כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - דצמבר 2015 - גיליון 222

9 / 16

12/2015 - 222 רעננה π
"כל העולם במה
כל איש וכל אישה רק שחקנים הם.
כולם כניסות ויציאות להם
וכל אדם על פי תורו מופיע בתפקידים שונים..."
("כטוב בעיניכם" שייקספיר)
בסוף החודש יעלה במשכן האומנויות המחזה "סוף התבונה" על ידי
חברי חוג הדרמה של מועדון הזהב של עיריית רעננה. את המחזה
, והוא ביסס אותו על דמויות יוסי טל-טייב כתב במאי ההצגה,
שהשחקנים 'הביאו מהבית', כלומר דמויותמהחיים ומהפנטזיה.
למה ללכת לתיאטרון כדי לראות דמויות מהחיים?
, מתנדבת סדרתית בכל מיני מקומות, כולל אורה צרויה
במערכת "כיוון חדש", לא מחמיצה אף לא חזרה אחת: "אלפרד
היצ'קוק אמר שדרמה היא החיים שנוקו מהם הקטעים
המשעממים. זה בדיוק זה. אלה החיים עצמם, אבל באופן
מוקצן ומעניין. מדובר בקומדיה קצבית שמתרחשת בבית
שגרות בו דמויות שונות ובעיקר משונות: עורך דין ביקורתי,
המנהלת שחוקרת קופי בונובו, מנקה בעלת תובנות חברתיות,
אישה השומעת קולות ועוד ועוד."
: "אפשר לראות בהצגה אלגוריה חברתית. טייב הבמאימוסיף
יש לה שלושה רבדים: ברובד העליון- מדובר בקומדיה, הרובד
העמוק יותר הוא פסיכולוגי ומתאר נפשות במרחב, והרובד
העמוק ביותר הוא הוא האלגוריה לחיים, דהיינו איך תמיד
עובדים על האנשים שממילא חשים דפוקים וחלשים, איך
מופעל לחץ חברתי ואיך נוצרת מציאות שבעצם עולה על כל
דמיון. כך שהמחזה נותן ערך נוסף לדמויות, אף שהן מהחיים."
עוסק במגוון תחומי התיאטרון. הוא גם שחקן, גם יוסי טל-טייב
מחזאי וגם במאי. החברים מתים עליו: "הוא דורש עבודה ולא
מוותר, אבל הוא יודע את המקצוע. הוא מוביל, מנחה, מלמד אבל
גם נותן לכל אחד מאיתנו לבטא את עצמנו בדרך הייחודית לנו."
בקבוצה זו כולם פנסיונרים. הם יכלו לשבת בנחת עם הנכדים,
לתרגל פלדנקרייז ולשמוע הרצאות. במקום זה, או בנוסף, הם
בקומה השנייה, בלי מעלית, 11:30-מתייצבים בכל יום שלישי ב
במועדון "גיל הזהב".
מה זה, חיידק התיאטרון?
שנים בתחום החינוך 43 ) סבתא לנכדים, עבדה71( חיה רהט
לגיל הרך כגננת, מדריכה ולבסוף כמפקחת. "האמת", אומרת
חיה, "במקצוע הגננת יש חלקים שקשורים לתיאטרון: להמחיז
לילדים סיפור, לשיר שיר בשילוב משחק, להציג דילמה
באמצעות דרמה, אבל הכול בקטן. פה מצאתי את הדרך לממש
את הנטייה הטבעית שלי על במה אמיתית."
נכדים, נמצא בקבוצה 5-) גם הוא סב ל81( שמוליק בר לוי
שנים. לפני הפרישה עבד בחברת "אלקטרה" כמנהל 10 כבר
עובדים. הפרישה אפשרה לו להשתחרר 70 אגף כשמתחתיו היו
מהלבוש המעונב, אם כי כעורך דין בהצגה הוא נכנס בקלות
לז'קט ולעניבה, אותם הוא מביא מהבית.
שמוליק אינו משתעמם. הוא מבשל אוכל פרסי, רוקח ריבות,
שוזר פרחים, רוקד ריקודי עם, מטפח את הגינה סביב ביתו, אבל
לתיאטרון יש מקום חשוב מאוד בחייו. הוא מאפשר לו לממש
את הפנטזיות שלו ולבטא את התיאטרליות שבו.
מהו הקושי של שחקן בגיל המבוגר?
"הקושי הכי גדול זה הזיכרון. זה מתחיל ונגמר בזיכרון: לזכור
טקסט, לזכור מתי אתה נכנס ולזכור את המקום שלך על הבמה".
לשמוליק יש גם פטנטים לשינון. הוא מנצל כל רגע כהזדמנות
לשנן את הטקסט. הוא עושה זאת בזמן שחיה בבריכה, או בעת
עמידה בתור, או בשעת נהיגה, אך גם בעת ישיבה בגינתו ליד
בריכת דגים עם מפל מים קטן, גם היא מעשה ידיו להתפאר.
עדנה שמר, ילידת רעננה, מורה לחינוך מיוחד, אוהבת מאוד
לרקוד: "אבל תמיד רציתי לשחק בחוג תיאטרון. כששמעתי על
הקבוצה במועדון "גיל הזהב", ידעתי שאדפוק על הדלת הזאת
ושם אשאר. אני יכולה פה להביע את עצמי והמשחק מתאים
לאופי האקטיבי שלי, לצורך שלי להיות כל הזמן בתנועה."
מגיעה עם תחבושת עבה על ידה. לפני יומיים עברה אתי רגב
ניתוח בידה, אבל היא אינה מוכנה להיעדר מהחזרה.
בחיוך שובבי מפנה את תשומת לבו של יוסי רינה אריונה
לשמלה הסקסית שהיא לובשת מתחת לחלוק. יש בהצגה קטע
שהיא אמורה לחשוף רגל.
, יחפה, ידיה מושטות לצדדים, העיניים קצת ארזה הראל
עצומות. היא מתחילה לנוע ולרחף באולם בתנועות מחול. ניכר
עליה שהמחול נובע מתוכה.
חבר אחר בקבוצה סוחב מסגרות של תמונות. אלה תהיינה,
בשל מצוקת תקציב, כל התפאורה להצגה. הבמאי נותן
לרינה שקית במבה שהביא מהבית. היא תחלק זאת לדיירי
שנים, 10 , הנמצאת בקבוצה כברעדנההבית במהלך ההצגה.
מסכמת את הקסם: "אני אוהבת כשיום שלישי מגיע ואני
הולכת לחוג. אני אוהבת את האנשים, את הבימוי של יוסי,
את הליכוד והפרגון הקבוצתי. אני תמיד חוזרת הביתה ביום
שלישי שמחה קצת יותר."
בעבר העלו חברי הקבוצה הצגות קלאסיות, והם זוכרים בגאווה
איש נשארו 80-כי בהפקה האחרונה שלהם האולם היה מלא ו
בחוץ מחוסר מקום. לצערם, התקציב מכתיב את האפשרויות,
וגם הפעם יצטרכו להסתפק בהופעה אחת בלבד.
במשכן למוסיקה ולאומנויות ברחוב 29.12.15-ההצגה תועלה ב
הפלמ"ח ברעננה.
מ יורד מ עולה
נילי אפלבויםמאת: 
מוטי בן-ארויהצילום: 