כותבים קוראים - אפוס הוצאה לאור - גיליון מספר 7 - לקט - ספטמבר 2019

לקט כתבות

היכונו לגיליון המיוחד - ראש השנה תש”פ

גיליון מס ’ 6

גיליון מס ‘6

כותבים קוראים מגזין שבוע הספר העברי - יוני 9102

דבר העורכת,

בכיתות הנמוכות, ניתן לפתח את העלילה קצת יותר ולפתל אותה. “ באותו רגע ידעתי שאני הולכת להוציא את הספר הזה – לא משנה מה. מאז קרו המון דברים. הספר יצא לאור והיה חביב הקהל, ילדים קראו אותו וחוו את המסע של שחר וג'או יאנג בסין, הוזמנתי למפגשים עם הילדים ומכרתי לוועדי עובדים. הצעד הנ ו סף שעשי תי בנ ושא הה ו צא ה , ה י ה ל פ ת ו ח א ו תה לאנשים שרוצים לכתוב אבל לא ממש יודעים איך להתחיל ואיך להמשיך. פנו אלי אנשים שסייעתי להם אפילו לכתוב הספדים, או מכתבים לזכר אדם אהוב שהם רצו להכניס לספר זיכרון וזו היתה חוויה מכוננת של ממש. לימים ובמעבר המהיר לדיגיטל, החלטת י שאנ י ממי רה את כל הספרים שלי לפורמט דיגיטלי, מהלך שהציב אותי במקום אחר, מאתגר ועכשווי. מהלך נוסף היה לי י צר מפגשי ס ו פר י י עו ד י י ם ב נ ו שא הספ ר י ם ו כעת יש ל י שלושה מפגשי ס ופר בנ ושא י חברות, העצמה ויזמות. אז למה חשוב לי לכתוב על הדרך שעברתי? משום שאנ י נתקלת בסימני שאלה רבים בקרב אנשים שזהו להם ספרם הראשון וכאלה שעדיין נמצאים בתחילת הדרך. יש לי מסר אחד עבורכם, תעשו הכל מכוונה טהורה והכי טוב שאתם יכולים. אל תסתמכו על מכירות בשלושה או ארבעה אפסים או התעשרות בין לילה. דברים קורים לאט. ממש לאט. תעטפו את עצמכם באנשים טובים, מקצועיים ותמשיכו לכתוב.

הספר הראשון שהוצאתי בהוצאת אפוס, היה ’ מקלות של אטר י ו ת ז ו ‘ . ה י י תה הרפתקה יוצאת דופן.

"אינך כותב מפני שברצונך לומר משהו; אתה כותב מפני שיש לך משהו

מה שגרם לי לצאת לדרך היו כל מכתבי הדחיה שקיבלתי מכל

ההוצאות האפשריות ששלחתי אליהן את כתב היד. חלקן לא החזירו לי את כתב היד שהקפדתי לשלוח מסודר וכרוך בכריכת ספירלה. כשקיבלתי את המעטפות בדואר חוזר לאחר כחצי שנה, עברו ימים עד שפתחתי אותן, כי היה לי כל כך קשה לקרוא את ה נ י מ ו ק י ם א ו א י ה נ י מ ו ק י ם לדחייה. רובם כתבו, ” זה לא הסגנון שלנו, הסיפור לא מתפתח כפי שאנחנו ח ו ש ב י ם שצ ר י ך , א נ ו ע מ ו ס י ם בהוצאות של ספרים אחרים ולכן לא נ ו כל להתפנ ות , “ ועו ד נ ימו קי ם מנימוקים שונים. הספר מקלות של אטריות נכתב לאחר שהות ארוכה בסין ואהבתי אותו. השקעתי בו המון לילות של כתיבה ומחשבה. היום אני יודעת שהוא לא היה אפוי מספיק כששלחתי אותו. אבל אז לא ידעתי זאת. לא נפגעתי ממכתבי הדחיה, היה לי קשה א י תם כ י הם ר י פ ו את י ד י בתחילה, אבל ממכתב למכתב ידעתי שאני אוציא את הספר לבד. זה רק היה עניין של זמן והבשלה. יום אחד קיבלתי בחזרה מכתב מהוצאה אחת די גדולה, שאמנם הייתה בו דחיה מ נ ו מ ס ת , א ב ל כ ש פ ת ח ת י א ת המעטפה, נשר מכתב היד הכרוך, פתק שכתב הלקטור כחוות דעת ובו ” פרט, זהו ספר נחמד, מתאים לילדים

לומר."

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

’ מגזין כותבים קוראים ‘ הנוכחי, הוא מגזין לקט, המארח מקבץ כתבות נבחרות שהתפרסמו במגזין מרגע יציאתו לאור. אנו נערכים לגיליון חגים חגיגי העומד להיסגר ממש בימים אלו, מוזמנים לשמור לעצמכם עמודים. כתבתם ספר? תכתבו

עליו.

ספטמבר שמח,

שלכם,

ורד קמינסקי

"כיוון שיש לי סוג של דוכן נואמים, המעט שאני יכול לעשות הוא להשתמש בו מפעם לפעם." ג ‘ ון גרישם

2

גיליון מס ‘6

כותבים קוראים מגזין שבוע הספר העברי - יוני 9159

החיים על פי זוהר אביב

” סדרות: חבורת כוח

זוהר אביב כתבה 21 ספרים שחלקם תורגמו לאנגלית ולסינית. ב - 9

“, ” המוח מסע מצמרר ” ,“ יד הפלא “ו“ כוח הלב ,“ מהנקראות ביותר בספריות בישראל. בנוסף הוציאה לאור ספרים לפעוטות ” שמח על בום ” ואת “ הירח בילי בום כתה א' “. שלום בקרוב יצא לאור הספר מה ” מתוך הספר : יהלומים באקווריום : בנושא ערך עצמי

עושים עם געגוע ?“ זוהר מחלקת את זמנה בין כתיבה לבין הרצאות בבתי ספר על הספרים ועל מאחורי הקלעים של הכתיבה הממלאת את כל עולמה והיא אומרת, אני ” מאוהבת בילדים שאני מרצה בפניהם. במיוחד

...” דקל, אתה מודע לעצמך ולתופעה, וזה אומר שאתה . מאד חכם אולי בּלֶקּאָאוּט

בשבילך." אמר נפטון.

תזכורת

הוא

" חחח...שכחה היא תזכורת?" גיחכתי. " כן, תזכורת יקרה כיהלום. זכור: 5 . , כולם לא מושלם 9. סלח לעצמך, אהוב את עצמך כפי

אתה כמו

שאתה

3 . התמקד בטוב שב... “

זוהר אביב, צילום: מיכל בנדק

באלה שקראו מספריי ומעריצים... בעיני ילד שמעריץ סופר הוא ילד מיוחד במינו וחכם במיוחד. “

מה מיוחד בספרים שלך שסוחפים אחריהם את הילדים? אני חושב שהעובדה שאני כותבת סיפורים מהחיים וכל אחד יכול למצוא בדמויות את עצמו, זה הייחוד שלי - אני כותבת על ילדים אמיתיים והופכת אותם לגיבורי ספרים. הספר האחרון שכתבת, “??” מבוסס על מקרה אמיתי שלך דווקא? ” נכון, דקל בן ה - 55 מבקש סמרטפון ליום ההולדת שלו ,

אבל הוריו מחליטים לקחת אותו ואת ליה אחותו התאומה לטיול בתאילנד, שם לומד דקל לקבל את עצמו, לאחר שהוא נשאב לתוך אקווריום ענק ומתעמת עם כריש אימתני. זהו ספר נוסף בסדרת הפנטזיה מסע מצמרר. הספר נולד בעקבות בלק אאוט שחוויתי בתוכנית שהוזמנתי אליה 'לעוף על

המיליון' כתבתי על ילד שחווה בלקאאוט ומאבד ביטחון עצמי אבל חוויה מטורפת בתאילנד בתוך אקווריום מחזירה לו את הביטחון והוא מוצא יהלומים שהם ערכים שבונים מחדש את העצמיות שלו. ילדים רבים חסרי בטחון עזרו לי בכתיבה, ויחד איתי למדו את הכללים והטיפים לבניית חוסן נפשי. בסוף הספר נתתי להם הקדשה ותודה על ההשראה .“

8

גיליון מס ‘6

כותבים קוראים מגזין שבוע הספר העברי - יוני 9159

כל כך הרבה ספרים? זה ממש סוג של קוסמות....

” אכן כשהייתי ילדה היה לי חלום להיות פיה מעופפת ולעשות טוב לילדים, למזלי קיבלתי מקל קסמים שהוא כשרון הכתיבה איתו אני עושה שינוי חברתי ילדים מבינים מהסיפור שלא

הנושא: אלרגיה לבוטנים ורגישות לחלב

מתוך הספר :

יד הפלא 59 בגוף אחר ...” אני רן השמנמן ויש לי יד פלא! זו יד חזקה שיכולה להזיז הרים ולהקפיא

לעשות נפלאות וניסים. רק אתם, קוראיי היקרים, יודעים את סוד יד הפלא שלי. ואני סומך עליכם שלא

אנשים,

תגלו לאף, כי אם תגלו, מיד ייקחו אותי לבית חולים כדי לבדוק את סוד הכוח שלי. ואני לא רוצה להיות שפן ניסיונות או עכבר מעבדה. אני רוצה חיים רגילים . הבעיה היא שכרגע יד הפלא שלי לא יכולה לעזור לי. הצילו!... “

שווה להיות אלים , הם כותבים לי שהם לומדים מהספרים להשתמש בכוח המוח, לקבל את האחר , להסתכל בתוך הקנקן, להשיג חברים להיות מקובלים בכתה, ושעכשיו טוב להם.. וזה עושה לי טוב לעשות להם טוב. “ איך מגיע הרעיון לסיפור? ” מילד או ילדה שפונים אלי אחרי הרצאה שאני עורכת מולם בבית ספרם, ילד או ילדה עם סיפור חיים שיש בו מסר חברתי. כשאני מזהה הזדמנות לשינוי חברתי דרך כתיבה על אותו ילד , אני מחליפה עימו פרטים ומתחקרת אותו ובכונה סביב המקרה שלו סיפור מרתק. “

