soroka50years

המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה

14 גיליון טבת תש"ע • 2010 ינואר

יובל לסורוקה גיליון מיוחד

י א ט י ס ר ב י נ ו א ה י א ו פ ר ה ז כ ר מ ל ל ב ו י . ה ק ו ר ו ס .

בראש הפירמידה

יום-יום חג בסורוקה 50- אירועי שנת ה השקת גן הפסלים "גן רוגע" 11.3.09 הנחת אבן הפינה למח' לכירורגיית לב חזה וט.נ. כללי 15.3.09 מופע התנדבותי של ד"ר צחי בן ציון 23.3.09 שנה למחלקת עור 20 כנס מדעי לציון 27.3.09 ערב התרמה לחטיבה למיילדות וגינקולוגיה 22.4.09 2008 טקס פרס המוסד המצטיין בכללית 23.4.09 הקמת "שדרת היובל" בשביל המרכזי 23.4.09 הצגת תערוכה ניידת של כתבות "טעם של פעם" 23.4.09 חשיפת פוסטר קולאז' ענק של תמונות העובדים 23.4.09 בחירת לוגו מיוחד לשנת היובל 26.4.09 2009 תחרות המחלקה המקושטת יום העצמאות 27.4.09 כנס מדעי בינלאומי לאפילפסיה ונוירוכירורגיה 10.5.09 כנס "החברה הישראלית לתולדות הרפואה והמדע" 12.5.09 בסימן היסטוריית המרכז הרפואי סורוקה ערב הצדעה לגימלאי בית החולים 26.5.09 יום עיון לממוני הבטיחות בכללית 1.6.09 חנוכת הפרסקה במרכז סבן לרפואת ילדים 9.6.09 חנוכת הקולנוע במרכז סבן לרפואת ילדים 15.6.09 יום עיון ארצי בתחום טיפול בפגים 16.6.09 חנוכת חוות השרתים של יחידת המחשוב 21.6.09 תערוכת רופאים מציירים בגלריה במכון הריאות 25.6.09 קונצרט התרמה למען המרכז לאפילפסיה 28.6.09 הפנינג ילדי עובדים העולים לכיתה אלף 25.8.09 ערב מרכזי לעובדים עם מופע של רמי קליינשטיין 30.8.09 ופבלו רוזנברג יום עיון ארצי למתמחים בהרדמה 4.9.09 שנות מחקר בסורוקה 50 - יום המחקר 9.9.09 יום עיון ארצי בנושא פסיכיאטריה 22.10.09 יום עיון בנושא לימפומה 29.10.09 יום עיון "בריאות ואיכות חיים" לרגל יום הקשיש 4.11.09 הבינלאומי הפנינג "רוכבים בריא" - מסע אופניים 6.11.09 כנס הרדמה ע"ש ד"ר שרלין קירקפטריק 19.11.09 תערוכת "תולדות המעבדות בתמונות" בשביל 20.11.09 המרכזי "עושים דרום בטוח לילדים": כנס ארצי של עמותת 23.11.09 בטרם פתיחת תערוכת ילדים מציירים שלום של ד"ר פישר 8.12.09 במרכז סבן לרפואת ילדים חגיגת בר/בת מצווה לילדי העובדים 14.12.09 קמפיין להעלאת המודעות לשבץ מוחי בטלוויזיה, 12.09 בעיתונות ובאינטרנט חוברת "הרפואה" מוקדשת לביה"ח סורוקה 1.2010

מנהלי בית חולים לאורך השנים 1978-1960 פרופ' יוסף שטרן 1983-1978 ד"ר דוד רונן 1987-1983 פרופ' יאיר שפירא 1989-1987 ד"ר יצחק רומם 1995-1989 פרופ' חיים ראובני 1997-1995 ד"ר יצחק פטרבורג 2001-1997 פרופ' שלמה מור יוסף 2007-2001 ד"ר איתן חי-עם - 2007 ד"ר מיקי שרף

ברכת נשיא המדינה שמעון פרס

המנהלים האדמיניסטרטיביים לדורותיהם 1973-1959 אלי פרסר 1988-1973 שלום בראשי 1989 דוד ניר 1993-1990 מאיר און

1995-1993 יעקב שפורן 1997-1995 מוטי שטאובר 2001-1997 זאב ליפקוביץ 2008-2001 גדי כהן - 2008 מיכאל מישורי דרעי

מנהלות הסיעוד בבית החולים 1960-1959 אידה איתן 1964-1960 שפרה רוזנברג-קדוש 1973-1964 אהובה שגב 1984-1973 יערה קוסנברג 2002-1984 מאשה הכטלינגר - 2002 פנינה שלפר

ברכת ראש הממשלה בנימין נתניהו

יושבי ראש החטיבות דהיום פרופ' לאוניד לנצברג - יו"ר החטיבה הכירורגית (החליף את פרופ' יצחק לוי, מנהל מחלקה כירורגית ב', שכיהן כיו"ר החטיבה בתשע השנים האחרונות) פרופ' יורם שפירא - יו"ר החטיבה להרדמה פרופ' יניב אלמוג - יו"ר חטיבה פנימית ומנהל טיפול נמרץ ביניים פרופ' מתי ליפשיץ - יו"ר החטיבה לרפואת ילדים פרופ' ארנון ויז'ניצר - יו"ר החטיבה למיילדות וגינקולוגיה (החליף את פרופ' איתן לוננפלד, מנהל , שכיהן כיו"ר החטיבה בשש השנים IVF יחידת האחרונות)

פרופ’ אהוד זמורה, יהודית קרנר, רויטל אוחנה, יוחאי פרץ, המערכת: • ענבר דרום-גוטר עורכת: • תמי לוננפלד, קרן ממן, ד"ר ליאור זלר, שרון אדרי, שולה חזות, עירית ביבי, פרופ' שיפרה שוורץ שריג רעיונות עריכה, עיצוב והפקה: • רחל דוד, דינה פרנקל צילום: • מירי סאסי מזכירת מערכת: ,08-6400909 ‘ טל • 84101 ב”ש 151 . משרד הדוברת, ת.ד לתגובות ומשלוח חומרים: www.soroka.co.il סורוקה באינטרנט: • inbargu@clalit.org.il , דוא“ל: 08-6403999 פקס

בהוצאת המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה 2010 ינואר • 14 ' גיליון מס

| אצבע על הדופק

2 אצבע על הדופק |

י א ט י ס ר ב י נ ו א ה י א ו פ ר ה ז כ ר מ ל ל ב ו י . ה ק ו ר ו ס .

יובל לסורוקה - חג לכולנו יום חגו של המרכז הרפואי-אוניברסיטאי סורוקה הוא יום חג לכולנו: לכללית, למערכת הבריאות ולציבור הישראלי כולו, ולא רק זה המתגורר בדרום. מיטיבה להמחיש זאת פעילותו בשגרה ובחירום, שבה קולט בית החולים היחיד בנגב אוכלוסייה מגוונת לטיפול רפואי איכותי ונגיש ובתוך כך מרפא ומציל את חייהם של רבים. סורוקה הוא בית חולים יוצא דופן ויחיד בגזרה גיאוגרפית כה רחבה. הוא מצטיין בעשייה הרפואית והטיפולית וברוח מיוחדת השורה בו ומשפיעה על כל הווייתו. זו רוח של משפחתיות ומקצועיות, רוח של יחידה מובחרת באווירה של לימוד ואקדמיה. סורוקה הוא עולם ומלואו באיכות הרפואית, בשירות, בעשייה הסיעודית והלוגיסטית, במחקר, בחיבור בין בית חולים וקהילה - ובמימוש של ערכים רבים מתוך אסטרטגיית הכללית. פנים רבות ומגוונות לסורוקה: יחידה למחלות זיהומיות ילדים, המובילה במחקר ובטיפול. מרכז רב-תחומי עתיר הישגים לחקר המוח ולטיפול באפילפסיה. מרכזי מצוינות כדוגמת המרכז לבריאות השד. מערך קרדיולוגי מפואר עם יחידה מצוינת לניתוחי לב וחזה. מרכז סבן החדש והמרשים לאשפוז ילדים. יחידה לאספקה סטרילית המתקדמת מסוגה 300- בארץ. אות האיכות והבטיחות הבינלאומי, שהוענק אחרי עמידה מוצלחת במבדק האקרדיטציה. למעלה מ מאמרים של מומחי בית החולים, המתפרסמים מדי שנה בכתבי-עת מקצועיים... סורוקה הוא כל אלה והוא גם חמישים שנות קליטת עלייה ומיזוג גלויות, מימוש חזון הפרחת הנגב ובריאות למאות אלפי תושבים, חיילים ומטיילים. המרכז הרפואי סורוקה הוא גאווה לכללית, הוא ברכה לחבל ארץ דרומי ענק והוא סמל למצוינות אנושית. עלו והצליחו!

ברכת סגן שר הבריאות ח"כ הרב יעקב ליצמן

אלי דפס מנכ"ל הכללית

ציונות ללא ציניות

"ישנה לדעתי משימה אחת שאינה רגעית וחולפת, אלא היא משימת הדור: עלייה ויישובו של הדרום והנגב. נוכל לה אם נשתמש בשתי התכונות שנתברכנו בהן: חלוציות ומדע". , כאשר דוד בן גוריון אמר את הדברים הללו, פעל 1950- ב בעיר העתיקה בבאר שבע בית חולים קטנטן שהופעל על ידי הדסה. מעט הרופאים שאיישו אותו נאלצו לעבוד במשמרות מפרכות, שכן קשה היה לשכנע מומחים ממרכז הארץ לנדוד אל מרחבי המדבר. בדיוק שתי התכונות שבן גוריון הזכיר - חלוציות ומדע - הביאו עוד בסיומו של אותו עשור להקמת בית החולים המרכזי לנגב. עד היום, שתיהן מהוות תשתית ערכית ומעשית, שעל בסיסה פועל וצומח המרכז הרפואי אוניברסיטאי סורוקה. צחוק הגורל הוא שדווקא בן גוריון, איש החזון והמעש, היה זה שהתנגד להקמת בית החולים בבאר שבע על ידי קופת חולים הכללית. לבסוף כמובן ניצחה המציאות - מציאות שחייבה, ומייד, להתחיל בהקמת בית חולים מודרני בבירת הנגב. והשאר, כידוע, היסטוריה... אז מה היה אומר בן גוריון, לו היה קם לתחייה ונלקח לסיור בסורוקה? למרות התנגדותו הפוליטית למהלך, אין לי ספק שבן גוריון היה נדהם. ליבו היה עולה על גדותיו למראה העשייה הרפואית, האקדמאית, המדעית והמחקרית המתנהלת בבית החולים היחיד בישראל המשרת לבדו כמיליון נפש במרחב הדרום: אזרחים וחיילים, יהודים ובדואים, מטיילים ונוסעים בדרכי המדבר. בן גוריון היה נפעם לא רק מהמצוינות הקלינית והטיפולית ומהסיפורים המופלאים של הצלת חיים - אלא מהקשר האמיץ בין סורוקה לאוניברסיטה, מהעובדה שבית החולים קולט עלייה ומעניק תעסוקה לאלפי משפחות, מהיותנו חממה לדורות של אנשי מקצוע מוכשרים - ובוודאי שגם ממשטחי הדשא והצמחייה הירוקה במדבר. חמישים שנה חלפו מאז פתיחתו של בית החולים. יובל של חתירה מתמדת למצוינות, טיפוח הוראה ומחקר ודגש על כבוד האדם וזכותו לשירות קשוב, שוויוני ונגיש. חמישים שנות חיבור הדוק לתולדות המדינה ולמערכות צבא הגנה לישראל. חמישים שנה, שהן רק ההתחלה. חזון, חלוציות, ציונות - אצלנו בסורוקה הם נאמרים ללא ציניות. ועל כך הרשו לי להסיר בפניכם את הכובע: אתם, צוותי בית החולים לדורותיהם, אינכם רק מלח הארץ, אלא גם מלכי המדבר!

