כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה -ינואר 2015 - גיליון 211

3 / 16

ע" ! ַ יג ִּ ל ת ַ י א ִּ ר: "ב ַ מ ָ י א ִּ פ ְ ל ַּ ק ַּ ק ב ֶ ת ֶּ פ ַ ה
ע, ָּ ג ׁ ֻ ש ְ י מ ִּ ת ׁ ְ ש ַּ ג ְ ר ִ ה ְ ה ו ָ ד ֲ ע ָ י ר ִ ד ָ י
ה ָ ימ ִ ע ְּ יר פ ִ ס ְ ח ֶ י ה ִּ ב ִ ל
ה. ָ ימ ׁ ִ ש ְּ נ ַ י ה ִּ נ ֶּ מ ִ ה מ ָ ק ְ ת ֶ ע ֶ נ ְ ו
ר ֵּ ת ַּ ת ְ ס ִ י מ ִ מ ַ ע ֵ דֹי יו ִ נ ֲ ק: א ֶ ת ֶּ פ ַ י ה ִ ר ל ַ מ ָ א
י ִ מ ׁ ְ ת ש ַ ח ַּ ת
י, ִ מ ּ מו ְ ר ַ ד עֹא ְ א מ ּ , הו ָ יך ִּ ת ְ ר ַ ה ְ ז ִ ה ה ֵ א ְ ר ּ ו
ב ׁ ֵ ש ֵ א י ּ ת הו ֶ ס ֶ נ ְּ כ ַּב ָ ך ְ ת ּ כו ְ ז ִּ ב ׁ ֶ אי ש ַ ד ְּ א כֹל
ה ָּ ת ַ א ׁ ֶּ ה ש ַ א מֹא ל ּ הו ְ , וֹגו ְ צ ַ י ְ י מ ִ נ ֲ א
ב. ׁ ֵ שֹחו
ק ֶ ת ֶּ מ ַ י ה ֵ ר ְ ב ִ ד ְ ס ל ֵ יח ַ י ְ ת ִּ ל ת ַ א
ק, ֶ ת ֶּ ק פ ַ י ר ִ נ ֲ א ׁ ֶ י, אע"פ ש ִ ן ל ֵ ז ֲ א ַ ה
ת,ֹם או ִ ק ע ֶ ת ֶּ י פ ִ נ ֲ א ׁ ֶ ן שֹכו ָ נ
אי ַ ד ְּ א כֹי ל ַ רֹחו ֲ א ֵ ר מ ֵּ ת ַּ ת ְ ס ִּ מ ַ ם ה ִ ל ע ָ ב ֲ א
ת.ֹהו ַּ ד ְ ז ִ ה ְ ל
ל,ֹק קו ַ י ר ִ נ ֲ א ַ ק ו ֶ ת ֶּ ק פ ַ י ר ִ נ ֲ א
ל.ֹו ּ כ ַ י ה ִ ית ִ א ָ ר ְ י ו ִּ ת ְ ע ַ מ ׁ ָ י ש ִ נ ֲ ל א ָ ב ֲ א
י ִ נֹמו ָּ ים כ ִ פ ָ ל ֲ י א ִּ פ ְ ל ַּ ק ַל ּ לו ׁ ְ ש ְ ל ׁ ַ ש ְּ ם ת ִ א
י. ִ נֹע ְ ב ּ ר וֹסו ְ ח ַ מ ְּב ּ יו ְ ח ִּ יד ת ִ תָע ֶּ ב
ת ּ טו ׁ ְ שֹי זו ִּ פ ְ ל ַּ ק ַ י ל ִ נ ֵ יס ִ נ ְ כ ַ ה ְ ל
ת. ּ יתו ִ ח ׁ ְ ש ִ ה ל ָ נ ָ מ ְ ז ַ , ה ׁ ש ָּ מ ַ מֹזו
ב ָ עֹת ְ ק מ ֶ ת ֶּ י פ ִ נ ֲ א ׁ ֶ ש ַ ע ֵ דֹי יו ִ נ ֲ א
יו. ָ ע ָ צ ְּ ת פ ֶ ק א ֵּ ק ַ ל ְ י, י ִּב ׁ ש ֵּ מ ַּ ת ׁ ְ ש ִּ י ׁ ֶ י ש ִ מ ּ ו
ק ֵּ ס ַ ת הֹנו ָ ק ְ ס ַ מ ּ י ו ִּ נ ֶּ מ ִ ע מ ַ מ ׁ ְ ש
ק. ֵּ ס ַ ר ְ ת ִּ ה תָ ינ ִ ד ְּ מ ַ י, ה ִ נ ֵ ח ָ יק ִּ ם ת ִ י א ִּ כ
תֹדו ֲ עֹ רו ָ יך ֶ ד ָ יו י ׁ ָ ש ְ כ ַ י ע ִ ת ּ כו ְ ז ִּ ב
ת.ֹדוֹהו ְ י ל ִ ח... ל ַּ כ ׁ ְ ש ִּ ל ת ַ א ְ ו
טֹיו ְ יד ִ אֹמו ְּ ד כ ֵ מֹי עו ִ נ ֲ א ְ ך ָ כ ְ ו