מהיכן את מקבלת השראה? ” מהחיים, מהילדות שלי , ובעיקר מילדים אמיתיים שנמצאים איתי בקשר כל הזמן ועוזרים לי להיות עם האצבע על הדופק של מה שקורה כיום בעולם הילדים. אם זה פורטנייט או סליים או כל דבר אחר “ מתחלף. איך הקשר עם הילדים שקוראים את הספר? ” מדהים הם החברים הכי טובים שלי מכירים את עולמי הפנימי דרך הספרים. אני רושמת את המייל שלי בסוף הספרים וכל ילד מוזמן להיות איתי בקשר. לשתף לקבל הקדשה בספר הבא. “

9

גיליון מס ‘6

כותבים קוראים מגזין שבוע הספר העברי - יוני 9159

מה הספר שאת הכי אוהבת? ” הילדים כל הזמן שואלים אותי שאלה זו, ואני עונה, תשאלו אמא איזה ילד שלה היא הכי אוהבת, מה היא תענה? את כולם אני אוהבת בצורה שווה. כך גם אני ומה שחשוב זה מה אתם הכי אוהבים, את חבורת כוח המוח הסדרה הבלשית , את יד הפלא, שזה חצי ריאלי חצי פנטזיה? את כוח הלב שזה רומן או את סדרת מסע מצמרר שכולה “ פנטזיה. יש ספר שהיית משנה בו את הסוף? ” חבורת כוח המוח 99 זאב במחשב מבוסס על מקרה אמיתי על משהו נורא שקרה לילד בגלל שאישר איש זר בפייסבוק, הייתי רוצה שמשהו ישתנה במציאות ובעקבות זאת גם “ בספר. מה תגידי לילד/ה

- בנושא התמכרות למסכים

מתוך הספר: חבורת כוח המוח 91 מסך שבור לָאִמָא שֶלִי יֵש נַיָד, אִתָהּ הוּא בַיוֹם וּבַלַיִל. וּאִמָא שֶלִי הִיא הַכֹל בִשּבִילִי, אֲבָל הִיא לֹא אִתִי, הִיא לֹא אִתִי. פַעַם לִטּפָה הִיא לִי אֶת הַגַב, וּעַכּשָו עִם הָאֶצּבַע מּלַטֶפֶת מָסָךְ. פַעַם שָאֲלָה אוֹתִי לִשּלוֹמִי, וּעַכּשָו רַקבַווֹטּסּאַפ מּסַמֶסֶת הִיא שוֹלַחַת בּרָכָה, שֶחֲבֵרָה לָהּ שָלּחָה. שוֹלַחַת בּדִיחָה בִכּלָל לֹא שֶלָהּ. אֲנִי מרּגִישָה רּחוֹקָה, כּבָר לֹא מַכִירָה, רוֹצָה נּשִיקָה, חִבוּק, אֲפִלוּ נּזִיפָה... רוֹצָה אֶת אִמָא בַחֲזָרָה, בּבַקָשָה!" תוֹקַעַת מַבָט בַמָסָךְ, בִמּקוֹם אֶצּלִי בָעֵינַיִם.

שרוצה לכתוב אבל לא ממש יודע מאיפה להתחיל? ” שתשלח לי מייל ואתן לה את כל הטיפים. בכל מקרה חשוב להתחיל מלקרוא המון כדי לפתח דמיון ושפה, לחוות את החיים, לכתוב יומן.... “

לִי.

את הספרים ניתן להשיג בחנויות המקוונות ובחנויות הספרים או דרך זוהר אביב המייל avivbook@152.net.il

Zoharaviv.com

01

גיליון מס ‘6

כותבים קוראים מגזין שבוע הספר העברי - יוני 9159

מאת: מיכל אדמוני רציתי צבעים בהירים

בסוף דצמבר 9112 התהפכו החיים של מיכל אדמוני החיים, עקב הליך רפואי שלאחריו נותרה נכה. שלושה שבועות שכבה בבית החולים ולאחריו נדרש היה

שיקום ארוך בבית החולים השיקומי, בית לוינשטיין. חודש אחרי שהשתחררה נפטרה

מתוך הספר..

...” תראי יובל, כל יום שעובר פה ממלא אותנו במחשבות, וככל שאני חושבת על כך יותר, אני מאמינה באמונה שלמה שאנחנו צריכים לעזוב את מי שהיינו ולהמציא את עצמנו מחדש....כשנצא מפה, זה מה שאני מתכוונת לעשות.. “

אמה, וחודשיים לאחר לכתה, קיבלה תסחיף ריאתי ובמשך שלושה ימים התנדנדה בין שמים לארץ. לקינוח, פרץ לחיי המשפחה המתגוררת בישובי עוטף מבצע עופרת יצוקה. אדמוני מספרת, "מאז ומעולם כתבתי. תמיד רגשות, תמיד במחברות, תמיד למגירה", אומרת מיכל ומוסיפה, "אחרי מבצע "צוק איתן" הרגשתי שהבטן מתהפכת לי. משהו גדול התבשל שם. לאחר ” מספר חודשים, מצאתי את עצמי יושבת במרפסת ביתי, ומספרת את סיפורה של אלה לתוך הלפטופ. מי שעזרה לי להפוך את הסיפור הגולמי לספר, הייתה מריה אלוני שערכה את הספר. “

'רציתי צבעים בהירים' מספר את סיפורה של אלה, 96 , אשר בעקבות תאונת דרכים קשה מאבדת את

התחושה בפלג גופה התחתון ומאושפזת במחלקת נפגעי עמוד השדרה, בבית החולים השיקומי. בעל כורחה הופכת אלה, מבחורה אופטימית, תוססת ומינית, לאסירה במחלקה שקירותיה צבועים בצבע שמנת צהבהב, וריחות של חומרי חיטוי עומדים בה. היא נכלאת בתוך גופה, הגוף שפעם הסב לה אושר ואפשר לה להגשים את חלומותיה ונדרשת לאסוף את שבריה כל פעם מחדש לאחר שהיא מתרסקת שוב ושוב, ולמרות זאת היא מצליחה לרקום חברויות חדשות, ולפתוח את ליבה לאהבה מפתיעה שנכנסת בהיסוס לחייה.

מה התגובות שאת מקבלת על הספר?

תגובות חמות בדרך כלל. הספר נמכר גם באמזון והתגובות מגוונות ונעות בין האהבה לדמויות, לבין ביקורת עליהן. יש כאלה שכתבו לי

שהם הרגישו כאילו הדמויות היו איתם בבית והם התחברו לאופי הכתיבה שלי לתיאורים בספר ולזרימה שלו. בעיקר אני אוהבת את התגובות שמתמקדות בחשיבות של הספר ובאופן בו הקוראים למדו דרכו על השיקום ועל נכות.

4

9159 גיליון מס ‘6

כותבים קוראים מגזין שבוע הספר העברי יוני -

המשך ראיון עם מיכל אדמוני מחברת הספר ’ רציתי צבעים בהירים ‘

מיכל אדמוני מנחה קבוצות במכללת "גל לוינשטיין", העוסקת בשיקום של אנשים שהחליטו לחזור למעגל החיים, ” אני מנחה קבוצות פעם בשבוע

במסלול שנקרא "נתיב" ואני חלק מצוות מצויין שביחד אנחנו מנסים להחזיר לאנשים שכבה בהם האור, את הניצוץ. המטרה שלנו היא להביא אנשים לחשוב כמה דברים נפלאים יש בנו למרות הנכות. כמה אנחנו יכולים לצמוח ממשבר, ואיך נתנה לנו האפשרות והיא החשובה מכולם - להמציא את עצמינו

מחדש.

מתוך הספר...

בשאר הזמן אני בבית, עסוקה

בכתיבה. בעקבות יציאת הספר שלי – 'רציתי צבעים בהירים' התחלתי גם להרצות בפני קהלים שונים ובהרצאה שלי אני מספרת את סיפורי האישי עם דגש רב על תהליך

” האמת דרור, אני חושבת שחוץ ממני אף אחד לא יוכל להבין, ולא משנה כמה אסביר. אני כל הזמן אומרת שזר לא יבין זאת, אתה החבר הכי טוב שלי בעולם חוץ מיהלי, אבל כל עוד אתה דורך על קרקע יציבה, כל עוד הרגליים שלך נושאות אותך בבטחה ממקום למקום, בלי לחשוב לשנייה על כל צעד שאתה עושה, כל עוד עיניך נישאות למעלה וממלאות את תפקידן המקורי, ומראות לך את העולם, ולא משמשות לך ככלי מאזן על הקרקע, לא תוכל להבין... “

כיתוב תמונה

צילום: ורדה גולדשטיין

“ השיקום. מה מהספר בא לידי ביטוי במיוחד בהרצאות שלך?

” הספר מספר את סיפורה של אלה. בהרצאה אני מספרת את סיפורי. אז כן, זאת אני שם בספר ברגשות, במחשבות, בתובנות ובמסרים. והתובנות והמסרים הם שני הדברים הכי חזקים ששותפים גם לספר וגם להרצאה .“ איזו סצינה חרוטה בליבך לעד? -ה” סצינה שאליה אני מחוברת בכל עצב ועצב בגופי ,זו הסצינה במטבח בבית של אופיר, כשהוא מתעקש איתה שתישען על השיש ותחתוך סלט ואחר כך שתתכופף ותוציא את המחבת ותכין ביצים. זאת כל כך אני שם, אופיר בספר, זה הקול הפנימי שלי. וכל פעם שאני קוראת את הקטע הזה, אני חוזרת אחורה בזמן, לפעם הראשונה שלי בבית ובמטבח בלי דורון שטס “. לחו"ל

5

גיליון מס ‘6

כותבים קוראים מגזין שבוע הספר העברי - יוני 9159

גיליון מס ’ 5

איזו תגובה שקיבלת מהקוראים ריגשה אותך ביותר? ” קיבלתי הרבה תגובות מרגשות, אבל קיבלתי תגובה מבחור יקר שלקח את הספר שלי מהספריה אצלו בעיר ולאחר שהוא קרא אותו, הוא הולך לרכוש את הספר שלי ולהעמיד אותו במקום של כבוד

בספריה אצלו בבית שמו נה אלפי כותרים. מה שיותר ריגש אותי בתגובה שלו, זו המצוקה הרפואית שבה הוא חי, ואיך הספר על התובנות שבו עוזר לו להסתכל על הדברים אחרת. אנשים שנמצאים במצוקה ומקבלים תשובות מהספר, ומתחזקים ממנו, זה בשבילי קראת אותו שוב מאז שיצא לאור? ” כן. קראתי אותו כספר דיגיטלי וכספר רגיל. סיקרן אותי איך זה ירגיש לי כשאני אגולל את הדפים עם האצבע,

הכל.