יובל לסורוקה המרכז הרפואי סורוקה חוגג יובל להקמתו, כסיכום ביניים לשנים בהן ביסס את מעמדו, לא רק כנותן שירות רפואי בלעדי לתושבי הנגב והדרום אלא כבית חולים על ומרכז מצויינות. כמי שנטל חלק בניהולה של הכללית לפני שנים רבות

אינני יכול שלא להתפעל מן ההתפתחות המרשימה שחלה בסורוקה - במימדים, באיכות ובמעמד - במשך השנים. בית החולים שקבע בחזונו את הצורך בקיום רפואה שוויונית, מקצועית ואיכותית ללא פשרות, ומעמד של בית חולים על, הצליח להגשים את החזון הלכה למעשה. ציבור העובדים בסורוקה, בכל מגוון עיסוקיו, שב והוכיח את מסירותו ומקצועיותו שעה שנדרש לעמוד באתגרים

ברכת ראש העיר רוביק דנילוביץ'

קשים דוגמת הירי על יישובי הדרום ומבצע "עופרת יצוקה", וזכה להוקרה והערכה רבה של דירקטוריון הכללית, ושל הציבור כולו. אני משוכנע כי בשנים הבאות תובילו את המרכז הרפואי סורוקה לפסגות חדשות, תוך שילוב עם האסטרטגיה של הכללית ויישום מוצלח של מודל המרחב.

אלי אדמוני יו"ר המועצה והדירקטוריון - כללית

ברכת נשיאת אוניברסיטת בן גוריון פרופ' רבקה כרמי

ד"ר מיקי שרף מנהל המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה

| אצבע על הדופק

4 אצבע על הדופק |

גלגולו של בית חולים

" ה י ר ו ט ס י ה ה ר פ " ם י נ ש ה י א ר ב ה ק ו ר ו ס

יובל שנים מלאו לסורוקה, ים של שבועות וימים / רובנו טרם נולדנו ביום היווסדו והשאר כבר סבים לנכדים / הזמן אינו ממהר ואינו ממתין, יש לו מימד משל עצמו / כמוהו כסורוקה, גם אם נחפש לא נמצא אחר כמותו /

תחילתו של מעשה בהתפתחות הנגב, כמצוות הזקן הנרגן / אשר קרא לגאול את השממה ולטעת פרח בגן / כן, גם אז הייתה בירוקרטיה וכל פקיד שם רגל / אך הנחישות הייתה חזקה יותר, בית החולים נבנה והונף הדגל / פאר היצירה היה סורוקה של אותם זמנים רחוקים / שלוש קומות גבוהות עם מרתף, מסדרונות וחלונות ענקיים / על מיזוג אוויר לא דיברו באותם ימים אך היו אטרקציות נפלאות / קופסאות פלא ממונעות שעלו וירדו ונקראו מעליות / סורוקה שימש כאבן שואבת לאלפי מבקרים מתפעלים / שניצלו את הרגע החגיגי וקינחו בפיקניק על הדשאים המוריקים / חמישים שנים חלפו מאז והתינוקות הראשונים כבר זקנו / הצניעות מזמן

בורחים בלילות מבית החולים הטורקי מתחילים הטורקים בבניית מבנה דו-קומתי גדול בבאר שבע - בית ספר 1913- ב >>> 1914 עתידי לילדי השייח'ים הבדווים. ואולם, מייד עם סיום הבנייה פורצת מלחמת העולם הראשונה והבניין מוסב לבית חולים של הצבא הטורקי, הקולט חולים רבים, מיעוטם פצועי הקרבות ורובם חולי מגפות כמו טיפוס וכולירה. בית החולים הטורקי נודע כמקום שממנו יוצאים רק לבית הקברות, ומספרים כי לא פעם ניסו המאושפזים לברוח ממנו בלילות... השלטון הבריטי מחזיר מקים בית חולים בבאר שבע. 30- את הבניין לייעודו המקורי, ורק באמצע שנות ה

למרכז 50- הנהלת ועובדי סורוקה היקרים והמסורים: לרגל חגיגות ה הרפואי סורוקה אני רוצה להודות לכם, כל המלאכים בלבן והעושים מלאכת קודש לרווחת כל תושבי הנגב. זכות גדולה נפלה בחלקי ללוות את בית החולים סורוקה כיו"ר עמותת ידידי סורוקה במשך שנים רבות, ולסייע בגיוס משאבים לפיתוח כל חטיבות בית החולים ופעילויות שונות שהנהלת סורוקה הציבה כיעד להתפתחות במטרה לשפר את רמת הטיפול ואת בריאותם של כל תושבי הנגב, בני כל הדתות. סורוקה, המרכז הרפואי הגדול בנגב, נותן שירות מעולה ומענה לאוכלוסייה המאופיינת בפסיפס אנושי רחב של תושבים וותיקים, עולים מכל העמים, דוברים של כל השפות, מגוון תרבויות ונוהגים ייחודיים כמו של אחינו הבדואים, והוא התומך המרכזי בצה"ל וביישובי הספר בעת שלום ומלחמה. הנהלות סורוקה לדורותיהן הצליחו לבנות מארג רפואי מקצועי וייחודי, דובר כל השפות, הנותן מענה לכל הפסיפס האנושי המרכיב את תושבי

תמה ומבנים גדולים יותר לצידו נבנו / ההתקדמות הטכנולוגית לא פסחה עלינו וגם אנו זכינו בכל החידושים / כמו דיילות שירות ומקדמי פרויקטים, אותם מקצועות בשמות נוצצים / החולה נעשה לקוח, והאחות היא מנהלת סיעוד / כל אירוע מקוטלג ומתומחר, מחצי תפוח ועד פריט ביגוד / אך במרחבי הנגב, בעיקר לעת ערביים, נשמעים קולות עקשניים / המספרים איך פעם היה טוב למרות המחסור וכל הקשיים / את האגדות תשמע כמובן מהוותיקים, אלה הנשענים על קב ומקל / הזוכרים שלפני הקרמיקה והפרקט היו בלטות רגילות שעשו את ההבדל / נכון, אולי זוהי אלגוריה פשוטה ולא ממש מבריקה / על איך שגופנו צימח כרס על חשבון הנשמה שמצטמקת וקטנה / יש בינינו החושבים שאולי כדאי להאט את הקידמה / כדי שיישאר מעט מקום לרגשות ההתחשבות ולחמלה / אבל... אומרים שבכל כלל יש את היוצא מן הכלל ולפעמים מתרחשים ניסים / אז בסורוקה מצאנו את שביל הזהב ולא הכול תורגם לשקלים / משום שאצלנו הצוותים עשויים על טהרת בני אדם וללא מיכון אוטומטי / וכל מטופל זוכה ליחס אישי וחם, מעשה של שיגרה, עניין סטנדרטי / אסיים את דבריי כמקובל עם הרבה ברכות והמון איחולים / שנמשיך ליילד את נשות האזור ונביא מרפא לאלפי מטופלים / שסורוקה ימשיך להיות מקום עבודה שבו תענוג להיות / ונעשה הכול כדי שלא יגידו שבמסדרונות שלנו הזקנות סובלות /

הנגב, ועל כך גאוותנו ותודתנו בכל יום ויום. בני 5,000- כמנכ"ל כיל, אני מודה גם בשם כ 20,000- משפחות עובדי חברות כיל ועוד כ משפחות נוספות המתפרנסות בחברות כיל בנגב - לכל המערך הרפואי, הפארא-רפואי והמינהלי, הנותן שירותים רפואיים מתקדמים לכולנו כמו גם לכל תושבי הנגב. אני מוצא זכות להודות לחבריי בעמותת ידידי סורוקה, שמתנדבים ומקדישים מזמנם הפנוי לגייס משאבים ולהעלות רעיונות על מנת לשפר את רווחת החולים והמטופלים ולהקל על הצוות הרפואי. תודה לכולם. בהזדמנות זו, אני רוצה להודות במיוחד לגב' לאה אוריין שניהלה את עמותת הידידים ועמדה בראשה במשך שנים רבות, עיצבה

ביה"ח הצבאי מועבר לידי "הדסה" ', שנה לאחר כיבוש העיר, מועבר ביה''ח הצבאי שבעיר העתיקה 49 באוקטובר >>> 1949 לידי ההסתדרות המדיצינית הדסה ולמנהלו ממונה ד"ר להמן. במקביל נפתחת בעיר מרפאת מיטות ופתיחת המרפאה הם צעדים ראשונים 25 קופ''ח ראשונה. פתיחת בית חולים אזרחי בן בהפיכתה של העיר, הנתונה עד אז תחת שלטון צבאי, לרשות אזרחית. "כאשר האזור החל להתאכלס ומספר התושבים גדל בקצב מהיר, היה לנו ברור שיש צורך דחוף להקים בית חולים מתאים", סיפר לימים דוד טוביהו, ראש העירייה הראשון של באר שבע. נכבשת באר שבע מידי הצבא המצרי. "מיהר האמבולנס בדרך לבאר 21.10.48- ב >>> 1948 שבע, והיא חיכתה חיכתה לו בחלוק לבן..." - כמאמר אחד מהידועים שבשירי מלחמת השחרור ("הוא לא ידע את שמה"). בשנה הראשונה קיימת אי ודאות לגבי עתיד האזור. ממשלת ישראל לא מגבשת מדיניות ברורה לפיתוח העיר והיא מנוהלת על ידי ממשל צבאי. זמן בתי חולים כאלו המוקמים 16- קצר לאחר הכיבוש מוקם בה בית חולים צבאי זמני, כחלק מ ברחבי הארץ על ידי ד"ר שיבר, לימים פרופ' שיבא. בית החולים מנוהל על ידי חיל הרפואה ומספק שירותי אשפוז ועזרה ראשונה לחיילי צה''ל ולאזרחים המעטים הנקלעים למקום. פרופ' שיבא מקים בנגב בית חולים זמני

"שפך דם פנימי? בבית החולים בבאר שבע לא שמעו על עסק שכזה"

מיכל ברמי יו"ר ועד עובדי סורוקה

את פעילותה והובילה את כל ערבי ההתרמה המוצלחים, וכן יזמה את 'מבצע דבש' ופעילויות שונות לגיוס כספים לבית החולים. תודה ובריאות מכולנו! לד"ר מיקי שרף, להנהלת סורוקה, לכל צוותי הרופאים, האחיות, וכל הצוות הפארא-רפואי והמינהלי - תודה רבה, המשך עבודה פורייה, הצלחה, עשייה ויישר כוח מכולנו.

