אנציקלופדיה יפעת
לתולדות התעופה והחלל בישראל אנציקלופדיה יפעת
יותר, החליטה מערכת הבטחון לצעוד צעד נוסף בפיתוח לויין ביון מתקרם יותר: “החלטנו ללכת על לויין של הדור הבא, למרות שידענו שיקח לנו לבנות אותו ארבע שנים. חששנו מה יהיה גורל המודיעין אם לויין אופק 3 יפול” אמר אלוף ד”ר יצחק בן ישראל שהיה ראש מפא”ת במשרד הבטחון, “סוכם אז כי במקרה כזה נשתמש בלויינים אזרחיים . וזה מה שקרה” ציין מערכת הבטחון נעזרה בתקופת הביניים ” A 1 בצילומי הלויין האזרחי “ארוס , כדי לחפות על המחסור בלוייני צילום . עד לשיגור הלויין הבא ? מי צריך לויינים ישראלים יש לציין כי במשך כל שנות הפיתוח של הלוייניים ומערכות החלל בישראל, עמד הנושא בפני שוקת שבורה: על מפתחי הלויינים והמשגרים היה לוודא כי כל שיגור יסתיים בנצלחה, שאם לא כן . היתה נשקפת סכנה להמשך הפעילות מצד שני, מסיבות בטחוניות וכלכליות לא ניתן היה לייצר את הלויינים ב”סרט נע” וגם לא לבחון את המשגרים פעם אחר פעם. כל שיגור היה חייב להיות מוצלח. גם בהצלחה לא היה טמונה הבטחה להמשך, היות ובין לויין ללויין , ניתן היה להמתין שלוש-ארבע שנים
למעלה: לויין אופק 4 שהיה זהה בתכנונו לאופק 3. במרכז: שלבי השיגור של לויינ ני אופק. השיגור מערבה מבסיס מפלמחים הקטין את משקל המטען המועיל
נות אחרות, גם לא בארה”ב אשר תמיד ידעה להתנות סיוע בטחוני בתמורה , ישראלית כואבת, הם שהכריעו את הכף גם אצל שרי בטחון או רמטכ”לים שלא היו אוהדים במיוחד את העיסוק בתחום . החלל
בהן יוצר הלויין הבא. הדבר לא הבטיח פעילות נאותה מבחינה כלכלית ובמער רכת הבטחון עלתה לא אחת האפשרות לרכוש את הצילומים מגורמים אזרחיים . זרים עם כך, שיקולים של חוסר תלות במדינ
Made with FlippingBook flipbook maker