וחייבת לציין שזה היה מוזר. החוסר אמון שמה שאני רואה על המסך, זה אני אחראית על זה, זה שלי, ריגש ומרגש אותי גם עכשיו. לא פחות מרגש זה להחזיק את הספר ביד. קראתי אותו שוב, כספר אמיתי כזה, עם דפים כי סימנתי בו קטעי קריאה להרצאה שלי. “ אם היית יכולה לכתוב אותו מחדש, מה היית משנה? ” שאלה קשה. הרי אנחנו מאוהבים ביצירה שלנו ורואים אותה כמשהו שלם וטוב. עם זאת אני מאוד ביקורתית ובמהלך העריכה ניסיתי להגיע לתמהיל הכי נכון מבחינת הסיפור, הדמויות והחוויה אותה רציתי להעביר את קוראים וגם את עצמי. אני כמובן, יותר ממזמינה לקרוא את הספר הזה, שמאפשר הסתכלות די רחבה על חיים ושיקום בבית חולים שיקומי ומנגיש את הנכות. את הספר שלי אפשר לקנות בכל אפליקציות הספרים שיש, או דרכי. “

מתוך הספר:

...” זה היה גדול עליי, לא הייתי מסוגלת להכיל את זה. רציתי להיות אלה, זו שלא הייתה מצולקת, ושחגגה את החיים. זו שהייתה אוהבת ונאהבת. רציתי את החברים שלי מהכוכב ההוא. שם הרגשתי בבית.

כאן הייתי זרה. שם למדתי שפה חדשה, ואף על פי שדיברתי את השפה גם בכוכב הזה, היא הקשתה עליי. ייחלתי לכך שבולען ייפער באמצע פינת האוכל שלנו ואני אעלם בתוכו... “

לרכישה בכל החנויות הדיגיטליות וישירות בטל :‘ 1116995911

6

כותבים קוראים

גיליון מס ’ 2

אהבה זרה

” מעולם לא שיחררתי את הדמויות – הן חיות ונושמות בתוכי כאנשים חיים. יש המון סיטואציות בחיים שאני יודע כיצד הן היו נוהגות במקומי ,“ אומר הסופר אבי גיל, על הדמויות שבספריו בכלל ובפרט אלו שמניעות את סיפור העלילה הפתלתל בספר ’ אהבה זרה ,‘ שהוציא לאור בחודש האחרון וחווית השקת הספר עדיין פועמת בו. במקביל לכתיבה גיל משמש כיו"ר מדור הספרות במועצה הישראלית לתרבות ואומנות של משרד התרבות, ומנהל מרכזים קהילתיים בחברה הארצית

פערים וקונפליקטים חברתיים משכו את גיל מאז ומתמיד, והם נוכחים בספריו ובפועלו החברתי, ובאמתחתו בין היתר, הקמת מטרוז' – תזמורת יהודית ערבית בעיר לוד לפני מספר שנים. גם יצירתו הספרותית עוסקת בקונפליקטים חברתיים. לאחרונה הוציא לאור את ספרו ” אהבה זרה “ העוסק באהבתם של טניה מליטא, ובאצ'אן מסרי לנקה זוג פועלים זרים. אבי גיל, הוציא לאור שני ספרי ילדים: "החמור שרצה להיות אוטו" ו "כשבוז'יקה וסבתא באו ורומן למבוגרים: " ואין חרוז למוות" בהוצ' הקיבוץ המאוחד, המביא את סיפורם של עובדי חברת קבורה, אשר מוצאים את עצמם מובטלים בשל גידול מהיר בתוחלת החיים. הם מקימים מחנה אימונים למוות על חלקת אדמה של בעל חלקת אבוקדו שבעצמו נמצא במאבק מול רשתות השיווק. בנוסף כותב גיל מאמרי מחקר וביקורת בעיתונים ובכתבי עת מקצועיים, וכעת שוקד על כתיבת הצעת המחקר שלו לדוקטורט בנושא, ’ יצירתו הגנוזה של א.ב. יהושע והשפעתה על הרומנים שלו .‘

לבקר"

אבי גיל בערב ההשקה. צילום: פרטי

מה הרגשת בערב השקת הספר? ” שמחתי על נדיבותם של כל השותפים לאירוע, תאטרון הקאמרי, הזמר ערן צור ואחרים, אשר התנדבו לסייע לי בהצלחת האירוע. רגע מרגש במיוחד היה כאשר הסופרת אלונה קמחי קראה טקסט מתוך הספר . זו הייתה הפעם הראשונה בה אוזניי שמעו את מה שהדהד בתוכי במשך שנה וחצי. שמחתי לנוכח הפרשנות הממזרית של בני ציפר, שגרם לי להבין קצת יותר את טוב את מה שכתבתי והוחמאתי מדברי השבח שאמר עלי חלק גדול מהסופרים, ’ גם המפורסמים שבהם, לא יודעים לכתוב רומן, אלא כותבים סיפורים קצרים ואז מחברים אותם, יש מעט מאוד סופרים דוגמת א.ב. יהושע שיודעים לכתוב רומן של ממש עם אורך נשימה, ואתה אבי הצלחת לכתוב רומן של ממש .‘ דבריו של רוני סומק על הרומן עליו אמר, ” כמו תסריט לסרט ,“ וקריאת השיר שכתב – המנון לילדי העובדים הזרים, ושיר נוסף של ז ‘ אק פרוור, נתנו מימד עמוק נוסף לספר, וכמובן ההיענות הגדולה של האנשים להשקה, שפירגנו והגיעו ורכשו את הספר. “

4

כותבים קוראים

גיליון מס ‘2

המשך הראיון עם אבי גיל, לרגל השקת ספרו ’ אהבה זרה ‘

מה היה רגע מראה מסויים שהצית את הניצוץ הזה לכתיבת הספר האחרון – ’ אהבה זרה ?‘ ” אני מרבה לרכוב על אופניים בשדות חקלאיים, הסמוכים לביתי בגן - יבנה ופוגש שם פועלים זרים

המגשימים את חזון החקלאות הציוני, ובבית גיל הזהב שהיה תחת אחריותי ראיתי כיצד המטפלות הפיליפיניות – שרות בטקס החנוכה את שירי החג בהתלהבות גדולה יותר מזו של הקשישים השחוקים, אשר תש כוחם, או פשוט נמאס להם לשיר במשך שמונים שנה את אותם שירים. תחשבי על זה, שכמעט ולא מחדשים את שירי החגים. ואז עלה לי הרעיון שאם הם כבר עושים הכל בשבילנו, אז למה שלא יתפללו במקומנו. אגב, באחת הגרסאות, היה מטפל סיעודי שלועס לקשישים את השניצל באמצעות שיניהם התותבות והוא גם פיתח יכולת ייחודית לספוח את גזי הקיבה מהמעיים הרגיזים של הקשישים ואז היה משחרר לאוויר העולם את נפיחותיהם של הקשישים, במקומם. אבל חשבתי שזה אולי וולגרי מדי, והורדתי את זה “ מהספר. הדמויות בספר 'אהבה זרה' לקוחות מסיפור אמיתי או

מהמציאות בה חיים העובדים הזרים?

” הדמויות לקוחות מהמציאות הבלתי אפשרית – אנחנו ובנינו ובנותינו לא מוכנים לעבוד בבניין או בחקלאות,

בן חיים, צילום עטיפה: גלי גיל

עיצוב עטיפה: ג ‘ ורג ‘

למרות מענקים כספיים ייחודיים ולכן נאלצים להביא פלשתינאים, או פועלים זרים, ואחר כך מפחדים מהזרים שאנחנו מביאים כי אנחנו בטלנים. “

” הכתיבה היא היכולת לברוא עולם “

איך נבחר הסוף לסיפור?

” האמת, שהסוף במקור היה קצת יותר פתוח. והיה מי שקרא וחשב שאי אפשר להשאיר ככה את הדברים תלויים באוויר ואני השתכנעתי, שצריך קצת לסגור חלק מהקצוות הפתוחים. “

האם היו כמה אפשרויות לסוף מבחינתך?

” כן, רציתי להשאיר את הדרמה תלויה באוויר, מבלי שיתבררו הרבה דברים. כי ככה זה קורה בדרך כלל בחיים. החתירה הזו לאמת מוחלטת לסוף מוחלט, היא לא ריאלית. “ היה לך קשה לשחרר את הדמויות? ” מעולם לא שחררתי את הדמויות, הן חיות ונושמות בתוכי ואני אוהב אותן, כאנשים חיים. ויש המון סיטואציות בחיים שאני יודע כיצד הן היו נוהגות במקומי. אני לגמרי יודע מה טניה עושה כעת בליטא וגם איך מתנהל הגיבור הסרי לנקי שלי בחופי ילדותו. אבל כעת כשאני מסתובב בדרום העיר תל אביב, אני משתדל שלא להתעכב ולהתבונן יותר מדי, כדי שלא יתגנב לי החשק' להכניס עוד משהו מהווי המקום לספר, שכבר יצא לדרך עצמאית. “ מה התגובות לספר? ” אצטט מביקורת כתובה אחת... ’ במילה אחת וואוו... ספר מדהים, הכולל בתוכו סיפור אהבה בלתי אפשרי.. חוויית קריאה מרתקת, לא יכולתי להניח את הספר מהיד .‘ וביקורת אחרת, ’ ספר שנון, מלא שילובי עצב וצחוק, דמע העצב ודמע הצחוק “...‘

5

כותבים קוראים

גיליון מס ’ 2

המשך הראיון עם אבי גיל, לרגל השקת ספרו ’ אהבה זרה ‘

מה מבין הספרים שפרסמת ריגש אותך במיוחד? ” ספר הילדים שלי, ’ החמור שרצה להיות אוטו ,‘ מכיוון שהיה בו תהליך יצירה משותף עם מי שהייתה תלמידתי, יעל קמחי, אשר איירה איורים מדהימים. אני זוכר את עצמי מוכר את הספר בתוך חדר האוכל של קיבוץ שמיר, שם התגוררתי אז, ואנשים, בין כף קוטג' לטוסט עם חמאה, רוכשים את הספר. 222 עותקים נמכרו רק בחדר האוכל. בכלל זה כיף לייצר בשניים נראה לי שהרבה יותר נכון, לכתוב ספר בשניים, זה מפרה, מדייק את הכתיבה, גואל אותך מהבדידות. אני זוכר שבזמנו הופתעתי מכך שיונת ואלכסנדר סנד כתבו כמה וכמה רומנים יחדיו, וחשבתי איך אפשר ככה? היום כשהאגו קצת התכווץ, אני לגמרי חושב שאפשר. “ לאיזה ספר היית חוזר עכשיו ועורך מחדש? ’ לספר ” ואין חרוז