ת.ֹו ּ י ִ תֹאו ָ ה ּ נו ְּ ת ִּ י ׁ ֶ י, ש ִ ב ּ ו ּ י ִ ז ח ֶ מ ֶ ר ְ ה ל ֶּ כ ַ ח ְ מ ּ ו
.ז ּ - א.ב.ג.ד.ה.ו ְּ ן ב ֵ נֹו ּ ב ְ ת ִ י מ ִ נ ֲ א
ּהו ֶז ּ נו ָּ ב ׁ ש ֵּ מ ַּ ת ׁ ְ ש ִ ה ְ ת: לֹרו ְ מֹן או ֵ ה ְ ו
ז. ּ ו ּ ב ְ ז ִּ ב
.ל ַּ ת, ח.ט.י.כֹו ּ י ִ תֹם או ִ ע ְ יך ׁ ִ ש ְ מ ַ י מ ִ נ ֲ א
א ֵ צ ֵּ תּ נו ָּב ׁ ש ֵּ מ ַּ ת ׁ ְ ש ִּ ם ת ֵ ת: אֹרו ְ מֹן או ֵ ה ְ ו
ל. ָּ כ ְ ס ֻ ת ְ מ
"ץ ָּ פ ְ כ ׁ ַ ש ְ ק ל ֵּ ק ַּ ד ְ ז ִּ ן תֹטו ְ ל ׁ ִּ ש ַּב ּ נו ְ ח ַ נ ֲ ם א ִ א
.צ, ַּ ת, מ.נ.ס.ע.פֹו ּ י ִ תֹאו ָ ת הֹרו ְ מֹאו
.ת ׁ ֶ .ש ֶ ת, ק.רֹנוֹרו ֲ ח ַ א ָ ם ה ִ י ע ִּ ת ְ ר ַ תֹנו
ין ֵ א ְ ן וֹזו ָ ין ח ֵ א ּ נו ָ ת, לֹרו ְ מֹן או ֵ ה ְ ו
ת ׁ ֶ ש ֶ ר ֹמו
ת ! ׁ ֶ ש ֶ ג ָ ז ל ֵ ע ָּ ל ת ַ ... א ּ ינו ֵ ל ֵ א
יט ִ ר ְ פ ַּ ת ַ ה ֹם זהו ִ י, א ִ לֹי קו ִ ר ל ַ מ ָ א
ית ִ ר ְּ ב ַ ת ה ֶ ת אֹרו ְ כ ֶ אֹטו ּ יעו ִ מ ְּ ע ב ַ ר ָ ם ה ִ ע
ת ֹבו ּ תו ְּ כ ַ ת, הֹוּ י ִ תֹיב או ִ ל ֲ ע ַ א אֹל ְ ו
ית. ִ ר ְ ב ִ ע ְּ ב
≥ רעננה 112 - 51/10
היד הרועדת
„ו„ ‡שלמאת:  ®Ô למÙ קו © ¯ י Ùלילה שÎ
מונה
˙ ¯
וÙ
יÒ
שלוש כלילות היו ברעננה – המושבה הקטנה.
את כלילה הגדולה?
"לא, אני האמצעית" עונה לי כלילה. "אנחנו שלוש בנות דודות,
נקראות כך על שם הסבתא קיילה.
הוריי אבי, סבתא קיילה וסבא נפתלי שגרו בגליציה, היו מאוד
דתיים וסבא רצה שילדיו ילכו בעקבותיו, אך אבי התאהב באמי
שהייתה ממשפחה ציונית שפעלה למען הקרן הקיימת. אמא
הייתה חברה בתנועת הנוער 'גורדוניה' ואבי הצטרף לתנועה זו,
והשניים החליטו לעלות ארצה.
סבא וסבתא נשארו בפולין 'כי המשיח עדיין לא הגיע'- לדברי סבא.
כשסבתא קיילה האהובה נפטרה, החליטו לקרוא לנכדות על שמה. בהתייעצות עם מומחה
לשוני נבחר השם כלילה וכך נולד שמי שממנו אני די סבלתי בהיותו יוצא דופן – כלילה?.....
כליל השלמות?..... עד שיום אחד נפתרה הבעיה. למדתי בבית הספר לאחיות ושם אחד
החולים, תלמיד חכם, בן העדה התימנית, אמר לי: 'שמך הוא מספר תהילים, בו כתוב: כליל
עטרת עשיתי לך'. אז עכשיו קל לי להסביר: כלילה – פירושו כתר".
