליטה המורה לשתף את כל הכיתה בפשע הנתעב שלי. לדבריה, “כך עבריינים מתחילים, מכאן ההידרדרות לסמים, גנבות וכו' המרחק קצר". לא השתכנעתי כי ראיתי במעשה הלא-חינוכי, שעשיתי, מעשה של שובבות, הנובע מאהבה. שוב נקראתי אל המחנך. הפעם ציפיתי לנזיפה. עשיתי מעשה עברייני, אם לא יעצרו אותי, אתדרדר לפשע, כך טענה המורה לפיזיקה. לא כך היו פני הדברים. המחנך שוחח עמי, שאל אם יש לי קשיים בפיזיקה, שמח לשמוע שלא. בהמשך שוחח עמי על

הוא היה מהדור הישן, לא מצחיק, שולט במקצועות שלימד... מעולם לא הרים את קולו בצעקה על תלמיד כלשהו ומעולם לא הוציא תלמיד מהשיעור לפני סיומו

קשר מאמר 34