soroka50years

ם י נ ש ה י א ר ב ה ק ו ר ו ס ם י ש י מ ח ה ת ו נ ש 50

מתנה מאמריקה: "מכשיר לריפוי עצמות" , העיתון "דבר": "בית 14.4.50 >>> 1950 החולים 'הדסה' בנגב ע"ש ד"ר ח. יאסקי נפתח אתמול בבאר שבע. במסיבה השתתפו רבים מארה"ב, אנגליה, מוסדות 'הדסה', אישים שונים ושייחים של שבטי הבדווים בסביבה... ד"ר ליאו מער, מומחה מניו-יורק, שריפא את פצועי מלחמת השחרור, הגיש לבית החולים מתנה חשובה - מכשיר לריפוי עצמות..." בן גוריון פורש מראשות הממשלה >>> 1954 ועובר לצריף בשדה בוקר. רופאו האישי באותה תקופה הוא מנהל בית החולים הדסה בבאר שבע, פרופ' אליהו להמן. פרופ' להמן הוא מראשוני הרופאים בבירת הנגב: הוא מתחיל לנהל את "הדסה" בעיר 1950- ב העתיקה, וכעבור כעשור, עם המעבר לבית החולים המרכזי לנגב, הוא ממונה למנהל פנימית א'. "דבר אחד במיוחד נחרת בזיכרוני מהטיפול בבן גוריון", הוא יאמר לימים, "הוא תמיד היה אומר שאנו, הרופאים, מתקדמים ברפואה אך תרופה נגד הזיקנה לא מצאנו, ובזה הוא צדק..." הרופא האישי של בן גוריון

החזון של משה סורוקה קורם עור וגידים משה סורוקה הוא "המוח המכוון" בהקמת בית החולים >>> 1955 המרכזי לנגב. סורוקה, מבכירי מרכז קופת חולים, מחזיק אז בתיק הכספים רב העוצמה. מאז שהקים את בית החולים העמק ועד שנה, שבמהלכן 30 לבניית בית החולים בבאר שבע עוברות כמעט ,1955- הוא אחראי, בין היתר, לבניית בתי החולים בילינסון וקפלן. ב נפש בקירוב והיישובים 17,000 כאשר אוכלוסיית באר שבע מונה העירוניים בנגב רק בראשיתם, הוגה סורוקה את רעיונו הגדול: לגשת מייד להקמת בית חולים מודרני ומשוכלל בנגב. "ידעתי שבית החולים של הדסה לא יוכל למלא את תפקידו לאורך ימים. מוסד זה פעל בתנאים פרימיטיביים, בצריפים ובמבנים ערביים ישנים ולא היה כלל מסוגל לשמש אכסניה לשירותים רפואיים תקינים לאוכלוסייה , "רק לא ידעתי אז, שבית החולים 1970- גדולה", סיפר סורוקה ב המרכזי לנגב יתפתח ויגדל בקצב מהיר כל כך. אילו ידעתי, יכולנו למנוע הוצאות וקשיים מיותרים... למשל, החילונו לבנות את הבניין המרכזי בהיקף של שתי קומות בלבד. תוך כדי הבנייה הוספנו קומה שלישית. אחרי חמש-שש שנים בלבד נאלצנו להרוס את הגג ולהוסיף עוד שתי קומות. אילו ידענו שכך יתפתחו הדברים היינו בונים מייד חמש קומות... לא שיערנו באותם ימים עד כמה זה באמת נחוץ לנגב. תמיד התחושה והחזון אינם כמציאות עצמה. תמיד יש איזו טעות קטנה או גדולה. אבל העיקרון צדק. כאשר דיברתי על בית החולים בבאר שבע ידעתי, שזהו צו המציאות לא איזה חלום ליל קיץ".

הרעיון עולה - הממשלה מתנגדת

בן גוריון ואחיות בנגב

עולה לראשונה הרעיון להקים בית חולים מרכזי לנגב שייבנה על ידי קופת חולים. ראש העיר דוד טוביהו >>> 1953 פונה אל משה סורוקה, מנהלה האדמיניסטרטיבי של קופ''ח, עם הרעיון המהפכני. דוד בן גוריון, ראש הממשלה, מתנגד: לדעתו, הממשלה ולא קופת חולים היא שחייבת לבנות את בית החולים לתושבי הנגב. שותף לעמדתו הוא שר הבריאות דאז, יוסף סרלין, הפועל להרחיב את שליטת משרד הבריאות במערכת הבריאות כולה. באותן שנים מנסה הממשלה, ללא הצלחה, לחוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי ולהלאים את קופת חולים. "משרד הבריאות מזניח שנה לאחר מכן מפעילה הממשלה את חוק ביטוח 40 .'55 תפקידיו ולוחם בקופת חולים", כותב העיתון "דבר" ביוני בריאות ממלכתי בחסות ההסתדרות ובסיועה, ומגשימה בכך עוד נדבך בחזונו של בן גוריון.

