אנציקלופדיה יפעת

לתולדות התעופה והחלל בישראל אנציקלופדיה יפעת

מערך הנ”מ עובר לחיל האויר חיל האויר משלים את קליטת מערך הנ”מ לשורותיו

עם הקמת המדינה היה מערך הנ”מ בפיקוד חיל האויר אולם הועבר לחיל . התותחנים של צה”ל לפי פקודת ההגנה, ערב פעילות מבצעית או בזמן מתיחות, הועברו סוללות תותח חי הנ”מ מבסיסיהן להגנת בסיסי חיל האויר, או מתקנים אחרים, והיה צורך לשלב אותם במערך השליטה והבקרה של החיל. ההחלטה כי “כל תותח יהיה ברשות התותחנים” החזיקה מעמד עד ראשית שנות השישים עת נרכשו תותחי משוודיה, ואלה שולבו מיד במערך L-70 ההגנה על הבסיסים כיחידות תקניות של חיל האויר. גם סוללות תותחי נ”מ , מסוגים אחרים נקלטו בחיל האויר ואנשי התותחנים חשו כי הם נופלים בין . השולחנות טילי הוק לחיל האויר המאבק בין חיל האויר לבין חיל התותח חנים על האחריות להגנת שמי המדינה הגיע לשיאו כאשר הוחלט לרכוש את .” טילי הנ”מ “הוק לאחר דיונים ארוכים, בהם הוכיחו אנשי חיל האויר כי ללא שילוב מלא של הסוללות במערך השליטה והבקרה של , חיל האויר, הן תהיינה חסרות תועלת הוחלט להעביר את סוללות הטילים : לחיל האויר. לחיל היה טיעון נוסף

מונחה מכ”ם L-70 משגר ועליו שלושה טילי הוק; למטה: תותח נ”מ בופורס

ההגנה האוירית. בשנת 9691, במהלך מלחמת ההתשה קבע ראש אג”מ, אלוף דוד אלעזר, כי משיקולים מבצעיים .” “הנ”מ מועבר סופית לחיל האויר יחידות תותחי הנ”מ הועברו שנה אחר כך לפיקוד חיל האויר ושולבו במערך . ההגנה האוירית עד מלחמת ששת הימים הפעיל חיל האויר רק סוללת טילי הוק אחת מתוך השתיים שעמדו לרשותו. השניה הופעלה . רק במהלך מלחמת ההתשה - כשהמטוסים טסים התותחים נצורים הפעלת מטוסי הקרב עם סוללות הנ”מ מחייבת שיתוף פעולה הדוק בין שני המערכים. תפיסת ההפעלה הבסיסית קובעת כי כאשר מטוסים טסים באיזור מסוים, תותחי הנ”מ וסוללות הטילים נצורים. כאשר מחל ליטים להפעיל את סוללות התותחים , או הטילים, בגלל יתרון מבצעי שלהן מרחיקים משם את מטוסי הקרב ונאסר עליהם לטוס מעל המרחב . המוגדר הנמצא באחריות הנ”מ

בבסיסי החיל היו מעבדות אלקטרוניקה וטכנאים שהיו מסוגלים לטפל במכשור . המורכב של מערכות המכ”ם והטילים ואכן סוללות ההוק הופעלו על ידי חיל האויר. עד שנת 9691 נותרו סוללות תותחי הנ”מ תחת פיקוד חיל התותחנ נים, ובמהלך המלחמה הן שולבו במערך

1970