מגזין גישה אישית ספטמבר 2011

מכל הלב

פעם בשבוע באותה שעה

עשרה מתנדבים במחוז ת"א-יפו נרתמו למפגשים פרטניים עם ניצול שואה. אחד מהם הוא ממחלקת משאבי אנוש במחוז על קשר מיוחד איילת הוכפלד עודד לוינסקי, שמספר ל שנרקם ועל פרידה כואבת 

ואת העתיד, ואילו את העבר יש להניח בצד. זו הייתה השקפת

זו השנה השנייה שהכללית, במסגרת פעילותה למען הקהילה, מקיימת קשר עם עמותת "עמך" המסייעת לניצולי שואה. הפעילות מתקיימת בשני ערוצים: הערוץ הפרטני והערוץ הקהילתי. בערוץ הפרטני מקיים כל מתנדב פגישה חד שבועית למשך מספר שעות עם ניצול שואה, ומעניק לו מעט רגעי אושר. לעתים מדובר באנשים עריריים, שבזקנתם שבים אליהם סיוטי המלחמה, ושעת ההתנדבות היא שעה של חסד עבורם. במחוז ת"א-יפו נרתמו עשרה עובדים לקיום פגישות כאלו, "אחד על אחד". אחד מהם הוא עודד לוינסקי, מנהל המכון לפיזיותרפיה במרכז הרפואי בת ימון. הקשר של עודד עם הניצול, תושב חולון, התקיים במשך שמונה חודשים והסתיים בצער רב עם מותו של האיש. עודד מספר: "הצורך להתנדב קיים אצלי מזה תקופה ארוכה, כבן למשפחה שההתנדבות הייתה חלק בלתי נפרד משגרת חייה, מתוך הרצון שלי לתרום ומתוך הידיעה שכמתנדב אצא גם אני נשכר. אל ההתנדבות בעמותת 'עמך' הגעתי בעקבות פרסום על אימוץ העמותה על ידי עובדי הכללית. לפני כשנה התחלתי את תהליך ההתנדבות, שכלל מילוי טפסי התאמה, שיחות עם עו"ס מטעם העמותה ומפגשי מתנדבים. כשנשאלתי מה אופי ההתנדבות שבו אני חפץ,

עולמו. תמיד היה קשוב, עם חיוך בעיניים וללא שיפוטיות כלפי שום דבר. בקיצור, מישהו שאי אפשר שלא לאהוב אותו. במהלך התקופה הזו אף נולד לו נכד נוסף". שמונה חודשים, אחת לשבוע, הגיע עודד לביתו של הניצול לפגישה הקבועה ששניהם חיכו

לה – עד שיום אחד הגיעה שיחת הטלפון מבתו של האיש, שבו הודיעה לעודד כי אביה נפטר באופן פתאומי. האם היכרת את משפחתו? "בלוויה שלו ובשבעה פגשתי לראשונה את בנותיו, שהכרתי עד אז רק דרך הסיפורים שלו. יצאתי מעודד מהמפגש הזה בידיעה שבנותיו ידעו עלי לא פחות ממה שאני ידעתי עליהן. הסתבר שהוא שיתף אותן תמיד במה שהיה בפגישותינו. בכך רק התחזקו הידיעה שלי ותחושותיי שהקשר "באופן אישי, הקשר בינינו תרם גם לי מאוד. האיש הזה גרם לי להרגיש מישהו מיוחד. הוא כבר חסר לי, ובייחוד העיניים המחייכות שלו מתוך פניו".  לפני כשבועיים חש עודד כי הוא בשל לקבלת ניצול חדש. אין ספק כי שניהם יוכלו ליהנות מהקשר ולבנות מערכת יחסים מקבלת ותומכת. בינינו תרם לו רבות". ומבחינתך האישית?

עניתי כי אשמח להעביר הרצאות בנושאים הקשורים לעבודתי (פיזיותרפיה) וכן פגישות אישיות עם פונה. לאחר תקופה קצרה, בוצע השידוך והתחלתי להגיע ל'פגישה חברתית' חד שבועית בת שעה, כמוגדר על ידי העמותה. במקביל העברתי הרצאות במועדון 'עמך' בחולון". עודד מציין כי ה"קליק" בינו לבין הניצול היה מיידי. במהרה נוצר ביניהם קשר של פתיחות ושל שותפות נינוחה, השיחה קלחה באופן חופשי והם שוחחו על נושאים רבים ומגוונים. "הוא שיתף אותי בדברים מחיי היום-יום שלו והתעניין מאוד במה שעובר עלי ובדעותיי. אני, מצדי, שיתפתי אותו בחיי היום-יום שלי: משפחה וילדים, עבודה ועוד". בשיחות כאלה מדברים גם על ימי השואה? "נושאים הקשורים לתקופת השואה כמעט ולא עלו בשיחה בינינו, כי מבחינתו צריך לחיות את ההווה

גם בסורוקה: נרתמים למען הניצולים עובדים מהמרכז הרפואי סורוקה, וביניהם עובדות מחלקת משאבי אנוש בבית החולים, נרתמו לקריאתה של הכללית להתנדבות עם ניצולי שואה. 28 רוב המתנדבים שובצו לביקור שבועי אצל ניצולים בבתיהם. נציגות מחלקת משאבי אנוש מבקרות ניצולים המאושפזים בבית החולים, מתעניינות בשלומם ומסייעות ביצירת קשר עם נציגי עמותת "עמך" להמשך ליווי לאחר שחרורם. במקביל רתמה המחלקה לפעילות זו סטודנטים, המבקרים ניצולים מאושפזים בהתנדבות. הפעילות מסייעת מאוד למאושפזים, המביעים שביעות רצון מהיחס ומהעניין בהם, ומעניקה סיפוק רב לעובדים המתנדבים.

10