33 / 52
מכאן ואילך אבקש לטעון את ההפך הגמור. אטען
כי המורה הטוב הוא אדם שלא בהכרח בחר
מרצונו החופשי את מקצועו, ייתכן מאוד שהוא
אף לא אוהב את המקצוע כלל ונוסף על כך הוא
עלול לחשוב שהוא עצמו אינו מתאים. לשם ביסוס
טענותיי אבקש לתאר את דמותו של אב טיפוס
'המורה' במסורת היהודית, ואעשה זאת מתוך
היתלות באילן גבוה במיוחד. עליו אמר הפילוסוף
הגדול הרמן כהן: "המגיד דבר ה' היה למורה [...] ועל
ידי מורה לאומה זה מגעת התודעה הלאומית לידי
בגרותה" (כהן, "דת התבונה", עמ' 311). להלן סיפורו
של המורה החשוב, הידוע והמשפיע ביותר בכל
הזמנים: משה רבנו.
על מקור השם משה מספר לנו המקרא עצמו.
העניקה אותו בת פרעה ואף הואילה להסביר
הוּ"
ִ
ית
ִ
שׁ
ְ
ם מ
ִ
י
ַ
מּ
ַ
ן-ה
ִ
י מ
ִ
לקורא מדוע בחרה בו: "כּ
(שמות ב, 01), כך אמרה בקולה העדין, ועל כך
מאז ועד היום רבות הפרשנויות. עם זאת לתואר
"רבנו", כלומר, מורנו, זכה משה, אולי שלא בצדק,
מאות שנים לאחר חתימת התנ"ך. לא אספר כאן
על ילדותו ובגרותו של משה, או על לימודיו ב"תיכון
שש-שנתי לנסיכים ע"ש רעמסס-אחנתון"... אף שהיו
ודאי, בין מלמדיו הראשונים: פרעה, כוהניו וחרטומיו,
כמה מורים משמעותיים, הגם שלאחר לימודיו יצא
ם האלילי" שהנחילו...
ֶ
כנגדם וכנגד "מדעי הטוֹט
אבקש להתמקד ברגעים החשובים שבהם "[לא]
התייעץ עם משפחתו" לאחר ש"סיים את התיכון",
והתלבט אם כדאי להיות מורה.
כזכור, התואר 'רבנו' לא מופיע במקרא עצמו.
במהלך חייו מכונה משה בשמו, ואילו לאחר מותו
משה לא בחר להיות
מורה ואף לא מנהיג
לישראל. הוא היה
אדם ספקן, סקרן
ובעל ערכים, ויש
שיפקפקו: האומנם
הוא אב הטיפוס של
המורה המושלם?
קשר
33
מאמר