בראשית עם תוספות

168 / 260

168
ת ֶ ל ֶ שּׁוֹא ַ ת ה ֶ ל ֶ יּ ַ א .2
אַיֶּלֶת שָׁאֲלָה: מַדּוּעַ לֹא הִסְתַּפֵּק יַעֲקֹב בַּמִּלִּים "אֶעֱבָדְךָ בְּרָחֵל", אֶלָּא
?ה" ָ נּ ַ ט ְ קּ ַ ךָ ה ְ תּ ִ ל בּ ֵ ח ָ ר ְ ךָ בּ ְ ד ָ ב ֱ ע ֶ "אפֵּרֵט וְאָמַר:
אַיֶּלֶת קָרְאָה אֶת פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רָשִׁ"י: יַעֲקֹב חָשַׁשׁ שֶׁלָּבָן יְרַמֶּה אוֹתוֹ. לוּ הָיָה
אוֹמֵר: "רָחֵל", עָלוּל הָיָה לָבָן לָתֵת לוֹ לְאִשָּׁה רָחֵל אַחֶרֶת, מֵהַשּׁוּק.
אִם הָיָה אוֹמֵר: "רָחֵל בִּתְּךָ", עָלוּל הָיָה לָבָן לְהַחְלִיף לְלֵאָה אֶת שְׁמָהּ
וְלִקְרֹא לָהּ "רָחֵל."
לָכֵן פֵּרֵט יַעֲקֹב וְאָמַר: "בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה." וְאַף עַל פִּי כֵן רִמָּה אוֹתוֹ
לָבָן.
. חַבְּרוּ בְּקַו כָּל הֶגֵּד לַדְּמוּת הַמַּתְאִימָה.3
אֲנִי בִּתּוֹ הַבְּכוֹרָה שֶׁל לָבָן.
אֲנִי בִּתּוֹ הַצְּעִירָה שֶׁל לָבָן.
עֵינַי רַכּוֹת.
אֲנִי יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה.
יַעֲקֹב אוֹהֵב אוֹתִי.
יַעֲקֹב שׂוֹנֵא אוֹתִי.
אֲנִי אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב.
אֲנִי אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁל יַעֲקֹב.
אֲנִי עֲקָרָה.
יָלַדְתִּי בָּנִים לְיַעֲקֹב.
לֵאָה רָחֵל