כותבים קוראים - אפוס הוצאה לאור - גיליון מספר 7 - לקט - ספטמבר 2019

אפריל 9102

כותבים קוראים גיליון מס ‘4

אבא רצה שתפרסם? ” אבא רצה שלא אשתיק את מה שעברו היהודים בשואה. כולם צריכים לדעת מה עברנו. כי העולם שתק מספיק. איפה היה כל העולם? כולם שתקו. צריך לצועק את זה לדורי דורות. את הספר בעברית רציתי בשביל הנכדים שלי לדורי דורות ואני מתרגם אותו עכשיו לאנגלית לכל העולם. אפילו שהספר כבר יצא המחברות הן חלק ממני. יד ושם רצו ואני לא מוכן לתת להם. מעדיף שהן תשארנה במגירות שלי. “ בחרת לא לכתוב את שמך על הכריכה

” נכון. בגלל שזה לא שלי. אני הזיכרון של אבא שלי. רציתי להעביר את הזיכרונות שלו, לא הכנסתי לספר תמונות של הפסלים שלי, לא יצירות שלי – נטו הספר. אני מרגיש שהספר הוא לא שלי. הוא צריך לצאת לדרך וזה הכל. “

מה המשפחה אמרה? ” הבנות שלי אמרו לי שעשיתי משהו גדול ומשמעותי כי הן לא הכירו אותו ואמרו לי, ’ ידענו שיש בסבא משהו מוזר בהתנהגות אבל לא ידענו למה “.‘ מה למשל? ” הוא היה עם הלחם אובססיבי – הוא לא יכול לשמוע בכי של תינוק, הוא היה מתבודד, בוכה בלילות, שותק כל הזמן. “ הוא אהב את האומנות שלך? ” אהב מאוד. בשבילו הייתי גאון. אמא שלי קנתה לי תמיד צעצועים שלא עובדים ואני הייתי מתקן אותם והם היו גאים בי. הם ניסו שלא אתקרב לאומנות, הם רצו שאלמד מקצוע, לא להיות פרזיט, לא להיות זומבי. הם רשמו אותי לבית ספר טכני להיות מהנדס, למדתי קיבלתי תעודה ונתתי לה לתלות על הקיר. “ איזו יצירה הכי מרגשת אותך? ” מזוזה שעשויה מברזל וזכוכית שקופה ומכילה אפר מבירקנאו. אני מזוזה שעשויה מאפר, ” אני מנשק כל יום 6 מיליון נספים. “

מישל וולמן, צייר ופסל, החל ללמוד ציור בגיל צעיר בדרום צרפת אצל מורה גרמני. הציור הוביל לפיסול ולהתמקדות בז'אנר סוריאליסטי. הפסלים של וולמן עשויים מחומרים מתים מזבל, ממתכת שנידונה למוות וזרוקה ברחובות, ” אני נותן להם עוד סיבוב. אני לא מאחה את הסדקים,ומהברזל

תמיד אומר שאני מנשק כל יום 1 מיליון יהודים. “ הספר שחרר אותך במעט מהתחושות הקשות? ” אני מרגיש קושי. לא הרגשתי שחרור....היום האחרון שלי אני אחשוב על בירקנאו, אי אפשר להשתחרר מזה. “ אולי אתה לא רוצה? ” אני לא רוצה ואני גם לא יכול, כי אי אפשר. הספר הוציא לאור הכאב של אבי ושל ששה מיליון נספים. “ המפוצץ יוצא האור, מה שלא היה לנספים בשואה שלא ראו את האור."

06