עקיבא מוזס יו"ר עמותת ידידי סורוקה

שנה של עשייה ונתינה 50 - בחודש זה אנו מסיימים את שנת היובל לסורוקה שסוכמו על ידי הנהלת ביה"ח והצוותים השונים בצורה מכובדת, שייצגה שנה סורוקה עשה דרך 50 את העשייה בבית החולים, וטוב שכך. במשך ארוכה ביותר. ממבנה באמצע החולות שאסף ו'גירד' רופאים ועובדים מכל קצווי הארץ ומחו"ל, הצליח ליצור לכולנו בית חם ואוהב ובו בזמן מקום שבו האוכלוסייה שלנו שמה בו את מבטחה ומקבלת את הטיפול המתקדם והטוב ביותר. לא מעט רגעים קשים ידענו. אנו בית חולים של שלום ואנו בית חולים של מלחמה, של שמחה ושל צער, בית חולים של מחצית מדינת ישראל עם הכי הרבה ביקורי מיון, לידות וניתוחים. מכל נקודת מבט אנו הגדולים מכולם, והכול הוא תוצאה של רוח הירתמות ונתינה. היה פעם מי שאמר "אל תשאל מה המדינה נתנה לי, שאל מה אני יכול לתת למדינה". זאת רוח סורוקה. יש דבר אחד נוסף המייחד אותנו: אנו בית חולים שכולו משפחה אחת גדולה. כולנו מכירים את כולם, כולנו יודעים על כולם. יש בינינו כאלה שנולדו כאן והיום בניהם עובדים פה. יש כאן רופאים שמגדלים כבר דור שני של רופאים ששייכים לכאן. אנו בית חולים שבו המחויבות והקשר האישי הם במקום הגבוה ביותר ולכך מצטרף גם הרצון לתרום ולתת, החום, האהבה, הלבביות והמסירות לחולים שלנו ולבית החולים שלנו, שכולנו מרגישים שאחד הם. גם במלחמות ובעיקר בעופרת יצוקה בלטה ייחודיותו של סורוקה. העובדים הביאו את ילדיהם להיות איתם במקום עבודתם. ברגעים הקשים ביותר אנשים נוטים לברוח ולהתרחק, בסורוקה זה בדיוק להפך. כולם חוזרים ומתכנסים הביתה, כי ברור לכולם שעל הבית אי אפשר לוותר וצריך לשמור.

כשאני מנסה לחשוב מדוע אנחנו מתנהגים כך, האפשרות היחידה שעולה לי בראש היא שזו התנהגות של אנשים החיים ביחד ומאמינים בקבוצה. זאת התנהגות שמתאימה לדרום, זאת התנהגות שמתאימה לבאר שבע. זאת התנהגות שכולנו, כל אחד ואחד מאיתנו, הוא חלק ממנה בין אם הוא חושב כך או לא.

מסקר העיתון "דבר" את חייהם של 3.12.43- ב >>> 1943 פועלי "סולל בונה", הבונים עבור קק"ל את שלושת המצפים הראשונים בנגב - רביבים, גבולות ובית אשל. "מרכז האספקה של המתאחזים הוא לעת עתה באר שבע", נאמר בכתבה, "עיירה ערבית טיפוסית היא המרכזת בשוקיה את היבול הדל של הנגב השומם למחצה..." גם מצב שירותי הבריאות בעיירה אינו מן המשובחים: "מלבד פגעי הטבע והסביבה סובלים בני החבורה מפגעי התנאים הארעיים... ונוסף לכל אלה - אין כל עזרה רפואית במקום. קרה המקרה ואבן חדה נתקעה באצבעו של אחד החברים. ניגש הלה לבית החולים הממשלתי בבאר שבע, ובבית החולים לא היו מלקחיים להוציא את האבן מן הבשר. התהלך אותו חבר שלושה שבועות באצבע נפוחה ובכאבים גדולים עד שהאבן יצאה עם המוגלה. ומעשה בפועל מן הקודחים את הבאר שנפל וקיבל שפך-דם פנימי בידו. בבית החולים בבאר שבע לא שמעו על מין עסק שכזה. השאירו לו את התחבושת שהוא חבש בעצמו לידו ושלחוהו בלי כלום..."

כשאני מנסה למצוא מה מייצג את כולנו יותר מכול עולה במוחי אותה תמונה המוצבת על הקיר של חטיבת הילדים. תמונה של משפחה אחת. כפי שלכל אחד בביתו יש את התמונה המשפחתית הקטנה שלו, זוהי התמונה המשפחתית הקטנה שלנו. תמונה זאת היא ייחודו של סורוקה וזהו ייחודה של מדינת ישראל. הבודדים שחלמו וירדו לדרום והביאו איתם עוד ועוד הפכו לרבים, עם תחושת שייכות וגאווה להשתייך למשפחה הזאת. שנה זה הרבה במדינת ישראל אבל פסיק במהלך הימים. אני מאחל 50 לסורוקה אריכות ימים ומקווה שבית החולים ימשיך ויגדל, יתפתח ויתעצם, שרוח חבריו לא תשתנה ושהנכונות והאהבה לתרום ולהשקיע רק תגדל. אני מקווה ומתפלל שציבור החולים לא יזדקקו לשירותינו. אני גאה להיות שייך לציבור היקר הזה.

אחיות בנגב, 50- שנות ה

ד"ר אייליג ישראל יו"ר ועד רופאי סורוקה

| אצבע על הדופק

ם י נ ש ה י א ר ב ה ק ו ר ו ס ם י ש י מ ח ה ת ו נ ש 50

מתנה מאמריקה: "מכשיר לריפוי עצמות" , העיתון "דבר": "בית 14.4.50 >>> 1950 החולים 'הדסה' בנגב ע"ש ד"ר ח. יאסקי נפתח אתמול בבאר שבע. במסיבה השתתפו רבים מארה"ב, אנגליה, מוסדות 'הדסה', אישים שונים ושייחים של שבטי הבדווים בסביבה... ד"ר ליאו מער, מומחה מניו-יורק, שריפא את פצועי מלחמת השחרור, הגיש לבית החולים מתנה חשובה - מכשיר לריפוי עצמות..." בן גוריון פורש מראשות הממשלה >>> 1954 ועובר לצריף בשדה בוקר. רופאו האישי באותה תקופה הוא מנהל בית החולים הדסה בבאר שבע, פרופ' אליהו להמן. פרופ' להמן הוא מראשוני הרופאים בבירת הנגב: הוא מתחיל לנהל את "הדסה" בעיר 1950- ב העתיקה, וכעבור כעשור, עם המעבר לבית החולים המרכזי לנגב, הוא ממונה למנהל פנימית א'. "דבר אחד במיוחד נחרת בזיכרוני מהטיפול בבן גוריון", הוא יאמר לימים, "הוא תמיד היה אומר שאנו, הרופאים, מתקדמים ברפואה אך תרופה נגד הזיקנה לא מצאנו, ובזה הוא צדק..." הרופא האישי של בן גוריון

החזון של משה סורוקה קורם עור וגידים משה סורוקה הוא "המוח המכוון" בהקמת בית החולים >>> 1955 המרכזי לנגב. סורוקה, מבכירי מרכז קופת חולים, מחזיק אז בתיק הכספים רב העוצמה. מאז שהקים את בית החולים העמק ועד שנה, שבמהלכן 30 לבניית בית החולים בבאר שבע עוברות כמעט ,1955- הוא אחראי, בין היתר, לבניית בתי החולים בילינסון וקפלן. ב נפש בקירוב והיישובים 17,000 כאשר אוכלוסיית באר שבע מונה העירוניים בנגב רק בראשיתם, הוגה סורוקה את רעיונו הגדול: לגשת מייד להקמת בית חולים מודרני ומשוכלל בנגב. "ידעתי שבית החולים של הדסה לא יוכל למלא את תפקידו לאורך ימים. מוסד זה פעל בתנאים פרימיטיביים, בצריפים ובמבנים ערביים ישנים ולא היה כלל מסוגל לשמש אכסניה לשירותים רפואיים תקינים לאוכלוסייה , "רק לא ידעתי אז, שבית החולים 1970- גדולה", סיפר סורוקה ב המרכזי לנגב יתפתח ויגדל בקצב מהיר כל כך. אילו ידעתי, יכולנו למנוע הוצאות וקשיים מיותרים... למשל, החילונו לבנות את הבניין המרכזי בהיקף של שתי קומות בלבד. תוך כדי הבנייה הוספנו קומה שלישית. אחרי חמש-שש שנים בלבד נאלצנו להרוס את הגג ולהוסיף עוד שתי קומות. אילו ידענו שכך יתפתחו הדברים היינו בונים מייד חמש קומות... לא שיערנו באותם ימים עד כמה זה באמת נחוץ לנגב. תמיד התחושה והחזון אינם כמציאות עצמה. תמיד יש איזו טעות קטנה או גדולה. אבל העיקרון צדק. כאשר דיברתי על בית החולים בבאר שבע ידעתי, שזהו צו המציאות לא איזה חלום ליל קיץ".

הרעיון עולה - הממשלה מתנגדת

בן גוריון ואחיות בנגב

עולה לראשונה הרעיון להקים בית חולים מרכזי לנגב שייבנה על ידי קופת חולים. ראש העיר דוד טוביהו >>> 1953 פונה אל משה סורוקה, מנהלה האדמיניסטרטיבי של קופ''ח, עם הרעיון המהפכני. דוד בן גוריון, ראש הממשלה, מתנגד: לדעתו, הממשלה ולא קופת חולים היא שחייבת לבנות את בית החולים לתושבי הנגב. שותף לעמדתו הוא שר הבריאות דאז, יוסף סרלין, הפועל להרחיב את שליטת משרד הבריאות במערכת הבריאות כולה. באותן שנים מנסה הממשלה, ללא הצלחה, לחוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי ולהלאים את קופת חולים. "משרד הבריאות מזניח שנה לאחר מכן מפעילה הממשלה את חוק ביטוח 40 .'55 תפקידיו ולוחם בקופת חולים", כותב העיתון "דבר" ביוני בריאות ממלכתי בחסות ההסתדרות ובסיועה, ומגשימה בכך עוד נדבך בחזונו של בן גוריון.

