אנציקלופדיה יפעת

לתולדות התעופה והחלל בישראל אנציקלופדיה יפעת

מלחמת יום כיפור למרות המחדל וההפתעה ישראל מנצחת

יש הרואים במלחמת יום כיפור המשך ישיר למלחמת התשה. מלחמת זו הסתיימה במצב לא נוח מבחינת חיל האויר: במפגש בין טילי מערך ההגנה המצרי למטוסים הישראלים, היתה יד הטילים על העליונה. מפקדי צה”ל לא רצו לחדש את הלחימה, בין השאר מפני שלחיל האויר לא היו אמצעים יעילים . לפעולה נגד מערך הטילים המצרי , ‏בשלוש השנים הקריטיות בין תום מלחמת ההתשה לפרוץ מלחמת יום כיפור נערך חיל האויר לתת מענה- מבצעי וטכנולוגי - לבעיית הטילים. למרות שהמש שיך לראות בהגנת שמי ישראל כמטרתו הראשונה במעלה, הוא המשיך במאמץ . רב להכין מבצעים גדולי-ממדים, מתוזמנים היטב להשמדת מערך הטילים בצה”ל רווחה התפישה, הקונסצפיה, כי מדינות ערב לא יפתחו במלחמה לפני שיהיה להן די כוח אוירי לתקיפת שדות התעופה בישראל, טילי קרקע-קרקע .1975 ומערכות אלקטרוניות ואחרות. הדבר היה צפוי לקראת למצרים וסוריה, בלי לדעת מה חשבו בישראל, היתה מטרה משולבת, פוליטית , וצבאית: לפתוח במלחמה כדי להשיג יתרון-מה באזור התעלה וברמת הגולן ואחר-כך לפנות למישור הפוליטי כדי להשיג הישגים פוליטיים. לשם כך הן בנו . את תוכניות המלחמה שלהן, ואת צבאותיהן מערך הטילים נע לחזית ‏זמן קצר לאחר הפסקת-האש, באוגוסט 0791‏נע מערך טילי הנ”מ המצרי לעבר , התעלה, והגיע עד גדותיה. בכך הוא כיסה תחום של כשלושים ק”מ בתוך סיני תחום שהיה בו די כדי לשבש את פעילות חיל האויר הישראלי. ערב המלחמה הוצבו 051‏סוללות טילים בעמדותיהן. גם בסוריה נבנה לראשונה מערך צפוף של 63‏סוללות טילים, חלקן הגדול ניידות ומשוכללות, שכיסו את המרחב שבין . ישראל לדמשק, ואת כל הרמה בשטח ישראל ‏(כונה במערב SA-6 ‏מדינות ערב הכניסו בחשאי סוג חדש של טילי נ”מ מסוג ‏). לטיל זה היו יתרונות מבצעיים שהפכו אותו לאיום מוחשי: מערכות Gainful הביות המכ”מיות שלו פעלו בשיטות חדשות ולא ידועות והסוללות עצמן יכלו לנוע במהירות ממקום למקום ולשנות את המערך שעמד בפני ישראל בתוך זמן קצר. הטיל לא פלט עשן בזמן מעופו והקשה על צוותי האויר לגלות אותו. ניתן . היה לכוונו למטרתו גם בהנחיה אופטית סוללות‏טילים ראשונות מסוג זה נתגלו כבר בסוף מלחמת ההתשה, עת הוצבו באזור סכר אסואן. עד פרוץ מלחמת יום-הכיפורים לא ידע עליהם חיל האויר . דבר מבחינה טכנולוגית ‏חילות האויר הערביים תוקפים ונכנסים למחסות את מלחמת יום-הכיפורים פתחו מצרים וסוריה ב-6‏אוקטובר 3791, בפעולה מתוזמנת ומתוכננת היטב. מטרת הסורים היתה לייצב קו על הירדן בתוך יום אחד, בעוד המצרים קיוו לכבוש בתוך 84‏שעות את השוליים המזרחיים של . התעלה, עד דרך החת”ם, והם הכינו תוכניות לכיבוש מעברי המיתלה והגידי ,17 ‏חיל האויר המצרי מנה ערב המלחמה מעל 004 מטוסי קרב מן הדגמים מיג ,” , חלקם נושאי טילי “קנל TU-16 מיג 12, סוחוי 7‏וסוחוי 71, מפציצי טופולב 07‏מטוסי תובלה ו-041‏מסוקים. לרשות פיקוד ההגנה האוירית עמדו 051‏גדוד דים של טילי קרקע-אויר, ו-005,2‏תותחי נ”מ, חלקם הגדול מונחי מכ”ם. לבד מאלה הגיעו למצרים ערב המלחמה טייסת מיג 12, טייסת מיג 71‏וטייסת סוחוי . 7‏מאלג’יר, שתי טייסות מירז’ 5‏מלוב, וטייסת הנטר מעיראק ,7 ‏בחזית הסורית היו 01‏טייסות קרב, מצוידות במטוסי מיג 71, מיג 12‏וסוחוי . וכן נוספו להן שתי טייסות 12‏וטייסת מיג 71‏מעיראק ‏חיל האויר הישראלי הפעיל ארבע טייסות פנטום ולהן כמאה מטוסים, חמש טייסות סקייהוק ולהן 561 מטוסים, טייסת אחת ולה 02 מטוסי סער, שלוש

אלוף בנימין פלד

פנטום חולף מעל כוח שריון בסיני

1973