סורוקה מפקח על הבנייה

סורוקה וטוביהו דוהרים קדימה

בן גוריון משתכנע: מבקש לבנות "בצנע המתאים"

שלושה ילדים במיטה אחת לבאר שבע זורמים >>> 1952 עולים רבים ואוכלוסיית נפש, 14,500- העיר מגיעה ל 12,000 שאליהם מתוספים בדואים מהסביבה. בבית 50- החולים הדסה יש כ מיטות בלבד. גובר הצורך בבית חולים של ממש ובו גם מחלקת ילדים - אולם קשה למצוא רופא ילדים שיסכים לבוא לבאר שבע למשרה קבועה. לבסוף נכנסת לתפקיד ד"ר וילהלמינה כהן, עולה חדשה מהולנד. נפתחת מיטות, 20 מחלקת ילדים בת 60 ואף 40 המאכלסת לעתים

תושבים, 8,600 מיטות 20 בעיר העתיקה

במאבק על בניית בית חולים של קופת >>> 1955 חולים בבירת הנגב עמלו קשה ראש העיר הראשון, דוד טוביהו, מנהל מחוז הנגב של קופת חולים, ראובן קליגלר, ומיודענו סורוקה. אך התקבלה ההחלטה, פרץ סורוקה קדימה בתנופת עשייה. "האיש הזה, כבנאי, הוא אחד הפנומנים בארץ מבחינת ההעזה והבנת הצרכים", סיפר טוביהו ב- , "הוא השקיע את כולו בהקמת בית החולים. 1970 העירייה נתנה לו את הגיבוי הארגוני: סללנו כבישים והקמנו את מערכת המים והביוב לבית החולים... בית החולים הזה היה מחשובי ההישגים של באר שבע והנגב בעשור החמישים. לא רק שפתר את בעיות האשפוז אלא היה למקום עבודה גדול שסיפק פרנסה למאות משפחות. היה זה הישג ראשון במעלה של ההסתדרות, שלמרות הקשיים, לא נרתעה קופת חולים לבצע את המשימה שהייתה חיונית כל כך לכולנו". יחד עם האדריכל אריה שרון מנסים סורוקה וטוביהו ללמוד מלקחי הבנייה של בתי החולים שכבר נבנו, לקחת בחשבון את הסביבה המדברית ולהתחשב בתנאים המיוחדים של האוכלוסייה. בבניית בית החולים משולבות שתי קונספציות תכנוניות שונות: בניין מרכזי גדול בדומה ל"בילינסון", וביתנים קטנים בסגנון של "קפלן".

לאחר הבחירות שנערכות בנובמבר >>> 1955 מתחיל שר הבריאות החדש, ישראל ברזילי, במגעים גלויים עם קופת חולים להקמת בית החולים בנגב. במקביל פונה משה סורוקה לצה"ל כדי שיהיה גם הוא שותף לתכנון , ערב 1956 בית החולים החדש. רק ביולי מבצע קדש, מקבל לבסוף בן גוריון בגישתו הפרגמטית את התוכנית. הוא שולח את טדי קולק, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, לבשר על כך למשה סורוקה. "ראש הממשלה מברך על כך שקופ"ח קיבלה על עצמה לבנות בית חולים זה", נכתב בהודעה, "בקשת ראש הממשלה בקשר לבנייה היא, שהיא תבוצע בצנע המתאים לארצנו..." בכך בא לסיומו מאבק ארוך בין משרד הבריאות מצד אחד לבין עיריית באר שבע, ההסתדרות וקופת חולים מהצד השני.