. . . ” ז ר ע י ר ע י ו נ ו ת נולדים כל ז מ ן ש ה מ ו ח ו ה ל ב פ ת ו ח י ם לרווחה... “

למוות ,‘ הוא קצת יותר מדי "הארד קור". הספר עוסק בכך שיש גידול מהיר

בתוחלת החיים ואנשים מפסיקים למות ועובדי חברת הקבורה מוצאים עצמם מובטלים ולכן מחליטים לפתוח מחנה אימונים למוות. מתברר שאנשים מופתעים כל פעם מחדש מזה שיש מוות, חושבים שזה משהו שיש לאחרים. תראי למשל אחד המספידים למשל מבקש "תוספת אלקולומבורה", שהרי יש לומר פרקי תהילים קצרים כנגד כל אות משם הנפטר, אז כשהולך לעולמו מישהו בשם דן לב, אין בעיה, אך כהולך לעולמו ששאלתיאל אלקולומברה – נדרש לכך זמן רב. “ שני הספרים ’ ואין חרוז למוות ‘ו‘ אהבה זרה ,‘ יצאו ממש בסמיכות זה לזה – האם הם נכתבו את התיאור במודעות האבל ’ בתדהמה ,‘ ’ בהפתעה .‘ הכנסתי אמנם הרבה הומור, —בספר

אחד אחרי השני או במקביל?

בן חיים

עיצוב עטיפה: ג ‘ ורג ‘

” הספרים נכתבו האחד אחרי השני – ובכוונה בחרתי בשני נושאים שונים לגמרי ובמבנה אחר לגמרי של רומן. אם כי בשניהם יש פועלים זרים. ברומן הראשון יש פועל תאילנדי המנצל את העובדה שחושבים שאינו יודע עברית ולכן מפטפטים חופשי סביבו, וכך הוא מפענח תעלומת הונאה. וכל הרומן השני מתרכז בפועלים זרים. “

6

כותבים קוראים

גיליון מס ‘2

המשך הראיון עם אבי גיל, לרגל השקת ספרו ’ אהבה זרה ‘

מה מושך אותך לעולמם של העובדים הזרים? ” מה שמושך אותי לנסוע למקומות לא שגרתיים בעולם: סרי לנקה, המלדיביים, איסלנד, סין, ברזיל וכו .‘ הרצון לגלות אנשים ועולמות, לכאורה רחוקים, אך בעצם קרובים מאוד אספר לך סיפור, כחלק מהתחקיר לספר נכנסתי למסעדה סודנ ית הממוקמת בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. ביקשתי מהמלצר שיגיש לי אוכל סודני אותנטי. הוא הגיש לי גוש בצק מעוטר ברוטב אדום, שנראה לי מוכר. שאלתיו איך קוראים למנה והוא ענה: ’ עסידה .‘ אמרתי לו שלא יכול להיות כי מדובר במאכל סודני, מאחר ואני מכיר מאכל זה מבית הורי י שנ ולדו בטריפולי והם קוראים לו בשם ’ עסידה .‘ כך מצאתי עצמי מתווכח עם מלצר סודני באמצע התחנה הישנה, האם מדובר במאכל ילדות שלי או שלו. האמת, כנראה מדובר במאכל ילדות של שנינו... והנה כשאתה קצת מתקרב מתברר לך שהסודני הזר, גדל על אותם מאכלי ילדות שלך. “ איך מוצאים זמן לכתוב בין שלל העיסוקים והמחוייבויות שלך? ” זרעי רעיונות נולדים כל זמן שהמוח והלב פתוחים לרווחה. אני מנסה לפתח רעיונות בכנסים, בנסיעות, בשיחות טלפוניות עם חברים בזמן נהיגה ארוכה והכתיבה היא בשעות הערב והלילה ובסופי שבוע. עכשיו כשהילדים עזבו את הקן, זה קצת יותר קל. צריך משמעת, ולכתוב ברצף כדי להיות אפקטיבי. וגם כדי שניתן יהיה למחוק הרבה. ומחקתי בעריכה לפחות חצי מהספר ’ אהבה זרה “.‘ הספר מוביל אותך גם אל רצון לייצר עבור היוצרים שבקרב העובדים הזרים ארוע מחווה שיוציא אותם לאור, תרתי משמע.. ” בכוונתי להפיק אירוע תרבות ואומנות גדול שיתמקד בפועלים זרים ובהשתתפותם. גם בתחום הנגינה וגם בתחום הציור, הפיסול ומלאכות היד. מדהים לראות כיצד הפועלים הזרים משוטטים באופן חופשי באוזר שכונת נווה - שאנן, אך בדרך לשדרות רוטשילד בתל אביב יש כאילו איזה מחסום שקוף אותו הם לא מעיזים לחצות. יודעים שלא כדאי לשבש את מעוז הבורגנות. “ הכתיבה עבורך היא......? ” יכולת לברוא עולם בו אני יכול לשלוט בו לכאורה בצורה מיטבית. הדגש הוא על ה ‘ לכאורה .‘ מרגע שהדמויות קורמות עור וגידים הן כבר מתנהלות באופן די עצמאי. “ מה הספר הבא? שוק הדייגים בסרי לנקה - אחד מהלוקיישנים מהספר ” אהבה זרה “

” ספר על פגישת מחזור שאשה מארגנת לבעלה המדוכדך. בפגישה עצמה יתברר שהוא אינו זוכר כלום מנערותו, ודווקא היא, כחלק מהתחקיר זוכרת הרבה, ממש משתלטת לו על הביוגרפיה. זו אמורה להיות

צילומים: אבי גיל אלבום פרטי

7

כותבים קוראים, גיליון מס ‘3 , מרץ 9102

באה מאהבה

גל ברקן היא חוקרת אהבה ומסדרת מילים. כן, ככה, היא מגדירה את עצמה בפייסבוק וזה מה שהיא – בדיוק איך שאתם קוראים – יש מקצוע כזה – אבל לא כל אחד/ת יכול/ה ברקן, 01 , (גיל מנטלי 01 ), נשואה (מאד) למי שהיא מכנה "הגבוה", ואמא לשלוש בנות ושתי כלבות. היא עו"ד בהשכלתה, והוציאה לאור

כבר שישה ספרים (ועוד שני אוספים לכותבים שלה ב"אמור"), מהם שניים לילדים ושני רומנים אירוטיים (כן, היא מתעקשת על גם וגם). היא בלוגרית בעצמה וגם הבעלים והעורכת הראשית של המגזין ״אמור״.

לאחר שנים של מחקר, כיום מרצה ומנחת סדנאות על אהבה. יש לה תיאוריה חדשה לגמרי על אהבה, וכל מה שתשמעו ממנה על אהבה כדאי לכם לאמץ בשתי ידיים, כי יש לה קבלות. אז אהבה בשבילך היא...........? ” אהבה בשבילי היא המקור. היא אנרגיה טהורה, שמתוכה נובע הכל. כל הטוב, כלומר, היא הדבר היחיד ששווה באמת לחיות בשבילו. אהבה היא השיעור שבאנו לחיים האלה ללמוד. כשאני מדברת על אהבה, אני מדברת על אהבה במובן הכי רחב שלה, לאו דווקא אהבה זוגית רומנטית. “

צילום: סמדר כהנא

8

כותבים קוראים, גיליון מס ‘3 , מרץ 9102

המשך הראיון עם גל ברקן

אהבה אהבה אהבה....איך מייצרים כל כך הרבה ממנה?

” חחח זה כמו לשאול איך מייצרים אוויר, או את אור השמש. אהבה פשוט שם, כל הזמן. צריך רק להיפתח ולספוג אותה. הדבר היחיד שעוצר אנשים הוא פחד. לי קל, כי אני כבר שנים במסע למיגור הפחד. אני לא מפחדת מכלום, לכן כמעט כל רגע ביום שלי מלא אהבה. מזג האוויר בחוץ גורם לי להרגיש מאוהבת. ואל תשאלו אותי איזה מזג אוויר, כי זה לגמרי לא משנה. “

איך שומרים עליה?

” את מדברת על אהבה בתוך מערכת יחסים רומנטית, נכון? כי זה העיקרון הראשון והחשוב ביותר של התיאוריה החדשה

שלי על אהבה – הפרדה בי ן

צילום: אייזיק דוידוביץ ‘

אהבה לבין מערכות יחסים. ובכן, כל מה שצריך הוא שינוי קל של נקודת המבט. כל השאר פשוט קורה מעצמו. זה יותר קל והרבה יותר קשה ממה שזה נשמע, כי מגיל מאד צעיר מאכילים אותנו שטויות על אהבה בלי שנרגיש אפילו. זה מה שאני עושה אצל האנשים שבאים לשמוע אותי, משנה להם בטיפה את נקודת המבט. “

אז האהבה באה לידי ביטוי בספרים שלך?

עיצוב עטיפה: כל ברקן, צילום: אסף

” אהבה, כמו שאני תמיד מסבירה לאנשים, היא לאו דווקא רומנטית. אז התחלתי באהבה הכי גדולה וטהורה, האהבה לילדים שלנו, ואיך מלמדים אותם לאהוב את עצמם, בדיוק כמו שהם, בספר "הסוד המושלם". ספר הילדים השני, "איפה את, דבש?" מדבר על אהבה לבעלי חיים, ובמיוחד כלבים, שהם אהבה גדולה מאד שלי. “

” אהבה פשוט שם, כל הזמן. צריך רק להיפתח ולספוג

9

כותבים קוראים, גיליון מס ‘3 , מרץ 9102

המשך הראיון עם גל ברקן

ואם אין אהבה?