סורוקה מפקח על הבנייה

סורוקה וטוביהו דוהרים קדימה

בן גוריון משתכנע: מבקש לבנות "בצנע המתאים"

שלושה ילדים במיטה אחת לבאר שבע זורמים >>> 1952 עולים רבים ואוכלוסיית נפש, 14,500- העיר מגיעה ל 12,000 שאליהם מתוספים בדואים מהסביבה. בבית 50- החולים הדסה יש כ מיטות בלבד. גובר הצורך בבית חולים של ממש ובו גם מחלקת ילדים - אולם קשה למצוא רופא ילדים שיסכים לבוא לבאר שבע למשרה קבועה. לבסוף נכנסת לתפקיד ד"ר וילהלמינה כהן, עולה חדשה מהולנד. נפתחת מיטות, 20 מחלקת ילדים בת 60 ואף 40 המאכלסת לעתים

תושבים, 8,600 מיטות 20 בעיר העתיקה

במאבק על בניית בית חולים של קופת >>> 1955 חולים בבירת הנגב עמלו קשה ראש העיר הראשון, דוד טוביהו, מנהל מחוז הנגב של קופת חולים, ראובן קליגלר, ומיודענו סורוקה. אך התקבלה ההחלטה, פרץ סורוקה קדימה בתנופת עשייה. "האיש הזה, כבנאי, הוא אחד הפנומנים בארץ מבחינת ההעזה והבנת הצרכים", סיפר טוביהו ב- , "הוא השקיע את כולו בהקמת בית החולים. 1970 העירייה נתנה לו את הגיבוי הארגוני: סללנו כבישים והקמנו את מערכת המים והביוב לבית החולים... בית החולים הזה היה מחשובי ההישגים של באר שבע והנגב בעשור החמישים. לא רק שפתר את בעיות האשפוז אלא היה למקום עבודה גדול שסיפק פרנסה למאות משפחות. היה זה הישג ראשון במעלה של ההסתדרות, שלמרות הקשיים, לא נרתעה קופת חולים לבצע את המשימה שהייתה חיונית כל כך לכולנו". יחד עם האדריכל אריה שרון מנסים סורוקה וטוביהו ללמוד מלקחי הבנייה של בתי החולים שכבר נבנו, לקחת בחשבון את הסביבה המדברית ולהתחשב בתנאים המיוחדים של האוכלוסייה. בבניית בית החולים משולבות שתי קונספציות תכנוניות שונות: בניין מרכזי גדול בדומה ל"בילינסון", וביתנים קטנים בסגנון של "קפלן".

לאחר הבחירות שנערכות בנובמבר >>> 1955 מתחיל שר הבריאות החדש, ישראל ברזילי, במגעים גלויים עם קופת חולים להקמת בית החולים בנגב. במקביל פונה משה סורוקה לצה"ל כדי שיהיה גם הוא שותף לתכנון , ערב 1956 בית החולים החדש. רק ביולי מבצע קדש, מקבל לבסוף בן גוריון בגישתו הפרגמטית את התוכנית. הוא שולח את טדי קולק, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, לבשר על כך למשה סורוקה. "ראש הממשלה מברך על כך שקופ"ח קיבלה על עצמה לבנות בית חולים זה", נכתב בהודעה, "בקשת ראש הממשלה בקשר לבנייה היא, שהיא תבוצע בצנע המתאים לארצנו..." בכך בא לסיומו מאבק ארוך בין משרד הבריאות מצד אחד לבין עיריית באר שבע, ההסתדרות וקופת חולים מהצד השני.

דוד טוביהו (מימין) והאדריכל אריה שרון

חונכים מחלקת ילדים ראשונה ב"הדסה" בעיר העתיקה

"צריפים? לתושבי הנגב מגיע דבר טוב יותר" דוד טוביהו פונה להנהלת הדסה, הבונה >>> 1955 באותם ימים את בית החולים הגדול בירושלים, בבקשה שתבנה את בית החולים החדש. מהדסה משיבים: "נהיה עסוקים כעשר שנים בבנייה זו ועד שלא תושלם, לא נוכל להתפנות להקמת בית חולים חדש בבאר שבע". אבל לבאר שבעים אין זמן: "נאלצנו להחזיק ארבע מכוניות מגן דוד אדום, כדי להסיע חולים לבילינסון ולתל השומר. הדבר עלה כסף רב והכביד על התקציב העירוני", מספר 1955 ראש העירייה הראשון בזיכרונותיו. בחורף מציעה ממשלת ישראל לטוביהו לפתור את מצוקת האשפוז בנגב בעזרת צריפים מפינלנד. "לתושבי הנגב מגיע דבר טוב יותר", משיב טוביהו. לחוברת העשור של בית החולים הוא מספר: "רצו להקימם ליד בית הקברות המוסלמי בעיר העתיקה. נסעתי לבית החולים בפוריה לראות את הצריפים. הם לא נתקבלו על דעתי. שללתי את התוכנית. אמרתי, לא די שהחולה סובל ממחלתו ויהיה צריך עוד לסבול מהחום הרב בקיץ. אמרו לי שאפשר להתקין מיזוג אוויר ולשכלל. אמרתי, שעם כל ההשקעות הנוספות, מוטב לבנות בית חולים חדש ומשוכלל".

ילדים. הם מושכבים שניים-שלושה במיטה, תינוקות משלשלים בצד חולי שחפת ומחלות מידבקות אחרות. מחלקת יולדות חדשה נפתחת, וד"ר כהן מטפלת גם ביילודים ובפגים. לילות בחודש, היא מבצעת נתיחות שלאחר המוות. 30 בלילות, בנוסף לתורנות אין-סופית של

"הנה הארץ לפניך, קח כפי צורכך..." דוד טוביהו מגיע לפגישה בביתו של משה סורוקה ונחשף לתוכנית הגרנדיוזית - >>> 1954 הקמת בית חולים מרכזי לנגב בבאר שבע. כשהוא משתכנע ברצינות הדברים הוא מקשה על סורוקה: "ומה אתה רוצה ממני?". "רק דבר אחד", משיב סורוקה, "את העורף הציבורי, כי אני יודע שהדבר יתקבל בביקורת קשה, אפילו מצד ידידים, שיגידו כי זו העזה לא בזמנה, העלולה לסבך את קופת חולים בהוצאות ובהשקעות ויראו בכל העניין איזו מחלת גדלות, כי כך היה גורלי בכל המקרים". דוד טוביהו מבטיח - ומקיים. הוא מפעיל את מלוא השפעתו וקשריו ומגיש את מלוא הסיוע. השניים יוצאים לסיור משותף בבאר שבע כדי לאתר שטח להקמת המבנה. סורוקה שואף שבית החולים יהיה רחוק מבתי העיר, כדי שיהיו לו עתודות קרקע מספיקות להתרחבות והוא מבקש לבודד את בית החולים משכונות העיר, להקיפו בעצים ולהפוך אותו לאי ירוק במדבר הצחיח. כשהם מגיעים לשטח שבין שכונה ג' לבין מתחם בית החולים והאוניברסיטה דהיום, אומר טוביהו לסורוקה: "הנה הארץ לפניך, קח כפי צורכך ובלבד שתקים כאן בית חולים...". סורוקה לירות ותגדר שטח ככל 5,000 קורא למהנדס צבי כצנלסון ואומר לו: "קנה חומרי גלם בעבור שהחומר יספיק". כך, על פי כמות הגדר שנקנתה, נקבעו גבולותיו של בית החולים סורוקה, דונמים - שטח עצום בקנה מידה של בתי חולים בישראל. 280 המשתרע על

מטפלים בילדים ב"הדסה"

מוכרזת באר שבע כרשות אזרחית, 26.2.50- ב >>> 1950 בראשותו של דוד טוביהו. "הדסה" מתפעלת את בית החולים הקטן בעיר העתיקה (לימים, משרד קצין העיר) ובו 8,600 מיטות במבנים מתקופת הטורקים. העיר מונה 20 תושבים ומספרם גדל במהירות עם גלי העלייה הראשונים. נפש מארצות צפון אפריקה, 6,500- בגל הראשון מגיעים כ עיראק, תימן ורומניה. קשיי הקליטה וצורכי הבריאות המיוחדים של העולים מעלים על סדר היום הציבורי את שאלת תפקודם של שירותי הבריאות בעיר, ובעיקר את יכולתו העתידית של בית החולים הדסה לספק שירותי אשפוז לאזור הגדול ביותר במדינת ישראל.

בית החולים בעת הבנייה

| אצבע על הדופק

אצבע על הדופק |

ם י נ ש ה י א ר ב ה ק ו ר ו ס ם י ש י מ ח ה ת ו נ ש 50

שלוש שנים מהנחת אבן הפינה: טקס הפתיחה!

לפני הבנייה: כבר שותלים!

התופרים תורמים, וכבר בונים!

נוצר קשר עם נשיא איגוד >>> 1955 תופרי בגדי הנשים בארה"ב, דוד דובינסקי - מגדולי הפעילים באיגודים המקצועיים באמריקה. האיגוד מביע נכונות לתרום מיליון דולר להקמת בית החולים בנגב, שייקרא על שמו. בשל התנגדויות לתוכנית נערכים כל המגעים עם דובינסקי תחת מעטה חשאיות. המוציא והמביא במגעים הוא דב ביגון, מנהל ההסתדרות בארה"ב. לאחר שמושג מימון משלים לבנייה המתוכננת מכינים טיוטת הסכם ראשונה בין קופ"ח לעיריית כבר מתחילות 1955 באר שבע. באוגוסט עבודות הבנייה על ידי "סולל בונה", לפי התכנון של האדריכלים שרון ואידלסון.

כחצי שנה לפני תחילת הבנייה כבר נשתלים >>> 1956 עצים, האמורים להקיפו 12,000 בשטח בית החולים החדש בחומה ירוקה ולעצור את רוחות המדבר. שטחי דשא נרחבים בין המבנים מתוכננים כדי למנוע את ענני האבק עולים ראשוני הדחפורים על השטח. 23.7.56- המדבריים. ב משה סורוקה מעורב בכל פרט וידו בכל ההחלטות.