דוד טוביהו (מימין) והאדריכל אריה שרון

חונכים מחלקת ילדים ראשונה ב"הדסה" בעיר העתיקה

"צריפים? לתושבי הנגב מגיע דבר טוב יותר" דוד טוביהו פונה להנהלת הדסה, הבונה >>> 1955 באותם ימים את בית החולים הגדול בירושלים, בבקשה שתבנה את בית החולים החדש. מהדסה משיבים: "נהיה עסוקים כעשר שנים בבנייה זו ועד שלא תושלם, לא נוכל להתפנות להקמת בית חולים חדש בבאר שבע". אבל לבאר שבעים אין זמן: "נאלצנו להחזיק ארבע מכוניות מגן דוד אדום, כדי להסיע חולים לבילינסון ולתל השומר. הדבר עלה כסף רב והכביד על התקציב העירוני", מספר 1955 ראש העירייה הראשון בזיכרונותיו. בחורף מציעה ממשלת ישראל לטוביהו לפתור את מצוקת האשפוז בנגב בעזרת צריפים מפינלנד. "לתושבי הנגב מגיע דבר טוב יותר", משיב טוביהו. לחוברת העשור של בית החולים הוא מספר: "רצו להקימם ליד בית הקברות המוסלמי בעיר העתיקה. נסעתי לבית החולים בפוריה לראות את הצריפים. הם לא נתקבלו על דעתי. שללתי את התוכנית. אמרתי, לא די שהחולה סובל ממחלתו ויהיה צריך עוד לסבול מהחום הרב בקיץ. אמרו לי שאפשר להתקין מיזוג אוויר ולשכלל. אמרתי, שעם כל ההשקעות הנוספות, מוטב לבנות בית חולים חדש ומשוכלל".

ילדים. הם מושכבים שניים-שלושה במיטה, תינוקות משלשלים בצד חולי שחפת ומחלות מידבקות אחרות. מחלקת יולדות חדשה נפתחת, וד"ר כהן מטפלת גם ביילודים ובפגים. לילות בחודש, היא מבצעת נתיחות שלאחר המוות. 30 בלילות, בנוסף לתורנות אין-סופית של

"הנה הארץ לפניך, קח כפי צורכך..." דוד טוביהו מגיע לפגישה בביתו של משה סורוקה ונחשף לתוכנית הגרנדיוזית - >>> 1954 הקמת בית חולים מרכזי לנגב בבאר שבע. כשהוא משתכנע ברצינות הדברים הוא מקשה על סורוקה: "ומה אתה רוצה ממני?". "רק דבר אחד", משיב סורוקה, "את העורף הציבורי, כי אני יודע שהדבר יתקבל בביקורת קשה, אפילו מצד ידידים, שיגידו כי זו העזה לא בזמנה, העלולה לסבך את קופת חולים בהוצאות ובהשקעות ויראו בכל העניין איזו מחלת גדלות, כי כך היה גורלי בכל המקרים". דוד טוביהו מבטיח - ומקיים. הוא מפעיל את מלוא השפעתו וקשריו ומגיש את מלוא הסיוע. השניים יוצאים לסיור משותף בבאר שבע כדי לאתר שטח להקמת המבנה. סורוקה שואף שבית החולים יהיה רחוק מבתי העיר, כדי שיהיו לו עתודות קרקע מספיקות להתרחבות והוא מבקש לבודד את בית החולים משכונות העיר, להקיפו בעצים ולהפוך אותו לאי ירוק במדבר הצחיח. כשהם מגיעים לשטח שבין שכונה ג' לבין מתחם בית החולים והאוניברסיטה דהיום, אומר טוביהו לסורוקה: "הנה הארץ לפניך, קח כפי צורכך ובלבד שתקים כאן בית חולים...". סורוקה לירות ותגדר שטח ככל 5,000 קורא למהנדס צבי כצנלסון ואומר לו: "קנה חומרי גלם בעבור שהחומר יספיק". כך, על פי כמות הגדר שנקנתה, נקבעו גבולותיו של בית החולים סורוקה, דונמים - שטח עצום בקנה מידה של בתי חולים בישראל. 280 המשתרע על

מטפלים בילדים ב"הדסה"

מוכרזת באר שבע כרשות אזרחית, 26.2.50- ב >>> 1950 בראשותו של דוד טוביהו. "הדסה" מתפעלת את בית החולים הקטן בעיר העתיקה (לימים, משרד קצין העיר) ובו 8,600 מיטות במבנים מתקופת הטורקים. העיר מונה 20 תושבים ומספרם גדל במהירות עם גלי העלייה הראשונים. נפש מארצות צפון אפריקה, 6,500- בגל הראשון מגיעים כ עיראק, תימן ורומניה. קשיי הקליטה וצורכי הבריאות המיוחדים של העולים מעלים על סדר היום הציבורי את שאלת תפקודם של שירותי הבריאות בעיר, ובעיקר את יכולתו העתידית של בית החולים הדסה לספק שירותי אשפוז לאזור הגדול ביותר במדינת ישראל.

בית החולים בעת הבנייה

| אצבע על הדופק

אצבע על הדופק |