אין אדם שאין לו ממנה. זה כמו להגיד ״אין לי אוויר״. יש לך אוויר, את רק לא מסוגלת לנשום אותו כמו שצריך. אדם צר יך ללכת בע ו לם פתוח לר וחות של האהבה. מי שפתוח, אהבה תמצא אותו כבר. אני לא סתם אומרת. אני בודקת את זה שנים כבר. זה גם מדבק, אגב, למי שמתחשקת לו גם מערכת זוגית מעיפה ומעצימה. מי שמסתובב לידי נדבק. בשני הרומנ ים:

אם

לשאוף

למשהו

הרי שזה

להיות

בתוך

" ה ס ו ד הקטן של י ע ר ה כ ו כ ב י "

אהבה

כל

עיצוב עטיפה: גל ברקן. צילום אסף אמברם

הזמן,

ו"טויבוי" כבר התחלתי לשבור תבניות ישנות שגידלו את כולנו עליהם, ולעשות ניסויים במערכות יחסים. אני לא מחליטה על הגיבורים שלי. אני מציבה את סצנת הפתיחה, ומאותו רגע אני מופתעת, בדיוק כמו הקוראים, ממה שקורה. אני בודקת איך אהבה מתמודדת עם שאלות של

וקודם

כל

אהבה

לעצמנו

עיצוב עטיפה: גל ברקן, צילום: אסף אברם

רכושנות, קנאה, בגידה. אני בודקת האם בתוך מערכת יחסים מושלמת אנחנו יכולים לוותר על האגו, על הפחד שלנו להיפגע, על המשחקים. ב"טויבוי" הכנסתי את סוג התקשורת החדש

"תקשורת פתוחה, כנה והוגנת". אני מטפטפת לאט בכתיבה שלי את מה שאני מדברת

– שהגדרתי

עליו, ועוטפת את זה בסיפור מצויין, בהומור, וגם בסקס לוהט, שלא ישימו לב ;)

איך לא מאדירים אותה – יותר ממה שהיא?

איך אפשר להאדיר אותה יותר ממה שהיא? היא הדבר הכי אדיר שיש. אבל שוב, את שואלת על אהבה רומנטית, על מערכת זוגית. אז בעוד שאני לגמרי בעד, אני לא חושבת שזה הדבר הכי חשוב או מה שיש לשאוף אליו. אהבה לא תלויה בקיום מערכת זוגית.

01

כותבים קוראים, גיליון מס ‘3 , מרץ 9102

המשך הראיון עם גל ברקן

בלי אהבה את..........? לא קיימת. פשוט ככה! אני עשויה אהבה. אבל אני לא מדברת על אדם מסויים שיהיה קיים או לא קיים בחיי. האהבה שלי היא שלי, היא קיימת בתוכי.

מה בעצם את רוצה בשביל האנשים שאת כותבת או מרצה

להם?

” קודם כל, אין לי שום ביקורת על הבחירות של אחרים, ואני לא באה להגיד להם איך לחיות. לכל אחד יש מה שנכון לו באותו מקום של המסע שלו בחיים. אני רוצה להיות דגל אדום בים אפור, הסנגורית

של האהבה . א נ י ר ו צה ל ה ג י ד שאפשר ל ה י ו ת

מ א ו ה ב י ם ל נ צ ח . א נ י רוצה להיות סוג של גשר, בין עקרונות מאד רוחניים לבין הביצוע שלהם בחי י

עיצוב עטיפה: גל ברקן. צילום: אסף אמברם

היום יום. “ שזה אומר...

” אני רוצה לעשות לאנשים שינוי של מעלה אחת במבט, זה הכל, ושילכו עם זה, טיפה פתוחים יותר, טיפה ביקורתיים יותר כלפי הקלישאות שהאכילו אותנו מילדות, עם טיפה יותר תקווה שאהבה תמצא אותם, או שהם יכולים להיות מאוהבים לנצח באותו אדם, אפילו אם נתנו

לאהבה הזו להתכסות קצת אבק. אני רוצה שהם יחייכו יותר ושהלב

שלהם

יהיה קל יותר. “

לעמוד הפייסבוק של מגזין “ אמור ”

00

אפריל 9102

כותבים קוראים גיליון מס ‘4

יש אלוהים בקהל? טל קינן חושב שעדיין אפשר להציל את העם היהודי, העומד לדעתו בנקודת זמן גורלית. הגורמים לכך הם רבים וכל אחד מהם מצריך תשומת לב מיוחדת. על פי קינן, אם לא נטפל בשסעים ההולכים ומעמיקים בחברה הישראלית ובניכור ההולך ומעמיק בין ישראל ליהדות התפוצות, "בעוד שניים - שלושה דורות, מספר המגדירים את עצמם כיהודים עלול לצנוח עד כדי היעלמות."

קינן, שנולד וגדל בארצות הברית עלה לארץ, שרת בצבא כטייס קרב בחיל האוויר, כיום הוא יו"ר קבוצת קלריטי האמריקאית. קינן מגולל את החרדה האמיתית שלו לגורל העם היהודי בספרו "יש

אלוהים בקהל “ בהוצאת זמורה - ביתן, דביר, שזכה לעניין רב בארה"ב. כעת, משתורגם

טל קינן, מחבר הספר ’ יש אלוהים בקהל ,‘ צילום מדף הפייסבוק

לעברית, מפלס הספר את דרכו בקרב קהלים רבים, אשר מוצאים עניין ועיסוק באתגר אשר אליו מזמין קינן את הקוראים והוא: להפוך את היהדות לנגישה יותר ועכשווית, כזאת המזמינה את יהדות התפוצות להישאר בבית, תרתי משמע. איך אתה מרגיש עם היציאה לאור של הספר בעברית?

"בינתיים הספר מעורר תגובות חזקות, אני מאוד מברך על זה. לא כולן חיוביות וזה בסדר. אני חושב שהרבה יותר חשוב שנשאל את השאלות האלה. התגובות מרגשות אותי, אפילו אם הן לא חיוביות. אני לא אמן אני לא סופר. סך הכל יש לי משימה פה, וזה אחד הכלים שבחרתי בהם בכדי לממש את המשימה הזאת." מתי הרגשת שיש לך משימה כזאת? "אני ידעתי שיש לי משימה אישית. הבנתי זאת לפני אולי 91 שנה, ולפני כמה שנים הבנתי שזו משימה שרוב העם היהודי צריך להיות שותף לה."

4

אפריל 9102

כותבים קוראים גיליון מס ‘4

המשך הראיון עם טל קינן

תסביר בבקשה... "אני הפכתי ליהודי מסיבות מאוד לא נכונות, לפחות היום אני רואה אותן כך. הכל נעוץ בימי כילד בפנימיית ניו המפשיר, שעד אותו רגע לא חשבתי על עצמי משהו חוץ מאמריקאי. כל הילדות שלי

לא נתקלתי באנטישמיות. כשראיתי שם את התמונה של הילד בגטו ורשה, ידעתי כמעט מיד שאני תופס את התמונה לא נכון. הפריימינג של התמונה הזאת ממקד את הצופה על המתח של התמימות של הילד לאכזריות של הנאצים. המתח הזה לא דיבר אלי. הסתכלתי על הנאצים לא יכולתי לגייס כעס או שנאה כי הם נראו לי לא רלוונטים. התופעה הזאת זה הכלל. זה לא היוצא מהכלל, מצד שמאל של התמונה יש משפחה של הילד, ומה שאני ראיתי בפנים שלהם זה הלם וחוסר אונים. כעסתי עליהם. התמונה הזאת הוציאה ממני כעס הם מעדו בהגנה על הילד הזה. הם העזו לחשוב שהם

פולנים ולא העזו לייצר לעצמם תוכנית ב'. עד כמה שאני יודע כל מי שהיה בתמונה הזאת

הוצאת כנרת, זמורה - ביתן דביר

תרגום: ורד קלנר

מת."

מה עשית עם התחושות האלה? "אני בן 01 באותם ימים וחשבתי מה התוכנית שלי? התחלתי לדבר עם אנשים על השאלה הזאת האם אמריקה היא תופעה מיוחדת בסוף ההיסטוריה היהודית? או שכך זה מרגיש? התחלתי להתעניין בשאלה הזאת ולחקור קצת בהיסטוריה היהודית, אבל הבנתי שאני מדבר עם אנשים אחרים. לא הבינו מה אני רוצה מהם. זה לא רלוונטי. עד שהגעתי לישראל בקיץ, ונפל לי האסימון שיש פה קהילה שלמה, שלא פחדה לשאול את השאלה הזאת, הם קמו מאיפה שהם היו והם נתנו תשובה והם לקחו אחריות על הגורל היהודי. אני ראיתי כבוד. הבנתי פתאום שמה שהיה הכי חסר לי בתמונה הזאת זה כבוד עצמי, האנשים שפגשתי בישראל היו מוכנים לשלם מחיר מאוד גבוה." מה הסיטואציה הזו גרמה לך לעשות? "הרגשתי כמו בהתאהבות והבנתי בקיץ הזה שישראל הופכת להיות חלק מרכזי בחיים שלי. באוניברסיטה ניצלתי תוכנית של חילופי סטודנטים, ולקראת סוף השנה הזאת, הבנתי שאם אני חוזר לארה"ב אשאב למסלול מסויים, ואם אני באמת רוצה לחיות בישראל זאת ההזדמנות שלי, זה הרגע שהחלטתי שאני אזרח ישראלי, עליתי לארץ סיימתי את התואר בתל אביב, ומיד אחר כך גוייסתי לצה"ל ולמעשה הייתי חייל בודד."