ההזמנה לטקס הפתיחה

מימין: השר פנחס לבון, דוד דובינסקי ומשה סורוקה

שעות ביממה 24 מנתח תורן ובינתיים, בבית החולים הדסה עובד הצוות הרפואי בתנאים לא תנאים. המחלקה הפנימית >>> 1955 מיטות. אין ברז 12 כוללת שלושה חדרים משותפים עם המחלקה הכירורגית ואולם אשפוז גדול ובו בכל חדר והאחיות נאלצות לשאת קערות מים לחדרים. בחדר הניתוח מתבצעים שלוש פעמים בשבוע שעות ביממה. 24 ניתוחים אלקטיביים. הרופא המנתח הוא אחד ויחיד במחלקה, ולכן הוא תורן במשך פעם בחודש מגיע גינקולוג לבצע ניתוחים גינקולוגיים, ופעם בחודש מגיע אורתופד כדי לנתח. בבית החולים חמישה רופאים עולים: מגרמניה, אינדונזיה (הולנד), הונגריה, אוסטרליה וצ'ילה. מחלקת יולדות באוהל בחצר מוקמת ב"הדסה" שבעיר העתיקה מחלקת יולדות קטנה ובה שש 50- בראשית שנות ה >>> 1956 מיטות, אך עם גידול האוכלוסייה המהיר נעשית המחלקה צרה 20 מיטות. בשנה הראשונה נוספות עוד יולדות בבת אחת. כשלא נותר מקום גם בפרוזדור מוקם בחצר 70- מלהכיל, ולעתים הצוות מטפל בכ בחודש. 200- לכ 1956- אוהל גדול לאשפוז היולדות, שמספרן מגיע ב

עבודות הבנייה >>> 1959 מושלמות בתוך שלוש שנים מהנחת אבן נערכת מסיבת הפתיחה הרשמית של בית החולים 20.10.59- הפינה. ב

המרכזי לנגב בנוכחות כל ה"מי ומי" בארץ, ובהם השר פנחס לבון, שגריר ארה"ב, ראשי ההסתדרות, צמרת מפא''י, התורם דוד דובינסקי ואורחים מחו''ל. משה סורוקה אינו בין הנואמים ואף לא יושב על במת הכבוד, אולם כולם יודעים מיהו 'חתן המסיבה'. ובן גוריון? אף שהשלים עם הקמת בית החולים הוא מתקשה להודות בכך פומבית ואף נעדר מאירוע הפתיחה. רק שישה חודשים לאחר מכן, אחרי ניסיונות שכנוע מרובים, ניאות "הזקן" לבוא לביקור ממלכתי ראשון בבית החולים. בתיווכה של פולה רעייתו, ניתנת הסכמתו להצבת פסל ראש שלו באולם הכניסה של בית החולים. הוא לא מגיע להסרת הלוט ופולה היא זו . עם בן גוריון או בלעדיו - בית החולים המרכזי לנגב הופך לעובדה קיימת! 15.5.60- המשיקה את הפסל ב

בצורת ברופאים? מגייסים בדרום אמריקה תוך כדי תכנון בית החולים החדש, זוכה ד"ר >>> 1957 וילהלמינה כהן לתגבורת של רופא ילדים קבוע - ד"ר לילות התורנות בחודש. 30 עמירם יוסף, החולק איתה את מדי פעם נשלח רופא מתמחה מ"הדסה" ירושלים לתגבר את מחלקת הילדים, אך הוא עובר וחולף כרוח רפאים יוצא 1957- לאחר תקופת שירות כפויה בדרום הרחוק... ב לדרך מבצע ראשון לגיוס רופאים לנגב מדרום אמריקה. נפתח קורס לרופאים עולים, הנערך באולפן. הקורס כולל חודשיים לימודים רפואיים והתחייבות לשרת שנה בנגב 13 עם תום הקורס. בעשר השנים שלאחר מכן יגיעו לנגב רופאים עולים. 300- קבוצות ובהן כ

ברוך הבא, בית הספר לאחיות!

("אי ירוק בים צהוב"): "התקציב לא איפשר 16.10.59 ," "דבר לעשות מיזוג-אויר בחדרי החולים, אבל נעשה הכל שבגבולות האפשר כדי לתת את המידה הגדולה ביותר של איוורור טבעי... כמה עלתה בניית בית החולים המרכזי של הנגב? ...תשובתו של סורוקה אינה אומרת הרבה: 'תחכה עד לשנה הבאה - אמסור לקופת-חולים את החשבונות. אבל דבר אחד אני יודע: עדיין לא בנה איש בארץ בית-חולים משוכלל יותר במחיר זול יותר'." "התקציב לא איפשר מיזוג אוויר" מעיתונות התקופה

את פתיחתו של בית החולים >>> 1958 המרכזי לנגב מקדימה חנוכת בית הספר לאחיות בבאר שבע. בית הספר נקרא על שמה של פולה בן גוריון ובעשור אחיות 93 הראשון לקיומו הוא מסמיך אחיות מעשיות, 224- מוסמכות ו עורך השתלמויות לאחיות חדר ניתוח ולמיילדות ומניח תשתית לכוח אדם איכותי למערך הסיעוד בבית החולים. האחות הראשית שמטביעה חותם בעשור הראשון לבית החולים היא

("בית חולים חדש לבאר שבע"): "באר 23.7.56 ," "הארץ שבע נמצאת באזור מוכן לפורענות, אזור הגבול, ובשעת התקפות אפשר יהיה להפעיל את המחלקה החירורגית בהתאם לדרישות... הגישה תוכננה באופן שאל חדרי המיון אפשר יהיה להיכנס באמבולנסים המסיעים חולים או נפגעי התקפות-פתע. אפשרויות התקפות-פתע או מיקוש-דרכים שכיחות מאד ומספר הקורבנות עלול להיות רב..." "באר שבע באזור מוכן לפורענות" מעיתונות התקופה

מנהל אדמינסטרטיבי 29 בן

אהובה שגב, המגיעה לבאר שבע כחצי שנה לאחר פתיחת בית החולים ובתוך שלוש שנים הופכת לאחות ראשית - הצעירה ביותר בתפקיד זה בכל בתי החולים של הכללית.

פרופ' שטרן אומר "כן" לפרופ' יוסף >>> 1959 שטרן, מומחה ברפואה פנימית מ"בילינסון", מוצע לנהל את בית החולים החדש העומד לקום בנגב. שטרן מתנה את הסכמתו בכך שינהל במקביל גם את המחלקה הפנימית. שנה הוא מכהן 18 במשך בשני התפקידים גם יחד. "מעולם לא הרגשתי שתפקידי כמנהל מחלקה מתנגש בתפקידי כמנהל בית החולים, להיפך" - כך יאמר לימים המנהל הראשון של בית החולים - "עלי להודות שתפקידי כמנהל מחלקה מקל עלי את ניהול המוסד עקב המגע הבלתי אמצעי עם החולים ועם שאר מנהלי המחלקות והסגל כאחד". פרופ' שטרן הלך לעולמו ועל שמו נקרא כיום "אודיטוריום ע"ש 1992- ב שטרן" בכניסה לאגף הדרומי בסורוקה.

עידן חדש בנגב: מיטה לכל ילד

מלקחי מבצע קדש: " "מגרש חניה להליקופטרים מחזק בתודעת מקבלי ההחלטות את הצורך בהקמת בית חולים מודרני 1956- מבצע קדש ב >>> 1957 בבאר שבע. לנגד עיניו של משה סורוקה עומדת תמונת פינוי נפגעי צה"ל, שהובהלו מהחזית המצרית מושג שיתוף פעולה עם 1957 לבתי החולים במרכז הארץ בהיעדר מסגרת אשפוזית בבאר שבע. במאי

מסמן עידן חדש בנגב, 50- סוף עשור ה >>> 1959 מיטות 20- בבריאות בכלל וברפואת הילדים בפרט. מ מיטות 40- בבית החולים הישן גדלה מחלקת הילדים ל מיטות. על כולן 70- במבנה החדש ועד מהרה מתרחבת ל מנצחת ביד רמה ד"ר וילהלמינה כהן, כשהיא נעזרת בד"ר עמירם יוסף ובד"ר אליהו קצוני. המאושפזים הראשונים מועברים מהחדרים הדחוסים של "הדסה" באמבולנסים - ארבעה-חמישה על כל אלונקה. במחלקה החדשה זוכה כל ילד למיטה משל עצמו. התרחבות מערך רפואת הילדים בנגב מביא לירידה כללית בתחלואה, ובקרב ילדי הבדואים אף לעלייה ניכרת בתוחלת החיים.

אלי פרסר (במרכז) בישיבה של ההנהלה והוועד

"אדמיניסטרציה רפואית אינה מדע >>> 1958 מדויק אלא אמנות", כך מצוטט אלי פרסר, המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים, במלאת עשור להקמת בית החולים המרכזי לנגב. פרסר נכנס בלבד, בעוד שבית 29 , בגיל 1958 לתפקיד בשנת החולים מצוי בבנייה. בעבודת נמלים הוא מנהל מאפס את תהליך ציוד ואיוש בית החולים ומשמש . עד לפתיחת בית 1973 שנה, עד לשנת 15 בתפקיד מיליון לירות, ותקציב 12- החולים מושקעים בו כ 1.5 בית החולים בשנה הראשונה לפעילותו עומד על מיליון לירות.

צה"ל וכחלק מלקחי המלחמה מוכנסים שינויים בתכנון המבנה: בית חולים חירום נבנה במרתף, מוקמות רמפות שיפועיות בין המרתף לחדרי הניתוח הצפוניים להעברת פצועים מהירה באלונקות במקרה של השבתת המעליות, ומתקבלת החלטה להכשיר "מגרש חניה מיוחד לשירותי הליקופטרים".

העברת תינוקות לבניין החדש

המדענים הצרפתים רוצים בית חולים מאז הקמתו קשור בית החולים באופן הדוק עם צה"ל ומערכת הביטחון, אולם לא רבים יודעים את >>> 1959 תרומתו להקמת הכור בדימונה. "אין ספק כי ללא בית חולים מודרני באזור, גם הקריה למחקר גרעיני בדימונה לא הייתה יכולה לקום", אמר אליהו נאווי, ראש עיריית באר שבע לשעבר, במלאת עשור לבית החולים, והסביר: , הביעה התעניינות רבה במועד הפתיחה הצפוי של בית 1959- "משלחת המדענים הצרפתים, שהגיעה לעיר ב החולים, ואף התנתה את בואם ואת הבאת משפחותיהם לבאר שבע בקיומו של בית חולים בעיר".

11 | אצבע על הדופק

10 אצבע על הדופק |

ם י נ ש ה י א ר ב ה ק ו ר ו ס ם י ש י ש ה ת ו נ ש 60

בית החולים המרכזי לנגב נפתח עם חמש מחלקות ראשונות

"מייבאים" רופאים מארגנטינה תנופת הפיתוח נמשכת: נחנכים מכון הלב ומכון האיזוטופים, >>> 1962 שתי קומות נוספות מושלמות, המכון הפתולוגי מורחב ומתחילים בבניית מכון לפיזיותרפיה, מחלקת נשים נוספת ועוד חדרי ניתוח. על רקע הגידול בפעילות עולה צורך דחוף בגיוס רופאים לבית החולים המרכזי לנגב ולמרפאות הקהילה בבאר שבע וביישובים המתפתחים. ד"ר חיים דורון לבואנוס איירס 1962- - לימים פרופ' דורון, מנכ"ל קופ"ח כללית - יוצא ב צעירים יהודים, בוגרי בתי ספר לרפואה, ולשכנע אותם 30 ומצליח לגייס לעלות לישראל ולהתיישב בנגב. רובם הגדול נקלט בבאר שבע ומתגבר את מצבת הרופאים הדלה בבית החולים.

