62 / 68
חופשות המורים
פופוליזם זול
ר
אוי שהורים יתחילו לטפל בילדיהם
ולא יותירו למערכת החינוך את מה
שהם בעצמם צריכים לעשות. אין מה
לקנא במורים, לא בתנאי עבודתם ולא
במשכורותיהם. מה שבמדינות העולם
המפותחות הבינו מזמן, בישראל עדיין
אפילו לא התחילו לחשוב.
כמידי שנה ומידי חופשה חוזרים וצפים על
פני העיתונים מיני מאמרים פופוליסטיים
ודמגוגיים שאין כדוגמתם, בהם תוקפים
את המורים על חופשותיהם הרבות. אין
כל הלימה בין המציאות לבין המתואר
במאמרים, זולת עובדה אחת בסיסית:
בורות מבחילה. יש נסיון של הורים
ומיני אינטרסנטים אחרים להסביר את
הקשיים האישיים שלהם דרך הפריזמה
של חופשות המורים. בקיצור, לא רוצים
מורים בחופש כדי שאלה יהיו השמרטפים
הזולים לילדיהם.
שני מאמריםהמהוויםדוגמה ומופתלבורות
והטעיה של הציבור הופיעו לאחרונה.
ראשון שהוא המדאיג ביותר משום
שהכותב, נחמיה שטרסלר, הוא פרשן
כלכלי של עיתון הארץ ושל ערוצי טלוויזיה
ורדיו. מבוקש למדי, קושר בין חופשת
השבועות לבין מכירת תנובה לסינים. יש
במאמר סרקזם בלתי מוסתר כיאה לפרשן
הכלכלי הנודע. המאמר השני הופיע באתר
ונכתב על ידי אישה הטוענת לפגיעה
YNET
קשה בחופש העיסוק שלה כאישה בגלל
חופשות המורים. לו הייתי מבין את הקשר
לעומקו, אולי לא הייתי כותב שורות אלה.
אך להעלות טיעון כה מטופש ולעטוף אותו
בפמיניזם, אינו יכול להישאר ללא תגובה.
אם כבר, החופשות לכאורה אמורות לפגוע
בנשים וגברים כאחד, וודאי אליבא דה
פמיניסטית מושבעת. אז לפני שנרחיב,
ראוי שאותה אישה תעשה סדר בביתה,
תתחלק שווה בשווה עם בעלה. ולאחר מכן
תבוא בטענות מופרכות לאחרים.
על פי כל המדדים הקיימים בעולם,
תלמידי ישראל לומדים אותו מספר
ימים בשנה, ובמקרים רבים יותר, כמו
במדינות המערביות ואף הלא מערביות.
לעומת זאת, בהשוואה לאותן המדינות,
תלמידי ישראל נמצאים במקום מאוד
טוב באמצע. אם לא מתחת לכך. אחת
הסיבות לנתונים הבלתי מחמיאים הללו
היא התערבות הורים ומיני גוזמאות שהם
פולטים כפי שעשתה כותבת המאמר
שהוזכר לעיל. אין שום אינדיקטור מדעי
זולת מקורות מדעים דוגמת הפמיניסטית
או הפרשן הכלכלי המתעלם מן הדוחות
ושל גופים מוסמכים ומהימנים
OECD
של
אחרים. אלא שהנתונים אינם חשובים
עבור שני הפופוליסטים הללו, אלא עוד
כמה תגובות תמיכה.
כדי להזים את השקרים, נביא להלן נתונים
שוודאי יותר אמינים מאלה
OECD
של
של שני המוזכרים לעיל. שנת הלימודים
במרבית מדינות המערב, כולל
בפינלנד הנמצאת במקום הראשון
בהישגי התלמידים, היא בממוצע
בת 04-83 שבועות. בישראל הממוצע
הוא 93 שבועות. מספר ימי העבודה
נטו של המורים, על פי אותם נתונים, נע בין
081 ל-091 ימים בממוצע. בישראל מספר
ימי הלימוד הוא 381. ממש חגיגה בישראל.
בבתי הספר היסודיים מספר שעות הלימוד
מאז שנת 0002 ועד 1102 גדל מ 137 ל 248.
יש כאן גידול ראלי של 111 שעות. לעומת
זאת, במדינה שבה רמת הלימודים גבוהה
למדי, פינלנד, מספר השעות באותו פרק
זמן, הלך וגדל מ 656 ל 086, היינו, גידול ראלי
של 42 שעות בלבד. הייתכן שהכלכלן או
הפמיניסטית לא קראו את הנתונים הללו?
מוזר! במדינות הנסקרות בדו“ח הגידול
בשעות ההוראה של המורים עומד על %01
מאז שנת 0002 ועד 1102, בממוצע. בישראל
הגידול היה של %51. במיוחד בגלל התוכנית
“אופק חדש“. אז על מה מלינים?
ישנם נתונים מעניינים בדו“ח גם לגבי
הצפיפות בכיתות ומשכורות מורים
שוודאי כולם מקנאים בהן. יועילו הכלכלן
והפמיניסטית לעיין בדו“ח (יצורף קישור
אליו) ויוכחו עד כמה מורי ישראל מרווחים
.
OECD
לעומת עמיתיהם במדינות ה-
הרי אם היו משלמים למורים בישראל
משכורות כאלה היה הפרשן הכלכלי טוען
שזו שחיתות, מהלך כלכלי בלתי נכון וכד'.
פרופ' צ'לו רוזנברג
אין מה לקנא במורים, לא בתנאי עבודתם ולא במשכורותיהם
*הערת העורך: המאמר פורסם בטור דעות בעיתון ‘מעריב' ומובא כאן בהסכמת המחבר
62