החאן - אנטיגונה

מי צדק ומי שגה, קראון או אנטיגונה? דבורה גילולה המחזה אנטיגונה אהוב מאוד על קוראים וחוקרים, הוצג ומוצג בארצות רבות (בתרגום), וזכה לפירושים רבים ושונים הודות לאמירתו המורכבת של סופוקלס שאינה חד-משמעית, ומשום כך מעוררת מחשבה ודיון. השאלה שהעסיקה את החוקרים והפרשנים במיוחד היא שאלה רעיונית, לא שאלה אמנותית: מי צדק ומי שגה, קראון או אנטיגונה. שתי תשובות ניתנו לשאלה: א. אנטיגונה היא שצדקה (עמדה המכונה "העמדה השמרנית"); ב. שניהם גם צודקים וגם שוגים (עמדה שנוהגים לכנותה "עמדת הֶגל", על שמו .)1770-1831 , של הפילוסוף הגרמני הנודע פרידריך הגל

אנטיגונה הצודקת זכתה וזוכה לאהדה רבה. פרשנים רואים בה לוחמת על ערכים נעלים, על זכויות הפרט (יוצאת נגד שלטון הרודנות של קראון), ואפילו על זכויות נשים (פועלת בעוז להגשמת מטרתה, שלא כנהוג וכמותר לנשים). היא היחידה היוצאת נגד צו המלך, נכונה להיענש ולשלם בחייה על הפרתו. להצדקתה נטען כי הפרה צו המייצג במחזה צדק אנושי, בעוד היא נסמכת במעשיה על חוק אחר, חוק לא-כתוב, חוק אלוהי. המחזה כולו פורש כעימות בין חילוניות ודת, בין חובות למדינה וחובות לדת. אנטיגונה צדקה, כי בחרה בצו אלוה. קראון שגה, כי בחר בחוקי אדם. התומכים בדעה שאנטיגונה וקראון גם צודקים וגם שוגים מוצאים צללים בדמותה של אנטיגונה (עקשותה, יחסה הדו-ערכי למשפחתה, גילוי שנאה לאחותה, כפירה באפוטרופסותו של קראון, הפרה של חוקי

פרידריך הגל - מתוך ויקיפדיה

מדינה, חריגה מהמותר והמקובל לאישה, היא "אישה רעה" שסירובה להינשא וללדת ילדים להמשך השושלת פוגע בקרוביה המתים), ואורות בדמותו של קראון (מלך שנהג נכון בהעדיפו את טובת המדינה על טובת משפחה). שניהם נמצאו צודקים בהגנתם על עקרונותיהם, אך שניהם גם נמצאו שוגים, כי עקרונותיהם אינם מוחלטים והם מסרבים להכיר בצדקתה של עמדת הזולת. מגבלותעמדותיהםמתבררות בחלקו השני של המחזה ושניהםמכירים בתוצאותהשליליותשל עקשותם. קראון, שדרש ציות מוחלט לפקודותיו בשם השלטון והמדינה, מודה כי שגה, נענה לדרישת טירסיאס ולעצת זקני תבי ואץ לקבור את פוליניקס ולהציל את אנטיגונה. השינוי באנטיגונה אינו כה חד ובולט כהיפוך דעותיו של קראון, אך שינוי בעמדתה יש. אנטיגונה אמרה שאינה שואפת לנישואים ולאימהות ותראה במותה בטרם עת רווח וישועה, אך מול פני המוות היא מקוננת דווקא על כך, על כי תמות לא נשואה וילדים לא יהיו לה. היא סירבה להכיר בזכות קראון והעיר לצוות עליה שלא לקבור את אחיה, אך בחלקו השני של המחזה היא מודה שיש לעיר הזכות הזאת, וגם מודה שהפרה את החוק. אנטיגונה קיוותה שמענישיה ישאו עונשים כבדים כשלה. בסופו של המחזה התמלאה בקשתה – עונשו של קראון כבד, אולי כבר מעונשה.

.2014 , , הוצאת ליון בוקס, ראשון לציון מבוא לתרגום "אנטיגונה" מאת סופוקלס דבורה גילולה, מתוך

אנטיגונה

8

Made with FlippingBook - Online catalogs