Table of Contents Table of Contents
Next Page  38 / 52 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 38 / 52 Previous Page
Page Background

תמיד יש מקרים רגישים, אבל צריך לדעת להתמודד -

כי אין פתרון אחר.

את שיעורי הערבית שאני מלמדת אני מעבירה גם כשיעורים

של דיאלוג - הילדים באים עם שאלות. כשיש פיגועים הם

באים ושואלים - באיזה צד את, מה את חושבת. אנחנו

מדברים על זה, לומדים מה זה קונפליקט, וחושבים מה

אנחנו יכולים לעשות בתור אנשים.

אנחנו אנשי חינוך, ואם אתה לא יודע להתמודד עם מקרים

כאלו בחוכמה - אז כנראה לא כדאי שתעבוד בחינוך. פעם

עברתי ליד כיתה ושמעתי ילדים אומרים “מוות לערבים”.

ביקשתי מהמורה שתיתן לי להיכנס כדי לדבר איתם. הם

המשיכו, ואחד הילדים בא ואמר - גם פאתן ערבייה, למה

צריך לדבר ככה? תמיד צריך להתייחס לזה - לא להתעלם

מזה - זה העניין. לדעת איך להתייחס לזה.

איך הקשר שלך עם ההורים?

הורים לא מתייחסים לזה שאני ערבייה. הם פשוט סומכים

עליי ורואים שאני מלמדת טוב. כיף לי מאוד לקבל פניות

מהורים שרוצים שאלמד את הילדים גם בשנה הבאה. זה

פותח את המחשבה.

את מרגישה שמכירים דרכך את החברה הערבית?

כן, בעיקר דרך שיעורי הערבית שאני מלמדת, אני רואה

שהתלמידים נהנים. לפעמים אני משתמשת בזה כצ’ופר

כשאני מלמדת אנגלית - אם הכיתה לומדת ומתנהגת יפה

אני נותנת לה נקודות, ואם הם מקבלים את כל הנקודות

במשך חמישה שיעורי אנגלית, אני מלמדת אותם שיעור

ערבית כצ’ופר. ילדים יוצאי עיראק מספרים לי שהם באים

הביתה ומדברים על השיעורים שלנו עם סבא וסבתא, ונהנים

להכיר את המנהגים ואת השפה. אני רואה מה זה עושה

לבית, והרבה מהם לומדים להכיר ככה טוב יותר גם את

המורשת שלהם עצמם. הרבה פעמים, בטיולים שנתיים, אני

פתאום שומעת את הילדים שרים באוטובוס

שירים בערבית שהם למדו בשיעור - ואני כל

כך מתרגשת לשמוע את זה.

הורים פנו אליי ואמרו שלא טוב שלומדים ערבית רק

מכיתה ד’ - הם היו שמחים אילו למדו הילדים ערבית כבר

בכיתה ב’. אני מאושרת תמיד לשמוע דברים כאלה. הילדים

אומרים לי שחבל שהם מבינים רק כמה מילים בזמן שילדים

בגיל שלהם במגזר הערבי מבינים עברית הרבה יותר טוב.

חשוב לי ללמד ערבית בצורה חווייתית. תלמידים לומדים

שירה, משחק. לפעמים אני מתחילה ללמד אח קטן של ילד

שלימדתי בעבר, ואני מגלה שהוא כבר יודע את כל השירים,

שאחיו לימד אותו.

אסנת שניידר, מנהלת ביה”ס שקד ברעננה, אומרת שחשוב

בעיניה לשלב מורים ערביים בבית הספר:

אם מורה היא מורה טובה ומקצועית ואוהבת ילדים, אשמח

לקלוט אותה כמורה בבית הספר. החשיבות הגדולה היא

שהתלמידים לומדים ורואים שכולנו אותו דבר. אנחנו

מנסים לחנך את הילדים שאנשים הם טובים או רעים לפי

ההתנהגות שלהם ולא לפי הדת שלהם. כשרואים משהו,

וחווים אותו בהתנהלות השוטפת - זה שונה לגמרי מלימוד

כך

של אותו הדבר בתור אידיאה. כמו שיש מגוון של ילדים,

יש מגוון של מורים. זה הרבה יותר נכון ומשמעותי בעיניי.

זו למידה משמעותית. כשילד מסיים את בית הספר שקד,

הוא מסיים בית ספר שמשולבות בו מורות מהמגזר הערבי

וגם מורות מהמגזר הדתי ומורות חילוניות. זו החברה שלנו.

ללמד מתמטיקה וחשבון כולם יודעים. זה הרבה מעבר ולא

פחות חשוב. להגיד כולנו שווים - כולם יודעים. בסיסמאות

עם ישראל חזק.

תוכלי לספר על התמודדויות חינוכיות שהיו לכן בהקשר

הזה?

כשהיו הדקירות ברעננה, שמענו ילדים שקוראים קריאות

“מוות לערבים”. דווקא פאתן, מורה ערבייה שמלמדת

בבית הספר, נכנסה אל הכיתה ודיברה עם הילדים. כמובן,

כשהיא דיברה על זה, זה היה הרבה יותר משמעותי

ונכון: למה בעצם מוות לערבים? מנין זה בא? פתאום

הם הבינו שפאתן ערבייה, הם הבינו שיש אדם מולם.

מה היית רוצה לומר למנהלים ולמנהלות שמתלבטים אם

להצטרף לתוכנית?

אם אדם מאמין במשהו - עליו להעז. התפקיד שלנו

כמנהלות הוא לחלום ולהביא דברים חדשים. אני מאמינה,

שאם מנהל מאמין באמת בשיתוף והוא יעז ויעשה, הרווח

יהיה גם שלו, גם של הצוות, ובעיקר, של הילדים.

אסנת שניידר:

“החשיבות הגדולה היא

שהתלמידים לומדים ורואים

שכולנו אותו דבר. אנחנו

מנסים לחנך את הילדים

שאנשים הם טובים או רעים

לפי ההתנהגות שלהם ולא

לפי הדת שלהם”

38