5

אפריל 9102

כותבים קוראים גיליון מס ‘4

המשך הראיון עם טל קינן

קינן מתקשר בדיוק בשעה שקבענו לשוחח, ומספר בשטף וכמעט בלי לעצור, את הסיפור שלו השזור בספר האותנטי עם הקול הייחודי והמקורי. בקושי יכולתי לעצור את שטף הדיבור ולמעשה לא היה צורך, קינן ענה תוך כדי שיחה על כל השאלות שהכנתי מראש, כמעט מבלי שאשאל. כך ממשיך קינן, "מצאתי את עצמי בקורס טיס, והמסלול הזה דרש רמה של פוקוס שלא יכולתי לחזור ולשאול את השאלה הבסיסית, מה אני בעצם עושה פה? וכשהגעתי לטייסת זה לא היה פחות אינטנסיבי, וכך

מצאתי את עצמי אחרי שמונה שנים בחיל האוויר, עומד להשתחרר ואני תופס שאני לא יודע מה אני עושה פה בדיוק. אני לא מכיר את מדינת ישראל, אלא קהילה מאוד קטנה שאינה מייצגת. אני לא מכיר את העם היהודי ולא מכיר את היהדות, אלו החלטות שקיבלתי מתפיסת עולם של ילד בן 02 , ויחד עם זאת לא יכולתי לחזור חזרה, כי ידעתי שאני לא יכול לברוח מזה." נשמע כמו משבר

טל קינן במהלך שירותו כטיס בחיל האוויר

"זה היה משבר משום שאז התחלתי לכתוב ולנסות להבין מה אני בעצם עושה פה. הבנתי אז שבלי העם היהודי אין משמעות לישראל. במשך השנים האלה, אני מבקר הרבה פעמים את המשפחה שלי באמריקה אני רואה את האחיינים שלי – הם לא יהודים. זה כן מתחיל לעורר בי את החשש שאולי אמריקה היא אולי כן חיה מיוחדת בהיסטוריה היהודית. אני מבין שהמשפחה שלי מאוד מייצגת ולא מיוחדת. כמעט 57 אחוז מהיהודים בארה “ ב מתחתנים עם לא יהודים. הרוב המוחלט. הנכדים של נישואי תערובת הם כמעט אף פעם לא יהודים, ואם נמשיך לעשות את זה בקצב הקיים, הדור של הנכדים שלי יהיה הדור היחידי האחרון היהודי באמריקה. בספר אני מדבר על הגדרה מחדש של מה היא יהדות." הקריאה שלך היא שיהודים יתחתנו עם יהודים? ” לאו דווקא. השאלות הן האם אנחנו צריכים עם יהודי ואיך אנחנו מגדירים את עצמינו? ואני מציע הגדרה בספר, ואסור שהיא תבוא מאדם אחד. יש רף מאוד גבוה של מיהו יהודי ומי לא יהודי – והיא מועמדות להכרה כיהודי לצורכי אזרחות מלאה. יש לנו שני דברים שקובעים מי עומד בתנאים ומי לא עומד בתנאים? אין חוק שקוף ברור, שלפיו אנחנו בוחנים מי יהודי ומי לא יהודי? אני חושב צריך לתת לעם היהודי להגדיר מי זה העם היהודי. למנות שני רבנים שיעשו את העבודה הזאת בשבילנו זה בסוף יהרוס אותנו. אין לי טענה נגד יהדות חרדית אלא יש לי בעיה עם שיטת הממשל היהודית."

6

אפריל 9102

כותבים קוראים גיליון מס ‘4

המשך הראיון עם טל קינן

מה אתה מציע בספר? "בספר אני מציע להכיר בזה שיש לנו שתי משימות נפרדות: אנחנו מצד אחד מדינה וכמו כל מדינה צריכים לדאוג למדיניות חינוך וביטחון. ויש לנו ממשלה שמטפלת בדברים האלה, ומשימה שניה שיש לנו היא להיות מדינת הלאום של העם היהודי. אנחנו מדינת הלאום של העם היהודי ואנחנו צריכים להחליט היום מה זה? אני מציע לחלק את ממשלת ישראל לשניים: ממשלה שמנהלת את מדינה ישראל,

ולצידה ניצור גם מוסד אחר ויש מוסד מוכן והוא נשיאות מדינת ישראל, ונהפוך אותו למי שמנהל את מדינת הלאום של העם היהודי עם אפס נגיעה בביטחון, אלא הגדרה מיהו יהודי בעולם? באופן מייצג ולא באמצעות שני רבנים, אלא באופן שבו כל העם יחליט. כמו גם, ביחס למקומות הקדושים לעם היהודי ומערכת היחסים בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות. את כל הדברים הללו אני מציע להכניס

תחת משרד הנשיאות. אני מציע שתהיה הצבעה לראש הממשלה לאזרחי מדינת ישראל, ולנשיא מדינת הלאום של העם היהודי רק יהודים יצביעו ובהם כל יהודי העולם." ואיך המהלך הזה יתרום להתפוגגות הנבואה שאתה מציג בספר?

” טל קינן, יש אלוהים בקהל “

"אם אנחנו רוצים להיות מדינת הלאום של העם היהודי, צריך את התמיכה של כל היהודים בעולם. צריך שיניים של ריבון למשרד הזה. אני לא אומר שיהודי בניו יורק מגיעה לו זכות להצביע על מדיניות הביטחון של מדינת ישראל, אבל כן אל מדינת הלאום שלו. אנחנו צריכים להכיל את הקול היהודי העולמי. יש כמה מקומות שזה יהיה קצת יותר קשה ויותר מעורפל. אבל בגדול קל להפריד את מוסד

הנשיאות ממשלת מדינת ישראל." איך אנשים מגיבים לרעיון הזה?

"באמריקה מגיבים לכך בצורה ידידותית יותר מאשר בישראל. זה רק מרכיב אחד וזה לא עובד לבד זה – לא חייב לעבוד בדיוק כמו שאני כותב. הנושא של להזמין את יהדות העולם לבטא את הדעה שלו, במה שהופך אותו למדינת הלאום שלו, זה מה שחשוב. המתנגדים אומרים שזה לא פרקטי. אם אנחנו רוצים להמשיך בעסקה הנוכחית, לפיה יהדות ארה"ב כותבת את ההמחאות ושותקת, וישראל שולחת את הילדים שלהם להילחם, אנחנו צריכים לכתוב חוזה אחר. ואנחנו קוראים לו ” החוזה היהודי הנכס “. המרכזי של העם היהודי היום, זו מדינת הלאום של העם היהודי, אם היא לא תהיה של כולנו בדרך מסויימת היא לא ימשיך לשרוד."

7

אפריל 9102

כותבים קוראים גיליון מס ‘4

המשך הראיון עם טל קינן

מה היתה התגובה הכי מרגשת שקיבלת? "הכי מרגשת – שיש לי קוראים חרדים גם בישראל. זה מפתיע אותי וזה מרגש אותי. אנחנו לא מסכימים בכל דבר. יש לי חברים בקהילה החרדית ואנחנו מסכימים שצריך להגדיר את עצמינו מחדש." מה היית רוצה שיקרה בהמשך לספר? "לשאול שאלות! איך הופכים להיות יהודי? לנסות לצייר קנון של היהדות. מה זה יהדות? אם את

חותמת על הסעיפים האלה את יהודייה. ידוע שאם את מתגיירת בארה"ב הגיור שלך לא יהיה מוכר בישראל. זה שיש לנו רף במדינת ישראל זה חשוב, אבל צריך להבין איך להתאים את הרף לימינו. כמו קבלת אזרחות בארה"ב . אם את רוצה להפוך לאמריקאית את צריכה לחיות באמריקה, חייבת השבעת אמונים, ולעבור מבחן ידע בשפה ובהיסטוריה אמריקאית. מה עושה את אמריקה לאמריקה. זה שעברת רף של מחוייבות ורף של ידע. אני חושב שאמריקאי המתאזרח הוא יותר טוב ממי שנולד אמריקאי. אנחנו סובלים ממשבר של ידע ומשבר

של מחיבות. מי שרוצה להצטרף אלינו צריך מחוייבות גדולה וידע גדול, אני מציע שזה לא יהיה נתון להחלטה של שני רבנים בישראל, אלא דרך משרד הנשיאות, שגם לך וגם לי יהיה קול בדבר הזה כמו

מודל של חוכמת ההמונים. זה לא דמוקרטיה זה יותר יהודי מדמוקרטיה. אם עמדת בתנאים האלה את בפנים – והרף צריך להיות גבוה." מה אתה מציע לעשות עד שתהיה, אם תהיה, הפרדה בין המוסדות: הממשלה והנשיאות? "אחד הדברים שאני מציע הוא הקדש שבין הדברים. ההקדש הזה אמור להכיר ליהודי הצעיר את היהדות ואת היהודים. אני חושב שאחד

השסעים הוא בין יהדות התפוצות ליהדות ישראל. אני חושב שצריך לעשות קייטנות משותפות בכדי שנכיר אחד את השני, שהילד הישראלי יכיר את הילדה האמריקאית. אנחנו לא מכירים היום וזה חיוני. שפה משותפת חשובה בשביל ההיכרות הזאת. לדעתי יותר חשוב שהיהודי הישראלי ישלוט ברמה של יהודי אמריקאי בשפה האנגלית. זוהי דרישת המינימום של העם היהודי - להכיר אחד את השני באמת זה אומר לדבר את אותה השפה." * תמונות מתוך עמוד הפייסבוק של טל קינן, בהמשך למסע ההרצאות על הספר בארה ב “ לפרטים נוספים ולרכישת הספר: אתר כנרת, זמורה ביתן - , דביר

8

כותבים קוראים כותבים קוראים

גיליון מס ’ 1

שיווק?

סיפור פשוט אבל מורכב !

מזל טוב! הספר שלכם יצא לאור? אין תחושה משכרת יותר מזו. אתם מעלים פוסטים מרגשים עם התמונות ממכבש הדפוס, מערב ההשקה, מצטלמים עם הספר ואתם גאים בעצמכם. יש לכם סיבה טובה. אבל אין לכם הרבה זמן לנוח כי אתם לא לבד. בכל חודש יוצאים לאור אלפי ספרים והרבה חלומות מתגשמים. זה בדיוק הרגע שבו החלום להוציא את הספר לאור מתחלף עכשיו בחלום אחר, שהספר שלכם יגיע לכמה שיותר קוראים. אתם רוצים להתבלט, למכור, לקבל אנרגיות ולהתחיל לכתוב את הספר הבא. אז קדימה אתם מוזמנים להמשיך לעבוד. אחרי הלידה היצירתית הזאת צריך לעזור לספר שלכם גם ללכת...מה ללכת? לרוץ!

עמית עשת, סיפור פשוט

” שיווק הוא בהחלט אחד האתגרים הגדולים יותר, בכל הקשור להוצאה לאור של ספר. הכתיבה מורכבת ומתישה ככל שתהיה, היא עדיין החלק "הקל" בתהליך ,“ אומר עמית עשת, המגיע מהתחום הפיננסי ופרסם מספר ספרים בתחום.

