כותבים קוראים - אפוס הוצאה לאור - גיליון מספר 7 - לקט - ספטמבר 2019
כותבים קוראים
גיליון מס ‘2
המשך ראיון עם אלונה ירדן
חשבת לפרוש בעצמך? ” לא. אני לעולם לא מתלבטת אם לפרוש מכתיבת ספר שהתחלתי. מבחינתי, ספר הוא כמו יצירה של עוד ילד ולא יעלה בדעתי להפסיק את יצירתו באמצע הדרך. “ עד כמה העובדה שאת לא יודעת לאן הסיפור ילד ומה יהיה הסוף הפריע לך? ” מאוד! חשבתי שאי הידיעה והענקת השליטה על הדרך לקוראות תהיה משחררת עבורי, אבל טעיתי
בענק. חשבתי שזה יוריד עול מעל לבי, אבל בפועל, היו לי רצונות וכיוונים שבערו להיכתב ולא פעם נאלצתי לנתב את הסיפור באופן מנוגד מהם וללמוד להתמודד עם זה. יותר מכל, אני חושבת שהתהליך הזה הוציא אותי מפוייסת יותר ועם יכולת התגמשות והתפשרות טובה
יותר. זה היה תהליך לא פשוט, אך נראה לי שבסופו, מבחינתי, זכיתי. “ האם הרגשת למעשה שחרור מהצורך הזה - שלא לומר השליטה -
לדעת את הסוף?
” השאלה מצויינת כיוון שזה מה שצפוי היה שארגיש, אבל התשובה הכנה ביותר שיש לי לספק עבורה היא לא. למרות שהספר מדבר על שחרור השליטה, ואולי דווקא בגלל שעל זה הספר מדבר, התקשיתי מאוד לעשות זאת בכתיבתו. אני חושבת שזה רק טבעי שכל אחד חושב שהוא יודע מה נכון ביותר עבור ילדיו, וכיוון שאני רואה בספריי ילדיי, התקשיתי מאוד לשחרר את השליטה בגידולו, אבל לעשות זאת. כנראה שידעתי שהענקתי את השליטה בידי מי שרצו רק טוב עבור הדמויות שלי ולכן יכולתי לנשום לרווחה. “ עד כמה הסוף שנבחר מתאים למה שהיית בוחרת בעצמך? ” את שני הפרקים האחרונים בספר כתבתי בלי להתייעץ. גם את זה העליתי כאפשרות בחירה והן היו אלה שביקשו שאת סוף הסיפור אבחר בעצמי ואפתיע אותן איתו. אף אחת לא האמינה לאן לקחתי את הסיפור וכולן היו פשוט מאושרות ומרוגשות. “ תצאי לפרוייקט כזה שוב? ” חד משמעית, כן! “
לאתר של אלונה ירדן
07
Made with FlippingBook flipbook maker