חדר ניתוח, 60- תחילת שנות ה

פרופ' חיים דורון

הצוות צועד על קיבתו

מיטות 220 תושבי הנגב, עם 60,000 לרשותם של 26.1.60- בית החולים נפתח ב >>> 1960 מיליון לירות. תהליך הפתיחה מתפרס על פני שלושת החודשים 1.5 ותקציב שנתי של הראשונים של השנה. בבית החולים רק חמש מחלקות חיוניות: מחלקת כירורגיה כללית (ובמסגרתה אף אוזן גרון, עיניים ואורולוגיה), שתי מחלקות פנימיות, מחלקת ילדים, חולים. 11,000 מחלקה אורתופדית ומכון רנטגן. בשנה הראשונה מאושפזים בבית החולים רופאים בלבד, מהם חמישה העוברים מבית החולים הדסה 30 עם הפתיחה מונה הסגל הישן. כל היתר הם ברובם עולים חדשים, ממזרח אירופה ומדרום אמריקה, שאינם מכירים את שיטות העבודה המקובלות בארץ ואת השפה ומנהגי המקום. מאמץ רב מושקע בהפיכת קיבוץ הגלויות הזה למערך רפואי הדובר שפה אחידה. "בתחילת הדרך שפות שונות וטיפלו באוכלוסייה שדיברה כמספר 18 רופאים שדיברו 35 היו בבית החולים הזה של שפות - אך לא בהכרח אותן שפות", יאמר לימים המנהל הראשון, פרופ' שטרן.

גם פלסטיקה בנגב חולים 15,000- בית החולים מטפל ב >>> 1964 אחוז לעומת מספר החולים 36 בשנה - גידול של . בשנה זו מוקמת המחלקה לפלסטיקה 1960- ב בניהולו של ד"ר ארווין קפלן, פלסטיקאי רב מוניטין שמגיע לבאר שבע מרודזיה. רוב הנפגעים במחלקה סובלים מכוויות ורבים מהם חיילים. כמה שנים מאוחר יותר, כאשר המשחתת 'אילת' טובעת, מוטס ד"ר קפלן במסוק לסיני ומטפל "על החוף ממש", כדבריו, בנפגעים הרבים.

הבדואיות (עדיין) לא באות ללדת

שבר היסטורי ביד המאושפז הראשון בבית החולים החדש ובמחלקה >>> 1960 האורתופדית בפרט הוא ילד בדואי הסובל משבר ביד. המחלקה האורתופדית שזוכה לכבוד הזה מנוהלת על ידי ד"ר גבריאל טרק. היא מיטות ונחשבת באותם ימים לגדולה בקנה מידה ארצי. 25 נפתחת עם באווירה החלוצית האופפת באותם ימים את ראשוני בית החולים, אומר חשבתי על כך שאברהם 1959 ד"ר טרק: "כשהגעתי לבאר שבע בשנת אבינו היה הראשון שעשה פעולה אורתופדית בבאר שבע, כאשר רחץ את רגלי אורחיו, ואילו אני הייתי השני שבאתי והמשכתי אחריו..."

פרופ' גבריאל טרק

חדר האוכל בבית החולים 60- בנגב, סוף שנות ה

נוירוכירורג ראשון בדרך דרומה רוחות מלחמה כבר מנשבות בין >>> 1966 מצרים וישראל, ובבית החולים המרכזי לנגב אין עדיין מחלקה לנוירוכירוגיה. משה סורוקה מנסה "לייבא" לנגב את ד"ר פסקל טיברין, מבכירי הנוירוכירורגים ב"הדסה" ' הוא מצליח 67 ירושלים. בתחילת לבסוף וד"ר טיברין מקים את המחלקה לנוירוכירוגיה בנגב, שרבים ממטופליה בשנים הבאות הם חיילים פצועים. אחד ממטופליו של ד"ר טיברין הוא רפול, שנפצע בראשו במלחמת ההתשה. בארבע השנים הראשונות לפעילותה מבצעת המחלקה מאות ניתוחי מוח, עמוד השדרה ועצבים הצטברו 1989- ועד לפרישתו ב 1967- היקפיים. לימים יחשב פרופ' טיברין, שמ שנים רצופות! 15 לילות הניתוחים שלו לכדי

תמיד עם צה"ל

ממעוף הציפור

לידות הנרשמות בבית 3,260 מתוך >>> 1961 1.7( הן של נשים בדואיות 58 החולים, רק , נרשמות 1976- שנים מאוחר יותר, ב 15 .) אחוז מהן 1,200- לידות, כ 7,000- בבית החולים כ אחוז) של נשות הפזורה הבדואית. 17(

כך נראה בית החולים מהאוויר בשנותיו הראשונות

פרופ' פסקל טיברין

אריק שרון עם אלי פרסר, המנהל האדמיניסטרטיבי, ואהובה זולטן שגב, מנהלת הסיעוד

שבא ממנצ'סטר שבאנגליה 38- מיטות ושש כליות מלאכותיות, בניהולו של פרופ' ג'פרי ברליין בן ה 14 נפתחת מחלקה נפרולוגית עם 1966- ב מיטות. את כירורגית א' מנהל ד"ר 35 מתוגבר מאוד המערך הכירורגי עם הקמת שתי מחלקות כירורגיות חדשות, שבכל אחת מהן 1968- ב >>> 1969- גדלה פעילות בית החולים פי שניים ויותר: ב בעשור הראשון >>> מיקלוש איגר שעלה מהונגריה ואת כירורגית ב' מנהל ד"ר משה פויכטונגר הרופא הוותיק ביותר בבית החולים הוא 60- בסוף עשור ה >>> פניות לחדר מיון 40,000- רופאים וכ 120 , מחלקות ומכונים 22 , מיטות 530 יש בו בעשר השנים >>> וניהל במשך כעשר שנים את בית החולים הדסה בעיר 1950- מנהל המחלקה הפנימית א', ד"ר אליהו להמן, היושב בנגב מ זוגות חדשים שהכירו בעבודה בבית החולים. כמעט בכולם, לפחות אחד מבני הזוג הוא עולה מאחת מארצות הניכר. 20 נישאים הראשונות

קצינים ושוטרים ממשטרת הנגב על מנת לתרום את מנות הדם הראשונות לבנק הדם החדש 30- , ערב פתיחת בית החולים לציבור, מגיעים אליו כ 18.1.60- ב מיטות, התפוסה 70 יש במחלקת הילדים 1960- ב >>> לידות 2,400 נפתחת מחלקת נשים ויולדות ועד לסוף השנה מתבצעות בבית החולים 1960 בפברואר >>> מיטות, 365- מספר המיטות מועלה ל :1961 >>> אחוז מהילדים המאושפזים מגיעים עקב הרעלות כמו שתיית נפט ואכילת צמחים רעילים 10- אחוז וכ 150 מחלקות חדשות נפתחות בזו אחר זו וביניהן אף אוזן :1963 >>> נקבע כי לבניין הראשי יתוספו שתי קומות ונפתח מכון פתולוגי בניהול ד"ר משה גיל גולדברג שר הבריאות ישראל ברזילי חונך את המרפאה המקצועית הראשונה של בית החולים המרכזי לנגב :1965 >>> גרון, עיניים, אורולוגיה, נוירוכירורגיה וקרדיולוגיה בסורוקה נולד התינוק צבי פרוכטר, לימים צביקה הדר, שבבגרותו זוכר לבית החולים חסד ינקות ומגיע להנחות בהתנדבות אירועים למען סורוקה :7.4.66 >>>

ובקיצור...

ובקיצור...

ד"ר אליהו להמן

1 | אצבע על הדופק

אצבע על הדופק | 12

ם י נ ש ה י א ר ב ה ק ו ר ו ס ם י ש י ש ה ת ו נ ש 60

אש בתעלה: ד"ר שטרן מבקש עוד מיטות

במלחמה ששת הימים עומד בית החולים ב"טבילת >>> 1967 אש" ראשונה מבחינת התארגנות לטיפול בנפגעים רבים. בתוך שעתיים מפרוץ המלחמה כבר מתחילים להגיע הפצועים. בית נפגעים וכן בעשרות שבויים מצריים 1,000- החולים מטפל בכ פצועים. גם ההתארגנות לקליטתם של עשרות פצועי המשחתת , המושלמת בתוך שעתיים-שלוש, מראה את יכולת 1968- אילת ב הצוות להתארגן במהירות לקליטת פצועים מאסיבית במתכונת אר"ן שרק הולכת ומשתפרת. מלחמת ששת הימים: טבילת אש ראשונה פצועים ראשונים מגיעים

בינואר כותב ד"ר יוסף שטרן, מנהל בית החולים, אל משה סורוקה, גזבר קופ"ח ומנהלה בפועל: "אם 19- ב >>> 1969 מיטות כשמספר המיטות 150- להיות מציאותיים מבחינת סיכויי השלום באזורנו... היינו מציעים להוסיף מבנים ל לערך". שטרן יודע על מה הוא מדבר: חודשיים לאחר מכן פורצת מלחמת ההתשה, 650 הכללי בבית החולים יהיה

"היו אלה גילויי גבורה" כותב שלמה 6.7.67 ב"מעריב" מיום >>> 1967 גבעון על התרשמותו מתפקוד בית החולים במלחמה: "...הרופאים והאחיות שניצבו ליד הפצועים בשעותיהם הקשות ביותר, אינם מבינים היום מנין שאבו את הכוחות לעמוד במאמץ הממושך. היו אלה גילויי גבורה, שאינם נופלים מן הגילויים הנהדרים בשדה הקרב… המנהל הרפואי של בית החולים, ד''ר יוסף שטרן, רשאי בלי ספק להתגאות בחלק שנטל המוסד הזה במערכה להצלת חייהם של לוחמים פצועים..."

הרמטכ"ל חיים בר-לב ואלוף פיקוד הדרום ישעיהו גביש מבקרים בבית החולים. במרכז: פרופ' יוסף שטרן

שבמהלכה ממלא בית החולים תפקיד מכריע בטיפול בפצועים

הרבים. כמעט מדי יום ביומו נוחתים המסוקים בבית החולים ופצועים מובהלים לחדרי הניתוח. הטיפול בפצועים מקשה על התפקוד השוטף של בית החולים, שכן פצועי צה''ל מטופלים במחלקות הכירורגית והאורתופדית תקופות ממושכות.