מה את זוכרת מבית הורייך?
"ילדותמלאתתוכן. את המקום הראשון בביתתפסה המדינה, ביתמאוד פוליטי. פחות הרגשתי
חום, חיבוק, נשיקה. זה היה בית ספרטני. אוכל בזמן, שיעורים בזמן, עקרונות והתנדבות.
אמא הייתה מעירה אותנו בבוקר במילים אלו: 'קומו תועי מדבר- צאו מתוך השממה'- ואף
פעם לא הבנתי את המשמעות. 'כשתגדלי, תביני' אמרה לי".
וממה התפרנסה המשפחה?
"היה לנו לול. לאבא הייתה תלבושת מיוחדת לטיפול בתרנגולות, כובע קסקט חום וחולצת
עבודה ארוכה בצבע חאקי. ביום שהחליף את הכובע הייתה רבולוציה בלול, כל התרנגולות
קיפצו. אבא היה מוכר את הביצים לשכנים, אך מי שחגג יום הולדת, קיבל את הביצים חינם.
היה לנו תיש להרבעה, שעל פעולותיו הוריי דיברו רק ביידיש כדי שלא אבין. לאחר תקופה היו
חייביםלמכוראותו כי אמאאמרה: 'או אני או התיש'. כשבני המושבההיו מביאיםאתהעזיםאליו,
אמא הייתה צריכה להכניס אותם לתיש והיא מאוד פחדה מקפיצותיו. לתיש לא היה שם ותמיד
אמא אמרה: 'זיי פאדערן' )ביידיש- הן דורשות(. אני הייתי בטוחה שהשם 'פאדערן' שייך לתיש.
היה לנו חמור. החמור שימש את אבי בעבודתו להובלת צינורות לתל-מונד. יום אחד אבא היה
צריך להוביל צינורות למקום אחר והחמור הסתבך. מסתבר שהחמור עיוור חלקית. אמא כתבה
להורים בפולין והםשלחו כסף לקנייתחמור חדש, אך כתבו במכתב: 'תבדקו היטב את ראייתו'".
מה זכור לך מרחוב הרצל ברעננה של פעם?
"אני זוכרת את התקופה שבה היה הרחוב מוצף במי הגשם. ברחוב גר אדם בשם שייע בעל
טקסי – טקסי לא היה לו, אבל פרד היה לו, והוא העביר אותנו הילדים, בתוך השלוליות
למקום יבש על עגלה גבוהה, הצמודה לפרד. מגפיים היו למעט ילדים, דבר שגרם לקנאה.
ספרי מעט על עצמך
"לי ולבן זוגי שתי בנות, לירית ומיכל, וארבעה נכדים.
הייתי אחות מוסמכת, אקדמאית. עבדתי בשיקום אנשים שעברו נזק מוחי על רקע חבלתי
בבית חולים 'לוינשטיין'. עסקתי בהדרכה ובעוד תפקידים רבים, אבל עם כל התפקידים,
שמרתי לא לאבד קשר אישי עם המטופלים. בתקופת עבודתי אימצתי לביתי עולה חדש
שעלה מרוסיה ללא הורים, הדרכתי קבוצה של נערות אתיופיות ודאגתי שלכל נערה יהיה בית
חם. את הנערה הבעייתית ביותר לקחתי לביתי כל יום שישי".
מהיכן רוח ההתנדבות הזאת?
"מהחינוך – מבית הוריי".
שמך הולך לפניך במרכז הקשישים ובספריית השחר, מקום התנדבותך.
"שם אני מעבירה שעת סיפור. בחרתי ספרים רציניים כמו: 'חצוצרה בוואדי', 'סיפור על אהבה
וחושך', 'כל החיים לפניו' ו'תמרה הולכת על המים'. במשך הזמן קראנו 73 ספרים ועיבדתי אותם
דרך דמות אחת מהספר שגילמתי אני וסיפרתי את זה בלשוני. בספר 'תמרה הולכת על המים'
מסופר על הסבתא שבישלה חמיצה. היא הייתה מתפרנסת מבישול לצליינים שהגיעו ליפו כדי
להגיע לירושלים. את החמיצה הייתה מגישה בתוספת לחם שחור. כשהסבתא נפטרה בסיפור,
בישלתי חמיצה, קניתי לחם שחור והבאתי לקבוצה את החמיצה המהבילה בסיר גדול על גבי
עגלה. אני גילמתי את הנכדה של הסבתא. היית צריכה לראות מה זה עשה לאנשים."
ויה¯‡≠Ôמוטי בצילום:  Ôל‡ה קליימאת: 