עשת שהחליט לפרסם את ספריו באמזון, בכדי להפיץ את הידע הרב שצבר לכל רחבי העולם ולבסס את עצמו כאוטוריטה בקרב לקוחות בארץ, שילב כוחות עם סיגלית אשתו, שכתבה מספר ספרים באמנות הפסיפס, ויחד הם פתחו את ’ סיפור פשוט ,‘ הוצאה לאור המתמחה באמזון. אז הסוף הוא בעצם ההתחלה – הוצאנו ספר לאור, מה עושים עכשיו? ” חשוב להבין מי קהל היעד, ולמה בכלל כתבנו את הספר. צריך להתחבר לקהילות סביב נושא הספר. לבנות רשימת תפוצה, דרך איסוף מיילים של קוראים ובניית הקהילה בתחום הספר. לגבש תכנית שיווק וחשיפה עם צאת הספר לאור. “ אפשר חמישה כללי אצבע של עשה ואל תעשה?

Pickit

” אומר כך: גם אם מוציאים עם הוצאות ספרים גדולות ומפורסמות, והספרים שלך מופצים ברשתות גדולות, עדיין אחריות של השיווק היא על הסופר. לכן, יש להכין תכנית חשיפה כשהדרכים המועילות מעבר למה שכבר אמרתי מגוונות. “ (ראו מסגרת בעמ' הבא). אז מה כדאי? ספר דיגיטלי או ספר מודפס? ” לדעתי גם וגם. נדבר רגע על ארה"ב שם אנחנו יותר פעילים עם לקוחותינו. מדברים על אמזון וספרים דיגיטליים וזה באמת מדהים. אבל רק כ - %03 קונים בדיגיטל, כלומר למה להפסיד %03 מהשוק שמחפש מודפס? באמזון יש אפשרות לשים קובץ מוכן לדפוס, ומערכת POD )Print On Demand( מדפיסה עותק אחד ושולחת לרוכשים. אין צורך במלאי גדול, וזה היופי. בארץ לצערי עוד אין אף דפוס שהצליח לפתור את הבעיה הזו, לעיתים די בכ – 000 עותקים לשלב ראשון. בארץ דיגיטלי עדיין בחיתוליו, מצד שני העלות לא מאד גבוהה אז כדאי להיות גם בזירה הזו. “

5

כותבים קוראים

גיליון מספר 1

המשך הכתבה שיווק ? סיפור פשוט אבל מורכב!

איך יוצאים אל העולם עם ספר מודפס בעברית? "אמזון אינה מאפשרת ספרים בעברית, אבל יש פתרונות אחרים כמו Ingarmspark שם אפשר לפרסם בעברית." ואיך מסתדרים בג'ונגל ההוצאות לאור הדיגיטליות? "רוב האתרים משלמים רק כשמגיעים למינימום סכום מכירות ע בעידן הגלובלי השוק העולמי פתוח והפלטפורמות הדיגיטליות הללו נוצצות ומבטיחות אבל הספר יבלע בין ” מדפי הספרים “ ללא שיווק.

כללי אצבע לשיווק ספר

לקיים ארוע חשיפה/השקה לספר להזמין אליו חברים, משפחה ואורחים ולפרסם ברשתות החברתיות תמונות. לדבר על הספר בכל מקום, כולל שתמיד יהיו כמה עותקים



ולכן אנחנו ממליצים להעלות את הס פ ר באת ר אחד א ו שנ י י ם ל כל ה י ותר . תמי ד להשוות מחיר המרת הקובץ, פתיחת דף סופר ולקרוא היטב מד י נ י ו ת ת ג מ ו ל י ם : כמה ומתי." ואמזון - האם מתאים לכולם? "אמזון מתאים לכולם אבל



Pickit

בתיק.

חשוב להבין שחייבים לתרגם לאנגלית, ובספרים בהם יש טקסט רב, העלות יכולה להיות מאד גבוהה עד בלתי כלכלית לחלוטין. אמזון היא לא מילת קסם - מעלים ספר ומוכרים בכמויות בלי לעשות כלום. הצלחנו לעזור לסופרים רבים להגיע למקומות חדשים ולמכירות. יש נישות שמוכרות היטב, למשל ספרי הפסיפס של סיגלית. נמצאים בנישה קטנה של קונים אבל גם של כותבים, כך שהיא השתלטה על רוב המקומות הראשונים של ספרי הפסיפס הדיגיטליים וזה מביא מכירות קבועות בלי עבודת שיווק משמעותית." מה טומן בחובו העתיד בנושא שיווק ספרים? "כיום לקוראים יש פחות סבלנות הם מחפשים יותר גירויים. צריך יהיה לכתוב ספרים יותר קצרים, ולתת לקוראים חוויה שלמה סביב הספר והסיפור. יש יותר כותבים ולא בטוח שיותר קוראים, ולכן בניית תכנית שיווק וחשיפה היא קריטית. כדאי לחשוב מי הקהל שלך? למה אתה כותב? לפי זה לכתוב, למצוא ערוצי שיווק ערוצי חשיפה ומכירות וכמובן לשאוף להעלות באמזוןן את הספרים ולהגיע לחשיפה גדולה של מאות מיליוני קוראים. בבניית תקציב הוצאת הספר אפשר לקחת הכל בחשבון ולעשות צעד אחרי צעד להגשמת החלום: לצאת לאור."

לחשוב כמו איש שיווק: העולם לא "יגלה" לבד את הספר



שלכם.

להקל על הקוראים לרכוש את הספר, להכין דף מכירה לספר הכולל אפשרות תשלום. (דף נחיתה, אתר ), להוסיף כפתור תשלום והנה יש לכם אפיק מכירתי. ומשהו רגשי: לא לכעוס ולא להתאכזב כשהמכירות לא גבוהות. זהו תהליך שדורש מיומנות והדרך





לא קלה. וחשוב ליהנות מהתהליך ומהחשיפה.

http://www.simplestory.co.il

https://youtu.be/OtNsAUAt_zU ?list=PLazfyQOEuWNGOK5Ll8u uIScfh3rNNgEs0

6

אפריל 9102

כותבים קוראים גיליון מס ‘4

גם בימים קשים ” לא להרים ידיים, לא לעצום עיניים “

דחייה חברתית היא סיוט עבור כל מי שחווה אותה ומהרגע שהיא מתרחשת היא כאן כדי להישאר. חלק מהילדים שחוו אותה מצליחים להתעצם ממנה ולטפס מעליה וחלק סוחבים אותה שנים. כמה שנים?

המון. עד לרגע בו הם כבר ממש לא ילדים. ד ר “ יפעת אשרת - פינק יצאה למסע אל עולמם של הילדים הדחויים ובספרה "אסור להרים ידיים", שיצא לאור לאחרונה היא מאירה את נושא הדחייה החברתית מקבוצת בני הגיל ומשרטטת את הכרוניקה של הדחיה כמטביעה חותם עמוק בנפש האדם. הספר מפגיש את הקוראים עם סיפורים מרתקים ומרגשים של מבוגרים שחוו דחיה בילדותם והאופן בו משפיעה עליהם הדחיה הזו כמבוגרים. הספר מביא את סיפוריהם של עשרים סיפורי דחיה מדורות שונים. ומציב את השאלה לאן פניה של הדחייה בעידן הנוכחי מופנים? הספר מביא גם פרדיגמה חינוכית - חברתית הוליסטית להתמודדות עם הדחייה. הביקורות על הספר מדגישות את חשיבות העיסוק בנושא לכולם: הורים, מורים, אנשי חינוך שכל אחד מהם יכול להיות גם קורבן של דחייה בעצמו.

עריכה: חבצלת שפירא; עיצוב ועימוד: קריסטינה מורדוכוביץ'.

ד"ר אשרת - פינק שימשה כראשת התוכנית להכשרת מורים בחינוך היסודי, כיום היא מרצה בחוג לחינוך

הוצאת הספר פרדס.

ובלימודי תואר שני בארגון וניהול מערכות חינוך במכללת אורנים. ד"ר אושרת – פינק, מאמנת אנשים להגשמה אישית ומקצועית בחייהם, בדגש על חיזוק הדימוי העצמי, ערך עצמי ותחושת מסוגלות ככישורי ליבה בחיים. היא עושה זאת באמצעות שיח אימוני, כתיבה, הבעה ויצירה אישית. מחקריה מקדמים תפיסה חינוכית הומניסטית בקרב מורים וסטודנטים להוראה.

08

אפריל 9102

כותבים קוראים גיליון מס ‘4

המשך הראיון עם ד “ ר יפעת אשרת פינק -

- אשרת פינק, "הסיפורים נדגמו בשלושה שלבים. בתחילה מתוך מאגר של כ 011 סיפורי דחייה חברתית שנאספו במשך שש שנים. בשלב השני, נדגמו שבעים סיפורים של מספרים בטווח גילאים רחב, החל מהעשור השני ועד התשיעי לחייהם של המספרים. בסופו של דבר, בספר מוצגים כעשרים סיפורים על רצף זה." עד כמה היה קשה למספרים לחזור לתקופה הזו של הדחייה? "כלל המספרים התקשו לחזור למקרי הדחייה שלהם, בשל היותו פצע כואב. הך טבעי הוא, שככל שהמשתתפים היו קרובים יותר למקרה בגילם, כך הפצע היה טרי יותר ואולי אף מדמם. נדמה

שמעצם הרצון של משתתפים רבים להישאר חסויים, ניתן ללמוד עד כמה קשה לגעת שוב באירוע, גם בחלוף

הזמן."

האם הדחייה החברתית שינתה פניה עם

השנים?