מזל טוב: הגימלאי הראשון בשנותיו הראשונות, התהדר בית החולים בעובדים >>> 1969 יוצא 1969- שממוצע גילם צעיר יחסית לבתי החולים בארץ. ב הפנסיונר הראשון של בית החולים - ד"ר אוסקר 66 לגימלאות בגיל (אשר) פרידמן, שהיה סגנו של ד"ר להמן בהנהלת בית החולים הדסה ועם המעבר לבית החולים המרכזי לנגב ניהל בו את בנק הדם החדש. זמן רב היה ד"ר פרידמן תורן יחיד בבנק הדם, וכשהוזעק בלילות לבית החולים היה תופס טרמפים, כי לא היה רכב כדי להסיעו. למרות זאת, מספרים ותיקי סורוקה, תמיד הגיע בזמן... פרס הייעול לשלום בראשי

האחיות תרמו את הפרס לחיל הים במלחמת ששת הימים מגיעה הפעילות בחדרי הניתוח לשיא, כאשר במהלך ימים >>> 1968 חיילים פצועים. צוות אחיות חדר הניתוח בראשות 200- אחדים מנותחים בבית החולים יותר מ 1,000 שושנה הירש מקבל עקב פעילות זו פרס הוקרה מאיגוד האחיות הארצי. את הפרס על סך ל"י תורם הצוות לחיל הים, "לרכישת כלי אחר במקום המשחתת אילת". רופא עם יד אחת ) מקבל את צל"ש הרמטכ"ל על חלקו בפעולת כראמה במרס 32( ד"ר אשר פרלמן >>> 1968 , שבה נפצע וידו השמאלית נקטעה. ד"ר פרלמן, חבר קיבוץ משמר הנגב, שעלה מארגנטינה 1968 עשר שנים קודם לכן, ממשיך לעבוד בבית החולים כרופא: בידו התותבת הוא מסוגל ליטול דם מחולה ולבצע את כל הבדיקות הדרושות. הוא אף ביקש להציבו באותה יחידה קרבית שבשורותיה נפצע בכראמה - ונענה. "אני יודע שאני נכה אך איני מרגיש כך", הוא אומר, "אני מנסה להתנהג כאילו לא נפצעתי בכלל. בבית החולים הזה האווירה משפחתית והיחסים טובים מאוד, ואני כאן כמו בבית". "באר שבע רוצה בי"ס לרפואה" : "...אנשי באר שבע מחפשים 1.3.68- תחת כותרת זו כותב העיתון "דבר" ב >>> 1968 'אתגרים' והם מוכנים לעשות הכל כדי שיקימו בעירם את בית הספר השלישי לרפואה. אומרים בבאר שבע: לפני ארבע שנים צחקו לנו, כאשר דרשנו להקים כאן אוניברסיטה. . מגיע לנגב גם בית ספר לרפואה". 900 סטודנטים ובשנה הבאה יהיו 600 כיום יש לנו

טיפול בפצוע

מחלקה של איש אחד

בשל מחסור ברופאים מומחים בנגב >>> 1967 נופלת כל הפעילות במחלקות מסוימות על כתפי מומחה אחד, כמו במחלקת אא"ג שמנהלה והרופא היחיד בה - ד"ר ז'אק סידי - רכון השעות 70- שעות על שולחן הניתוחים ב 60- כ הראשונות של מלחמת ששת הימים. הוא פשוט המנתח היחידי בנגב במקצועו המיוחד.

שלום בראשי (משמאל) עם גדולי עולם

ערב המלחמה - המנתח הראשי משותק בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים ניתנת הוראה לפנות את בית החולים ולהיערך >>> 1967 לקבלת נפגעי חזית הדרום. במשך שלושה שבועות עומד בית החולים ריק מחולים ונערך לפתיחת המלחמה. מתרחשת בבית החולים טרגדיה: המנתח הראשי הוותיק ומנהל המחלקה הכירורגית, ד"ר מיכאל 2.6.67- ב גליקסמן, לוקה באירוע מוחי המשתק את הצד השמאלי של גופו. העובדה שהמנתח הדגול, אשר תכנן את הכירורגיה לשעת חירום במרחב הנגב, נעדר מהפעילות במלחמת ששת הימים, מהווה מכה קשה לצוות. נאלץ לעבור לייעוץ במחלקה שהקים. 53 ד"ר גליקסמן מתאושש אמנם אולם נותר מוגבל, ובגיל בין הפצועים במחלקת הכוויות: אביגדור קהלני במלחמת ששת הימים מגיעים לבית החולים פצועים רבים הסובלים מכוויות. על מטופלי המחלקה >>> 1967 הפלסטית נמנה גם בעל עיטור הגבורה ממלחמת יום הכיפורים, סא"ל אביגדור קהלני, שבמלחמת ששת הימים אחוז. קהלני מאושפז בבית החולים במשך 55 נפגע בפריצה לעזה ומגיע למחלקה עם כוויות בשיעור של כארבעה חודשים עד שהוא מחלים מפצעיו.

שלום בראשי, המנהל את משרד הקבלה של בית >>> 1967 החולים מיום פתיחתו, הוא זוכה פרס הייעול הראשון של מרכז , לאחר שביטל כפילויות במילוי טפסים 1967 קופת חולים בשנת של יולדות. בראשי, הירושלמי במקור והדובר ערבית שוטפת, עומד בראש המחלקה המהווה את השער המרכזי של בית החולים שעות ביממה. 24

לימים יהיה המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים במשך שנים רבות ) ואחד 1990-1973( מעמודי התווך שלו. מעבר לכך, שלום ורעייתו דורה הם הזוג הראשון שנישא לאחר היכרות בבית החולים....

60- משרד הקבלה בשנות ה

הסיעוד בפעולה

1 | אצבע על הדופק

14 אצבע על הדופק |

"אני זוכר את זה ממש כמו היום"

רון בן ישי, מבכירי הכתבים הצבאיים בישראל, משמש כיום כפרשן לענייני ביטחון של שנה שהוא מסקר 40- וכתב למשימות מיוחדות של "ידיעות אחרונות". כבר יותר מ YNET מלחמות ואירועים בקו האש ובאזורי עימות ברחבי העולם, ואף נפצע כמה פעמים במהלך עבודתנו העיתונאית (בפעם האחרונה, במלחמה בקוסובו). על שתי פציעות שבעקבותיהן קרן ממן אושפז בסורוקה, הוא מספר ל

מתי ובאילו נסיבות הגעת לראשונה לסורוקה? , כשהייתי מ"כ בצנחנים. יצאנו 1962 "זה היה בחורף בליל גשם וסופה להניח מארב לפלסטינים מדרום הר חברון, שהיו גונבים צינורות השקיה וציוד מהקיבוצים הסמוכים. נסענו בלי אורות והתהפכנו לוואדי. היו לנו פצועים והרוגים. הבטתי בכף ידי השמאלית שהייתה בתוך כפפה, וראיתי שהאצבעות הולכות בכיוונים משונים. זה היה מוזר, לא הרגשתי כלום. כשהתחלתי להוריד את הכפפה הבנתי שהאצבעות מנותקות, בקיצור, כף היד ממש מרוסקת. הסיעו אותי לסורוקה תחת מורפיום. אני זוכר שהעלו אותי על שולחן הניתוחים ואמרו לי שיצטרכו לקטוע לי אצבע אחת וצריך להתפלל שהשאר יהיו בסדר. עשו לי הרדמה מקומית ושמו מין מחיצה מבד ביני ובין היד המנותחת. אמרתי שאני רוצה לראות את

לקיר כדי לסגור להם את זווית הירי ואז התרומם כמו מעלית. זו הייתה סצנה ממש כמו מהסרטים. כשהתרוממנו נפסקה האש כי באמת 'נגמרה להם הזווית'. שמעתי את חיים בר לב, אז הרמטכ"ל, ואת אריק שרון, מדברים בקשר עם פואד, מבררים מה המצב, והוא עונה 'נפצעתי, תכף אראה מה קורה'. מפה לשם הוחלט שהפעולה השיגה את מטרותיה, הסיור מצא את מה שהוא חיפש וקיבלנו הוראה לחזור לעין יהב. אני כל הזמן עם המיקרופון ביד, ומכיוון שאני רוצה לראות מה קורה בהליקופטר אני מביט למטה ורואה שמכשיר ההקלטה שלי פתוח כמו פרח. מביט הצידה, המכונאי המוטס יושב על ידי כמו פסל, חיוור - חי אבל בשוק מוחלט. אני מזיז את מכשיר ההקלטה ומתחתיו רואה שכתם כהה מתפשט אצלי בחלק העליון של המכנסיים. חשבתי

"טסנו בדלתות פתוחות, משמאלי פואד ומימיני מכונאי מוטס. כשעמדנו לנחות בפטרה נפתחה עלינו אש מהארמון הנבטי. תחמושת החלה להתפוצץ במסוק. שלושתנו נפצענו"

הניתוח ונעניתי שזה לאאפשרי אבל אפשר לכוון את המנורה מלמעלה, כך שאוכל לראות את ההשתקפות. אני זוכר את זה ממש כמו היום. אחרי הניתוח החזירו אותי למחלקה כירורגית ב'. יש עוד דבר כזה?" בוודאי, עד היום בראשותו של פרופ' יצחק לוי. מה אתה זוכר מהאשפוז? "לא היה מקום בחדרים, אז

שאולי עשיתי במכנסיים מרוב פחד, אבל מהר מאוד זיהיתי שזה דם. רק אז הבנתי שנפצעתי. אמרתי לפואד והוא ענה 'גם אני' והראה לי את הרגל שלו. הוא נפצע בקרסול. המכונאי בכלל היה במצב של פוסט טראומה. מה שקרה הוא, שכאשר המסוק עמד לנחות ברחבה של פטרה בין הארמונות, היינו עם הדלת

"פתאום ראיתי שהפתח מאחוריי מחשיך. כשהסתובבתי ראיתי אחות צעירה עם שיער זהוב ארוך. היא נראתה לי ממש כמו מלאך. התאהבתי על המקום"

השכיבו אותי עם האינפוזיה במסדרון. בחדר הסמוך שמעתי ילד שבוכה נורא. לקחתי את העמוד של האינפוזיה והלכתי אליו כדי לנסות לנחם אותו, ואז ראיתי פתאום שהפתח מאחוריי מחשיך. כשהסתובבתי ראיתי אחות צעירה עם שיער זהוב ארוך. היא נראתה לי ממש כמו מלאך. התאהבתי בה על המקום. היא באמת הייתה חברה שלי די הרבה זמן, עד שהנסיבות הפרידו בינינו". . ומה עם היד?.. " היד החלימה, אבל נשאר לי גדם באצבע הרביעית". באשפוז השני שלך - כבר היית עיתונאי? "נכון, כתב צבאי של רשות השידור. זה היה אחרי . פואד בן 1968 מלחמת ששת הימים, בינואר אליעזר היה אז מפקד סיירת שקד, ואלוף הפיקוד היה אריק שרון. באותה תקופה מחבלי הפתח הציקו ליישובי הערבה, ירו במרגמות ושיבשו את הדרכים. יום אחד פואד הזמין אותי להצטרף לפעולה באזור כביש הערבה. עלינו על מסוקים וטסנו לכיוון פטרה. זה היה לפנות בוקר, טסנו בדלתות פתוחות ואני זוכר שהיה קור אימים. ישבתי באמצע, משמאלי פואד ומימיני מכונאי מוטס. על הברכיים החזקתי מכשיר הקלטה גדול וכבד מאוד. טסנו לתוך המדבר הירדני וכשעמדנו לנחות בפטרה עלה אור ראשון של בוקר בצבעים מדהימים, רק שלא הספקנו ליהנות מהנוף, כי כשמגלשיי המסוק שלנו כמעט נגעו בקרקע נפתחה עלינו אש מהארמון הנבטי הגדול שחצוב שם בקיר. ראינו את הלהבות הגדולות יוצאות מהחללים האפלים שמאחורי החלונות. שמענו את הפגיעות של הכדורים בגוף ההליקופטר, תחמושת החלה להתפוצץ. הטייס לא התבלבל: הוא פשוט טס מעבר

