11 / 16
11
רעננה 112 - 51/10
אלזה ופרד
ה מהולל
Î
מל
מאת:
"פבלו אמר לי", אומרת אלזה )שירלי מקליין( לפרד )כריסטופר פלאמר(,
"פבלו פיקאסו אמר לי שצריך ללעוג למוות ואז הוא יפחד ממך," ואילו פרד
אומר: "אני פוחד מהחיים, לא מהמוות." בקליפת האגוז זוהי אולי תמצית
הסרט החדש של הבמאי מייקל רדפורד, סרט על אהבה בגיל השלישי, על
יחסי הורים מבוגרים וילדיהם, על הציפייה של הילדים לקבל, לקבל ולקבל,
על הטשטוש בין מציאות לדמיון, על הבחירה בריגושים על פני השיעמום,
וגם על, איך לא, מחלות ארורות שמקלקלות את המסיבה.
והסרט הזה הוא באמת מסיבה, אם כי ציפיתי למסיבה משכנעת יותר.
השחקנים עושים עבודה נפלאה, אבל הסצנות לא ממש נובעות זו מזו
בטבעיות.לעתים נדמה שנעשתה עבודה מרושלת, אולי אפילו עבודת טלאים,
במקום שהייתה צריכה להיות תפירה אומנותית. אחרי הכול כל המצרכים
לתפירת עילית היו כאן.
אבל זה לא ממש מפריע. הסרט מעלה את הדילמות שמעסיקות את כל בני
ובנות הגיל השלישי, במיוחד את אלה שנותרו בודדים בשל פטירת בן/בת
זוגם. "העובדה שאפילו לך יש חיי אהבה, עושה אותי אופטימי" אומר לפרד
חברו הטוב. פרד מצוי בדיכאון קשה מאז פטירת אשתו, וזה לא קשור לאיכות
חיי נישואין. אלה, מתברר, לא היו משהו ששווה להסתכל עליו בנוסטלגיה.
אלזה, לעומתו היא אישה תאבת חיים. פוסטר גדול מהסרט המפורסם של פליני 'לה דולצ'ה ויטה' תלוי בדירתה והיא
משתוקקת להגיע יום אחד לרומא ולשחזר את הסצנה המפורסמת עם מרצ'לו מסטרויאני ואניטה אקברג בפונטנה טרווי.
בנה של אלזה מזהיר את פרד שאימו חיה בעולם דימיוני וכי אינה מבחינה בין דימיון למציאות, אבל הצופה שואל את עצמו,
אז מה? האם זה גורע מאישיותה הקוסמת? האם זה מפריע למישהו? האם אין בכך עזרה גדולה לעבור את המכשולים
שהחיים בכלל מעמידים בפנינו ובפרט בגיל השלישי?
החיבור בין שני השחקנים עושה את הסרט, ועל כן שווה להגיע לאולם הקולנוע הקרוב לביתכם כדי לראותו.
Mehulal2@netvision.net.ilקריסטין הרמל
"המתיקות שבשכחה" /
י‡ו
Ò‡
‡ביבה
מאת:
הופ מק'קנה – סמית מנהלת את המאפיה שהקימה סבתה רוז, חולת
האלצהיימר והמאושפזת בבית אבות. הופ גרושה ואם לילדה בגיל
ההתבגרות, שתבענותה מרדנית. הטיפול בסבתא, הניהול הכושל של
המאפיה ותביעת הבנק לעיקול המאפיה, מאימים להכריעה.
באחד הימים, כשרוז באה לבקר את סבתה החולה, היא מוצאת את סבתה
ברגע של צלילות, מבצעת את מנהג "התשליך" ולאחריו נותנת לנכדתה
פתק ובו מספר שמות. הסבתא נותנת לנכדה כסף ומבקשת ממנה לנסוע
לפריז ולבדוק מה קרה לאנשים הרשומים בפתק.
מכאן מתחילה נכדתה את המסע המופלא לגלוי השמות. העבר והידיעה
שחיי משפחתה מעולם לא היו כפי שהיא באמת חשבה, כמו גם חיי סבתא
וקרבתה אל האנשים שהיו רשומים בפתק מתגלים במהלך העלילה.
הסיפור מתגלגל למלחמת העולם השניה כשיהודי פריז נלקחו לאושוויץ.
חלק מהם ניצלו על ידי כך שהוחבאו במסגדים ובכנסיות על ידי מוסלמים
וקתולים.
ברקע הסיפור עוד שלל דמויות מרתקות. ובעיקר אהבה אחת ענקית
שחצתה שבעה עשורים, עד שהגיעה למנוחה ולנחלה.
"המתיקות שבשכחה" הוא סיפור של תקוה, אומץ ואמונה לאורך ארבעה
דורות של נשים יוצאות דופן. סיפור משפחתי על אודות אהבה וכנות.
asseoie@gmail.com.
הספר מרטיט ומרגש לכל אורכו, מומלץ בחום
ט
¯Ò
¯ÙÒ