אנציקלופדיה יפעת

לתולדות התעופה והחלל בישראל אנציקלופדיה יפעת

, פיתוח, ניסוי וייצור. בניית לויין עצמי חייבה, איפא, הקמה של תשתית מחקרית הנדסית ותעשייתית שנדרשו לכך. אחד הדוחפים העיקריים לכניסה לתחום החלל היה פרופ’ יובל נאמן, שר‏המדע וראש מפלגת “התחיה”. עם קבלת ההמלצות לפתוח הלויין, החליטו בסוף שנת 2891‏ראש הממשלה, מנחם בגין, שר הבטחון אריאל שרון ומנכ”ל משרד הביטחון, תא”ל (מיל) אהרון בית הלחמי, על כניסה לתחום הפיתוח של לוייני ביון. פרופ’ נאמן הקים את סל”ה (הסוכנות לחקר החלל) הישראלית שמטרות תיה הוגדרו כ”קידום הפעילות בתחום החלל”, אולם פעילותה היתה למעשה פרויקט . מנהלי, טכני וציבורי להתחלת המחקר הצבאי בתחום פיתוח לויינים צבאיים ‏משרד הביטחון הוציא מכרז פנימי ומסווג ועל הפיתוח התמודדו מלמ ומבת של התעשיה האוירית ורפא”ל. לאחר ניתוח הדו”חות של המפעלים השונים הוחלט כי רפא”ל תפתח את הלויין. משרד הבטחון הקים את “מינהלת תכנית אביר” בראשותו של אל”מ (לימים תא”ל) ד”ר חיים אשד.‏התעשיה האוירית הקימה במפעל מב”ת את “מינהל טכנולוגיות החלל” בראשות ד”ר משה ברלב וכסגנו מונה ד”ר פטריק רוזנבא .) אום (לפני כן ראש תחום בקרה באוגוסט 3891‏ פרש אלוף שגיא מצה”ל ובמקומו התמנה אלוף אהוד ברק לתפקיד ראש אמ”ן. ברק לא היה מחסידי הפרויקט וסמך יותר על “גורמי אנוש” בהשגת מידע 299- על מדינות ערב וסדר הכוחות שלהן. רפא”ל העריכה כי עלות פיתוח הלויין תגיע ל ‏מיליון דולר. מפעל מבת של התעשיה האוירית הגיש הערכה של 011‏מיליון דולר, וכצפ . פוי החליטה מינהלת הלויין במשרד הבטחון להעביר את הפרויקט לתעשיה האוירית ’ מנכ”ל רפא”ל, ד”ר זאב בונן, אמר בראיון עתונאי כי “התברר שזה היה ‘משחק מכור .’ בין משרר הבטחון לתעשיה האוירית. הפסדנו פרויקט גדול וחשוב אחת הדרישות של מערכת הביטחון היתה לפתח לויין, אותו ניתן לשגר בעזרת משגר . “שביט” אשר פותח אותה עת במלמ. הדבר קבע את מימדי הלויין, צורתו ומשקלו בעיה נוספת עליה נדרשו המפתחים להתגבר היתה הדרישה לשגר את הלויין מערבה ולא מזרחה כמקובל, כדי למנוע נפילתו בשטח של מדינות ערב. דרישה זו הצדיקה . עצמה לימים ‏ לוייני תקשורת ותצפית אזרחית שר הבטחון, משה ארנס, החליט כי מפעל מבת יהיה “מרכז הידע והפעילות בתחום החלל”.‏פיתוח הלויין עבר משברים רבים עד שיצא אל מחוץ לאטמוספירה.‏חיל-האויר . הסתייג מהתכנית, אולם חילופין בראשות אמ”ן הביאה לקבלת האחריות לפרויקט אלוף אמנון ליפקין-שחק שהחליף את אהוד ברק הסקפטי, עודד את הפרויקט והחל ליט, בהסכמת הרמטכ”ל, כי אמ”ן יקבל על עצמו את האחריות להפעלת הלויין והפקת המודיעין והמידע מצילומיו. פרויקט פיתוח הלויין עבר עליות ומורדות, אישורי תקציב והקפאות, ורק באמצע שנות השמונים הושלם פיתוחו ובנייתו. לימים הוכיח הלויין את נחיצותו המבצעית, וכיום לא ניתן לתאר את פעילות צה”ל, במיוחד בטווחים ארוכים, ללא מודיעין מן החלל. ישראל לא יכלה לממן הקמת קו ייצור ללויינים וגם נסיונות לשווק את משגרי שביט למדינות אחרות לא הצליח. יחד עם כך, התעשיה , בארץ סיעפה את יכולתה למערכות נוספות בתחום החלל, ופיתחה לוייני תקשורת . בשנים הבאות, למרות הפעילות הנעשית על מים SAR תצפית אזרחית, ולוייני ביון . שקטים, המשיך מפעל מבת לפתח לויינים משופרים יותר בתחומי פעילותו סוכנות החלל הישראלית, האחראית לעידוד הפעילות בחלל למטרות אזרחיות, עודדה במשך השנים מכוני מחקר להצטרף לתחומי פעילות חדשים ולשתף פעולה עם מדינות וארגונים אחרים. כך נוצרו פרויקטים עם סוכנות החלל האירופית, וסוכנויות החלל ” של גרמניה וצרפת. סל”ה חתמה על חוזה לשיתוף פעולה בתחום הפיתוח הלויין “ונוס . לחישה מרחוק, הכולל פיתוח הנעת יונים, ומערכות תצפית מתקדמות נוספות ארגונים שונים פועלים גם הם לפיתוח רעיונת בתחום החלל, כולל לוייני נאנו, פיקו . ואחרים , שיגור האסטרנאוט הישראלי הראשון, אילן רמון, לחלל, משף תשומת לב רבה בציבור וגם נושאי מחקרו היו בעלי משמעות חיונית לפתרון בעיות האקלים באזורינו. אסון מעבורת החלל קולומביה בפברואר 3002, בה נספה אילון רמון ועוד שישה אסטרונאוט . טים, עורר צער עמוק בקרב שוחרי החלל

אנטנת קליטה במבת

לויין טכסאר

” שיגור לילי של ה”שביט