פתוחה בדיוק לעבר הארמון שממנו ירו המחבלים, ושלושתנו נפגענו. הטייס הנחית אותנו בבית חולים שדה בעין יהב, שם טיפל בי רופא מצרפת שאמר 'זה בסדר, אתה תהיה אבא', ומשם שוב במסוק לסורוקה, על מורפיום. איך שאנו נוחתים מתחילים לתחקר אותי מה עושה פה כתב של קול ישראל, כי מסתבר שזו הייתה פעולה אריק שרונית טיפוסית, ודובר צה"ל בכלל לא אישר לצרף כתב. נכנסתי לניתוח, היו לי חורים בין שתי הירכיים, הוציאו את הכדורים ונתנו לי אותם למזכרת". יש מישהו מאנשי הצוות אז בסורוקה, שזכור לך במיוחד? "אני בעיקר זוכר את ד"ר שטרן, שהיה אז מנהל בית החולים. הוא בא מייד לבקר אותי, גם כי למד עם אמא שלי באוניברסיטה, ובכלל, הרי כבר הייתי קצת סלב..." איזה זיכרון ויזואלי יש לך מסורוקה? "אני זוכר הרבה בדואים במסדרונות, אני זוכר את דלתות הזכוכית, שעליהם היו מצוירים עורבים כדי שמישהו לא ייתקע בהן... תמונות מגובה העיניים של פצוע". אני מניחה שיצא לך לראות את סורוקה מאז. אילו מחשבות חולפות לך אז בראש? "מדי פעם כשאני בבאר שבע, אני מביט על בית החולים מבחוץ, ובכל פעם חושב כמה הוא לא דומה היום לבית החולים הקטן שאני זוכר. אני חושב שאחת ההצלחות הגדולות של סורוקה היא היכולת להפוך למוסד שאין עליו שום מחלוקות, בין אם אתה בדואי או בין אם אתה תושב עומר. זו האינדיקציה הכי טובה להצלחה של בית החולים".

"אני מזיז את מכשיר ההקלטה ומתחתיו רואה שכתם כהה מתפשט בחלק העליון של המכנסיים. לרגע חשבתי שעשיתי במכנסיים מרוב פחד. רק אז הבנתי שנפצעתי" "אני בעיקר זוכר את ד"ר שטרן, שהיה אז מנהל בית החולים. הוא בא מייד לבקר אותי, גם כי למד עם אמא שלי באוניברסיטה, ובכלל הרי כבר הייתי קצת סלב..."

1 | אצבע על הדופק

16 אצבע על הדופק |

ם י נ ש ה י א ר ב ה ק ו ר ו ס ם י ע ב ש ה ת ו נ ש 70

בתוך עשור אחד >>> 1970 בית החולים מכפיל את היקף יש 1970- פעילותו - ויותר. ב מחלקות, 22 , מיטות 600 בו רופאים 80 עובדים (מהם 700 בסיעוד). בשנה זו 300- ו ניתוחים, 4,000 מתבצעים בו קבלות 24,000 , לידות 4,800 ביקורים 40,000- לאשפוז ו במיון. במעבדות סורוקה בדיקות ליום, 2,000 מבצעים אחוז 90 : ועוד נתון מעניין מעובדי המעבדה הם נשים.

מכפילים פעילות בתום העשור הראשון

ביה"ס לסיעוד מתנתק מבית החולים בשנה זו מתנתק בית הספר לסיעוד >>> 1972 על שם פולה בן גוריון מבית החולים. בעקבות כך מורחב תקן הסיעוד בבית החולים, לרווחת החולים ואנשי הצוות - זאת לאחר שבשנים הראשונות היוו תלמידות בית הספר חלק מתקינת כוח האדם של בית החולים. שש שנים לאחר מכן הופך בית הספר לסיעוד לחלק אינטגרלי מהפקולטה למדעי הבריאות.

studio rave-peleg

למרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה במלאת יובל שנים איחולינו להמשך שגשוג ושותפות לדרך

למען בריאות ורווחת כל תושבי הנגב

ש החלטה: תקום פקולטה לרפואה בנגב י סוף סוף מתקבלת ההחלטה על ייסוד בית ספר לרפואה בבאר שבע, שיהיה מסונף לסורוקה ויהפוך >>> 1970 את בית החולים באופן רשמי לבית חולים אוניברסיטאי. התפיסה שמאחורי הצעד הזה: הצורך לחנך ולהכשיר דור חדש של רופאים, שיראה בשירות לקהילה את עיקר תפקידו - ויצירת סימביוזה בין הפקולטה לבית החולים, כך שמעמדו האקדמי של בית החולים יקרין על שירותי הרפואה בנגב ויהווה כוח משיכה לרופאים איכותיים המתעניינים גם בהוראה. פרופ' חיים דורון, ממקימי אוניברסיטת הנגב, משקיע מאמצים רבים במימוש הרעיון, ועם בואו של פרופ' משה פריבס לאוניברסיטת הנגב מקבל הנושא תנופה רבה.

ולקידום המחקר הרפואי בישראל

אוניברסיטת בן,גוריון בנגב, המציינת ארבעים שנים להיווסדה, היא אוניברסיטה מובילה בישראל ומרכז חשוב להוראה ולמחקר, האוניברסיטה ממלאת תפקיד מרכזי בפיתוח התעשייה, החקלאות והחינוך בנגב,

לאוניברסיטה מוניטין עולמיים במחקר ופיתוח של חקלאות מדברית והיא תורמת תרומה מדעית חשובה לארצות מתפתחות, חוקרים ומדענים חולקים עם עמיתיהם ברחבי העולם ידע מתקדם בתחומים כגון טכנולוגיה עילית, ביוטכנולוגיה, רפואה, אנרגיית שמש, ניהול משאבי מים, ננו,טכנולוגיה ועוד, האוניברסיטה היא מרכז רב,השפעה בתחום הספרות העברית, מחשבת ישראל, פסיכולוגיה, כלכלה וניהול, אוניברסיטת בן,גוריון בנגב ממשיכה להתמודד עם אתגרים חדשים בכל תחומי המדע והטכנולוגיה, הרוח והחברה, ולשאוף למצוינות אקדמית ולהרחבת תרומתה לקהילה, לאוניברסיטה קמפוסים בבאר,שבע, בשדה בוקר ובאילת, למעלה מ,,,, סטודנטים לומדים בפקולטות למדעי ההנדסה, מדעי הבריאות, מדעי הטבע ומדעי הרוח והחברה, בית,הספר לניהול על,שם גילפורד גלייזר ובית,הספר ללימודי מחקר מתקדמים על,שם קרייטמן, כן כלולים באוניברסיטה מכוני מחקר חשובים כגון המכון הלאומי לביוטכנולוגיה בנגב, המכונים לחקר המדבר על,שם יעקב בלאושטיין, בית,הספר הבינלאומי ללימודי מדבר על,שם אלברט כץ ומכון בן,גוריון לחקר ישראל והציונות, בית,הספר לרפואה ע”ש ג’ויס וארוינג גולדמן ידוע בעולם כמופת של רפואה קהילתית ורב,תרבותית ובוגריו, יחד עם בוגרי המחלקות לעבודה סוציאלית, לחינוך ולמינהל ציבורי ורפואי, מהווים עמודי,תווך במערכות החברתיות והרפואיות בבאר,שבע ובדרום, ביניהם המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה,

"מוכנים להשתלת כליה ראשונה" ד"ר איבור סובר, מנהל המחלקה האורולוגית, שחזר לא מכבר מהשתלמות בחו"ל >>> 1970 בתחום של השתלת כליות, מתכונן לביצוע ראשון של השתלת כליה בנגב. "אני מוכן בהחלט לניתוח כזה", אומר הרופא שהגיע לבאר שבע מלונדון ונקלט היטב בבירת הנגב, "אנו זקוקים עתה רק למכשיר מיוחד להשוואת רקמת הכליות, שבלעדיו קשה להשתיל, וכן למדור בידוד השנה החולפות מאז מתבצעות בבית 40- מיוחד כדי לקלוט בו את בעלי הכליות המושתלות". ב החולים עוד עשרות השתלות כליה.

מעכשיו: המרכז הרפואי סורוקה!

שוב מניחים אבן פינה...

בית החולים מתחדש >>> 1971 נערך בו טקס הנחת 19.7.71- וגדל: ב אבן פינה למרכז הרפואי החדש - לא עוד "בית חולים" כי אם מרכז רפואי (ואו-טו-טו גם אוניברסיטאי). בטקס נוכחים בין היתר ראש העירייה אליהו נאוי, יו"ר הכללית פרופ' חיים דורון, משה סורוקה ונכבדים נוספים (בתמונה למעלה).

משה סורוקה, ה"בנאי" הגדול של קופת חולים >>> 1972 , השקיע בבית החולים בנגב את כל מרצו 50- בשנות ה וניסיונו. הקמת בית החולים בבאר שבע היא מפעלו הגדול האחרון - ואולי אף מפעל חייו. סורוקה כיהן במשך השנים כמנהל האדמיניסטרטיבי של הקופה ולאחר מכן כמנהלה מחליטה הנהלת 1972- הכללי. לאחר שהוא הולך לעולמו ב קופ"ח לקרוא לבית החולים בנגב על שמו, ושנתיים לאחר מכן השינוי מקבל תוקף רשמי.

קורס ראשון לאחיות עולות 60- גל העלייה של תחילת שנות השבעים מתגבר את הסיעוד בבית החולים בכ >>> 1973 אחיות עולות מבריה"מ. בבאר שבע נערכים הקורסים הראשונים בארץ להדרכת האחיות העולות, שהכשרתן והרגלי עבודתן שונים מהמקובל בארץ. בראשותה של אמירה בלייברג, אחיות עולות, 20 קורס אוריינטציה ראשון בהשתתפות 1973- סגנית האחות הראשית, נערך ב הכולל בנוסף לחומר המקצועי ולהתנסות הקלינית גם שיעורים בעברית, באזרחות ובתודעה מועתקת תוכנית ההכשרה על ידי בתי חולים אחרים ברחבי הארץ. 1974- יהודית. כבר ב

1 אצבע על הדופק |

1 | אצבע על הדופק