"הדחייה שינתה את פניה עם השנים, אם כי ישנן תצורות יסודיות שנכונות גם כיום. מאז ומעולם, דחייה חברתית כללה יצירת ופירוק קבוצות, צירוף סלקטיבי של פרטים מסויימים לקבוצה והוצאת

“ד ר יפעת אשרת פינק -

אחרים ממנה. ילד מוחרם או דחוי מאז ועד היום, נחשב למי שסומן כ"מטרה" להרחקה והשארתו בשוליים. גם המבנים החברתיים הבסיסיים בהם מתרחשת הדחייה היינו, דחייה בחברות דיאדית (אחד על אחד), חברות משולשת, בתת - קבוצה (ששיה או שמיניה על פי רוב), בקבוצה גדולה בכיתה, בחצר בית הספר ובשכונה נכונים להיום. מאפיין נוסף חוצה תקופות הוא, מנגנוני ההסתרה, שכוללים, סימון מטרה, תכנון מקדים, חבירה לקואליציות בין ילדים מחרימים ופעולות הרחקה. על מרכיבים יסודיים אלו, נוספו בחיים המודרניים מאפיינים נוספים. זירת הדחייה התרחבה, ופרצה את גבולות בית הספר. אם בעבר, נוכחנו ב"דחייה שבטית", כלומר, מצבים שבהם הורים ומשפחות שלמות היו מוחרמים בכללותן, כיום הדחייה הינה ברשתות החברתיות. ישנם מקרים רבים, בשונה מבעבר, שבהם ההורים אינם מכירים את חברי ילדיהם ומשפחותיהם כלל וכלל. בהמשך לכך, ילדים מוצאים את עצמם ממשיכים להתנהל או לנהל את מאבקים חברתיים לאורך כל שעות היום ואין מנוחה ולו הקלה ביותר. הבדל משמעותי אחרון שאציין להלן הוא ההטרוגניות ההולכת וגדלה שלנו כחברה. אם בעבר נשמעו סיפורים רבים על דחייה חברתית על רקע ה"שד עדתי", הרי שכיום, קשת השונויות התרחבה. ובכיתות הלימוד כמו בחברה כולה, הילדים נפגשים עם חברים בעלי נטיות מיניות שונות, מבנים משפחתיים שונים, לקויות למידה כאלו ואחרות, צרכים מיוחדים של ילדי הכיתה ועוד. על אף יופיו והתרחבותו של הפסיפס, הסיבות לדחייה הולכות וגדלות, ערכי החברה כחברה פלורליסטית עומדים במבחן והאתגרים המונחים לפתחם של הילדים כמו גם של המבוגרים הולכים וגדלים. “

09

אפריל 9102

כותבים קוראים גיליון מס ‘4

המשך הראיון עם ד “ ר יפעת אשרת פינק -

האם יש פרופיל של דחייה חברתית וממנה יוצאים לאינספור וריאציות? "ישנם לא מעט מחקרים קלאסיים, שבהם הוצעו אבחנות וסיווגים של התנהגויות מועדות לסיכון, כמו: אבחנה בין ילדים דחויים - תוקפנים לבין ילדים דחויים - נסוגים ותוקפנים, או בין דחויים - תוקפנים לדחויים - כנועים. חלק מהחוקרים קשרו את הדחייה במראה חיצוני, בשונות אתנית או דתית, בחריגות, ביכולות שונות ובפרמטרים נוספים. אולם, מתוך הידע שהצטבר עם השנים, אנו יודעים

שלמרכיבים בסיסיים אלו אין קיום נ פ ר ד , אלא ה ו א ח ו ב ר ל ג ו רמ י ם הקשורים למערכת הישירה והמידית שבתוכה גדל הילד (כדוגמת מערכת יחסיו של המתבגר עם הוריו, אלימות -בין הורית), יחסים עם חברים בבית הספר ובסביבת המגורים, ואפילו ג ו רמ י ם רחב י ם י ו תר של חשי פה לאלימות בתקשורת, נורמות תרבותיות ואמונה דתית ואירועים סביבתיים

גלובליים. חבירה זו, מייצרת ואריאציות רבות לאינספור, כך שלמעשה ההבדלים שבינינו כבני האדם, אינם אלו שינבאו את הסיכון להידחות חברתית, אלא שילובים עם גורמים מערכתיים נוספים." אז בעצם כל אדם שאנחנו פוגשים בחיינו יכול להיות למעשה סוג של קורבן דחייה חברתית? "בהכללה כולנו נתונים בסכנה כזו או אחרת לדחייה, בהינתן אותם תנאים פנימיים וחיצוניים שצוינו לעיל. יתרה מכך, היד קלה יותר על ההדק מבעבר, או במילים אחרות, האצבע קרובה אל המקלדת כדי להדיר ולהשפיל אחרים. ההסתתרות מאחורי מסכים, מעלימה את תווי הפנים וקל לנו יותר לפגוע במי שאיננו רואים או לא מצפים לתגובת עימות ישירה. ולכן, כל אדם בצורה כזו או אחרת עשוי ליפול כקורבן לדחייה במעגלים מצומצמים או רחוקים." אפשר לזהות את הדחיה בעיניים בלתי מקצועיות? "בוודאי. לפני שאנחנו אנשי מקצוע, אנו בני אדם, ואנו חיים תחת נורמות מוסריות, שהן חיישן אנושי ראשון במעלה. מחקרים מלמדים, כי ילדים כבר בהיותם בני שנתיים, יודעים לציין אם מעשיהם מותרים או אסורים, נכונים או לא נכונים, צודקים לא צודקים. קל וחומר אנשים מבוגרים. ההגיון הבריא, הוא העין הראשונית דרכה כולנו יכולים לזהות מצוקה. דיווח של ילד, על אי נוחות חברתית, תחושה של נידוי, הפקרה, השפלה, חוסר שיתוף/ השתתפות, מניפולציה שמופעלת עליו, העלבה וכן הלאה, הוא מספק כדי לזהות דחייה ולהתחיל לטפל בה ובו. אנו יודעים לומר שדחייה חברתית היא חוש אישי. ומכאן, שדחייה שיחוש אדם אחד, לא תהיה דומה או שווה לזה של אדם אחר.

21

אפריל 9102

כותבים קוראים גיליון מס ‘4

המשך הראיון עם ד “ ר יפעת אשרת פינק -

הרשת היום מאפשרת לילדים דחויים חברתית לזעוק את זעקתם וזה עובד – האם זה נכון לעשות? "זו שאלה מאוד חשובה והמענה עליה אינו חד משמעי. החשיפה האישית, נעשית רווחת יותר ויותר בימינו, ולא רק בעניין הדחייה. החשיפה של הסיפורים האישיים היא אחד ממאפייני העידן ובמובן זה, ניתן לשמוח על כך שאיננו צריכים להישאר "בכלוב" של עצמנו. אני אישית הקדשתי את הספר לבנותיי וכתבתי בתחילתו, אין קושי שלא ניתן לגבור עליו. אין סיפור שראוי שנתבייש בו ואין אדם שראוי להידחות ולהסכים לכך. ואני מאמינה בכך כקו חינוכי וכאיכות חיים שאני שואפת לחיות לאורה. זאת מתוך תפיסתי, שאנשים שמשתפים בסיפוריהם האישיים בכלל ובעניין הדחייה החברתית בפרט,

תורמים תרומה מ ש מ ע ו ת י ת מ צ ט ב ר ת להעלאת הנושא על סד ר ה י ו ם הציבורי. יחד עם זאת, י ש ל ק ח ת ב ח ש ב ו ן , שסיפור שנעשה ב ג י ל ו י כ ל פרטיו, מעמיד א ת ה א ד ם המספר חשוף

בשנית, עם קשייו למול ציבור רחב. אין לנו כיום מחקרים עוקבים, שמאששים ודאית את תרומת החשיפה. ולכן, חשוב להדגיש שהבחירה בתחילתה ובסופה מוטלת על האדם עצמו. בטווח המידי היא עשויה לשרת את הצורך בפורקן והוצאת הסיפור לאור. יש בה ללא ספק כוח משחרר, מעין קטרזיס של מצוקה שנמשכה לאורך זמן. מאידך, היא עלולה לגרור תגובות שהאדם לא יהיה מוכן כלפיהן. באם אנו מדברים על ילדים, חשוב במיוחד ככל הניתן, לבחון אם היא תואמת את אופי הילד עצמו ועד כמה הוא ער להשלכות שיש לחשיפה. ואם לאחר כלל השיקולים שנדונו עם הילד, הוא בוחר לעשות זאת, ייתכן והוא מספיק חזק לעמוד בה." ד"ר אשרת - פינק מצאה כי הדחייה החברתית בגיל ילדות משפיעה חיים שלמים אחר כך והאופן בו מתמודדים עם הדחייה שונה מאדם לאדם – יש כאלה המבצעים הדלגה – משאירים מאחור את הדחייה וממשיכים הלאה, יש אשר הדחייה ברבות השנים מעצימה אותם ויש אשר מטביעה חותם עמוק.

20

גיליון מס ’ 2

כותבים קוראים

הספר המשותף הראשון "שתיקה מסוכנת" יוצא לאור שוברות שתיקה

אלונה ירדן, סופרת רבי מכר ויוזמת הפרוייקט הראשון של ספר משותף שוברת שתיקה, ומשתפת בתהליך הכתיבה של הספר ’ שתיקה מסוכנת ‘ שכבר פילס את מעמדו כרב מכר. ירדן, הוציאה לאור 72 ספרים וביניהם סדרת 'לומד לאהוב', 'הקלות שבתלונה', 'נכתב בכוכבים', 'זכר אלפא', סדרת 'הרווקה', 'שבויה באהבה', 'קתרינה', שכולם הפכו להיות רבי מכר ועסקו במגוון נושאים השונים אחד מהשני. בכל זאת, דבר אחד משותף יש לספריה של ירדן או יותר נכון בתהליך הכתיבה שלהם. בכל ספר שהתחילה לכתוב ידעה בדיוק את הסוף ותהליך הכתיבה היה למעשה כמעט ידוע מראש, עם שליטה על התהליך שהעניקה לה ביטחון והנאה גדולה יותר, "העובדה ששני הקצוות של הספר – ההתחלה והסוף נמצאים כבר בראשי נותנים לי כוח ושליטה על תהליך הכתיבה", אומרת ירדן ומוסיפה, כך ” אני חיה את חיי מאז ומעולם. חייבת לדעת את הסוף ולשלוט עליו. “

צילום: אלונה ירדן

בוקרו של יום חמישי האחרון של חודש אוקטובר 2272 , שינה את כל מה שהיא ידעה על עצמה ועל תהליך הכתיבה שלה. "כתם אדום שגילתה על החזה, הוביל אל גילוי עצמי של גוש גדול שהבהיל אותה אל בדיקה רפואית ולקיחת ביופסיה לבדיקה, ואז אל סיכום לקוני של ההליך על ידי הרופאה, "התשובות תתקבלנה בעוד כשבועיים – תמתיני בסבלנות!!! "סבלנות? מאיפה אשאב את הסבלנות הזו"? אבל לרופאה לא היתה תשובה. סבלנות וזהו. אי אפשר לקצר את הדרך". עם הידיעה הזו יצאה לביתה כשהיא לא יודעת מהיכן תגייס את הסבלנות הזו ואיך תוכל לעבור את השבועיים הקרובים עד לקבלת התשובה. אז ירדן עשתה מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב – לכתוב.

05